למרות כישלון ההתנתקות, יש ביטחוניסטים שמקווים לשכפל אותה ביו"ש. הגירוש מנצרים
למרות כישלון ההתנתקות, יש ביטחוניסטים שמקווים לשכפל אותה ביו"ש. הגירוש מנצריםצילום ארכיון: נתי שוחט, פלאש 90

צעדת העקורים שטרם נמצא להם פתרון קבע ראוי נמשכת. היום יגיעו הצועדים לכפר חב"ד, שם יעבירו את הלילה ומחר בבוקר יתקדמו לעבר שער הגיא וממנו לירושלים. ביום רביעי יגיעו לירושלים, שם יבקרו בכותל המערבי ולאחר מכן יגיעו למשכן הנשיא, שם יתקיים טקס לציון עשור לעקירה ולגירוש מגוש קטיף.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם דתיה יצחקי, ממארגני הצעדה, המתארת את השלבים שעברו עד כה העקורים מאז יצאו ביום שישי מנווה ים, את תגובות האזרחים למראה הצעדה ואת המניע שהוביל למהלך כולו.

יצחקי מתארת תגובות אוהדות מהציבור הרחב המלווה וחוזה בצועדים הפוסעים בצידי הדרכים ועורכים אתנחתות על גשרים שונים. את השבת האחרונה העבירו הצועדים המוחים מול בית ראש הממשלה בקיסריה. ראש הממשלה עצמו לא נצפה כמובן במקום, אך קולה של המלאה נשמע גם שם.

"המגמה היא לעורר מודעות. אנחנו כבר עשר שנים ללא פתרון. מדינת ישראל ידעה להרוס ויודעת לעשות הרבה דברים טובים כמו לעזור לאזרחים בנפאל או במקומות אחרים אבל שידאגו לאזרחי ישראל הנאמנים שכבר עשר שנים הם ללא פתרון".

כשהיא מתבקשת לשים את האצבע המאשימה על המקור להתנהלות הבעייתית בטיפולה של המדינה בעקורים אומרת יצחקי: "היה צריך להתייחס מלכתחילה אחרת. מדינת ישראל הכירה את כל התושבים שהתגוררו בגוש קטיף. ידעו בדיוק כמה אנשים יש בכל בית, כמה כל משפחה מונה, כמה מטרים רבועים יש בבית וכמה מתגוררים בכל בית. זו מדינה שיודעת להשחיל מחבל מסוים דרך חלון והיא יודעת כמה אנשים גרים בבית שלי. איש לא הסתיר זאת. ידעו שיש קהילות, ידעו שיש כאלה שכבר דור שלישי הולכים לאותה גננת. היה צריך להיערך בנחישות וברגישות כמו ששטפו את הראש לחיילים גם כדי למצוא מענה לאזרחים, ותוך חודשים או שנה כולם היו צריכים להיות מסודרים".

"לעומת זאת המדינה באה אלינו כחשודים וכנצלנים. היינו צריכים לבוא אל המנהלת עם עורכי דין. הכול היה לעומתי. הכול היה משפיל נגרר. בליל הגירוש הגענו לבית מלון ולא היה מקום. מה, לא ידעו שאנחנו קיימים? זרקו אותנו. זו התנהלות רשלנית. אני לא יודעת אם מרושלת או מרושעת אבל משהו כאן לא מתנהל כמו שצריך. שתי בנות שירות על התיקים הללו היו יודעות בדיוק מה צריך. לא עשו את זה".

ממשיכה יצחקי ומספרת: "כשמגיעים לוועדה ויש הרכב שופטים מכובדים צריך לשלם לעורך דין ולהוכיח חשבונות חשמל במשך עשרים שנה ושנשמת שם. סיפורים נוראים. אנשים נולדו וגדלו בגוש קטיף ועכשיו לך תוכיח. חלק מהמסכים אבדו, חלק מהמכולות נבזזו וכך זה התנהל שנה אחר שנה, וזה כנראה לא הפריע לאיש כדי לתת מענה. אנחנו מגדירים את עצמנו כ"השקופים של גוש קטיף". לא יתכן שלמעלה ממאתיים משפחות לא התחילו לסדר את עצמם".

"את כל זה ידעו מראש. למה שרוצים יודעים איך להתארגן ואנחנו אומרים שאחרי עשר שנים אני לא מחפשת אשמים, אבל עכשיו, קחו חודש, יש שרת משפטים ושר שיכון חדשים, שיסגרו עניין. למה זה צריך להתמרח לאורך זמן רב כל כך?".

לטעמה של יצחקי המציאות הקשה בה הם חיים, מציאות בה לא ניתן לייצר מציאות קבועה של עבודה או מוסדות חינוך כאשר לא יודעים היכן יתגוררו, מציאות זו יכולה להיפתר בתוך זמן קצר. "לא מעניין אותי כמה מיליונים זה יעלה ולא מעניין אותי מי ייצא נשכר מהסיפור. הממשלה מחויבת לאנשים הללו. שימו סוף לעניין הזה".

בשולי הדברים נשאלה יצחקי אם קיימת תחושת אי נוחות מסוימת כלפי העקורים שכבר הגיעו לבתי קבע משלהם. יצחקי שוללת את הדברים מיידית: "ממש לא. אני שמחים בשמחתם של אלה שהסתדרו. אנחנו מברכים על כל חנוכת בית קבע חדש. זה שיש לאנשים בית לא אומר שהגיעו למנוחה ולנחלה. חבר הכנסת לשעבר זבולון כלפא הגדיר זאת ואמר ש'כולנו שרוטים' וזה נכון. השריטה הזו הולכת ומעמיקה. כל מי שיצא מגוש קטיף נפגע וכך כל מי שפינה וכל נאמני ארץ ישראל שהיו שותפים ועדים, כולם נפגעו. מי שיש לו בית אני שמחה בשמחתו, אבל טכנית מה הבעיה של המדינה לפתור את הבעיה? מכניסים את זה לסדים של בירוקרטיה וכך ההוא בחופש וההיא בחופשת לידה והפגישה הבאה בעוד שלושה חודשים ובינתיים החיים שלנו נגמרים".