עשור לגירוש
דוד חטואל: עם ישראל חי

עשר שנים אחרי וההבטחה כי לכל המפונים יימצא בית, עדיין לא זכיתי לבנות את בית הקבע שלי - בית שהיה לי לפני הגירוש, סיפר חטואל.

אלירן אהרון , כ"ח בתמוז תשע"ה

בית הנשיא, הערב
בית הנשיא, הערב
צילום: קובי גדעון

במשכן הנשיא בירושלים נערך הערב (רביעי) האירוע הרשמי לציון עשור לעקירת יישובי גוש קטיף וצפון השומרון, בסימן "אחריות לאומית''.

בעקבות פטירת אחותו של הנשיא ריבלין, שיושב שבעה, רעייתו נחמה השתתפה באירוע ונאמה בשמו.

״בית הנשיא פתח את שעריו אל כל מפוני הגוש ומוקירי פועלם של תושביו, למען יוכל העם כולו להאסף אל זכרונות אותה תקופה קשה מתוך שותפות ואחדות לאומית הנדרשים לנו היום יותר מתמיד״, אמר מנכ״ל בית הנשיא, הראל טובי.

בפתח דבריה ציינה נחמה ריבלין את חשיבות ציון האירוע עבור הנשיא, והסבירה כי היא מקריאה את הדברים שתכנן לשאת בשמו כלשונם, וכך כתב הנשיא: "סיפורו של גוש קטיף ותושביו, איננו סיפור מקומי אלא סיפור לאומי. דומה שהמשפט: 'דין נצרים כדין תל אביב', איבד מהילתו עם השנים, אך אני רוצה להשיבו למקומו הראוי. נצרים כמו תל אביב היא סיפור של התיישבות ציונית שקמה בגבורה וחירפה נפשה וממונה כדי לבסס את תקומת העם היהודי בארצו".

בנאום הנשיא הודגשה חשיבות הנחלת סיפור גוש קטיף בלבבות, בדרך בה נוהגים יהודים לזכור אירועים לאורך הדורות. "עלינו לקיים את ׳והגדת לבנך' - סיפור המתיישבים שסיכנו את חייהם והפריחו את השממה, שהשליכו נפשם מנגד והקימו מוסדות חינוך ותרבות, תורה וקהילה.

''שקידשו את חייהם בתורה וטיהרוּם בעבודה פשוטו כמשמעו. שהקימו חקלאות מופלאה בחבל ארץ שיופיו עוצר נשימה. 'והגדת' על אדמת המולדת שספגה דם בניה וידעה להשיב לאוהביה אהבה".

עוד הודגש בדברים שהקריאה רעיית הנשיא כי מצווה זו לא מסתיימת בכך ועלינו לספר את סיפורם של תושבי הגוש, אוהבי העם והמדינה גם ברגע הטראגי. "ברגע ההתנגשות הקשה ביותר בין אהבת הארץ המדינה והעם, ידעו תושבי הגוש להתגבר ולהתנגד באהבה ולא באלימות. עלינו לספר על גיבורים חדורי שליחות ואמונה שלנגד עיניהם עמדה מדינת ישראל, שידעו לקרוע קריעה ולקבל עליהם את הכרעת הרוב".

בסיום דברי הנשיא הודגש כי אף על פי שעברו עשר שנים לא כל השברים התאחו. "בעת ציון שנת העשור, אנחנו מחויבים להבטיח שיש ביכולתנו לאסוף את השברים ולבנות בית חדש-ישן. הדרך אל הריפוי אינה דרך פשוטה, אך זוהי דרך שאנחנו מחויבים לצעד בה יחד".

יו''ר הכנסת יולי אדלשטיין התייחס בדבריו להמסקנות שיש בעיניו להפיק מההתנתקות. "האחת היא- שהרוב אמנם מכריע, אך לא תמיד צודק. לא כל מה שנראה פופולרי בזמן נתון- הוא הדבר שנכון וראוי לעשותו. השנייה, קשורה לתופעה מדאיגה שבלטה באותם ימים, אך קיימת גם היום בצורותיה השונות - והיא התופעה המסוכנת של 'העדר' - ההשפעה המצטברת שיש לדעת הקהל, ועל דעת הקהל.

''בהתנתקות ראינו זאת באופן תפקודה של התקשורת, לא רק במה שהתפרסם - אלא גם בדרך שבה פורסם, ולא מעט גם במה שלא; שהרי היו "קובעי טעם", מטעם עצמם כמובן, שבחרו מה ראוי לציבור לדעת ומה לא, פחות בינתיים - כל עוד זה משרת את המטרה".

דוד חטואל, אשר איבד את אשתו טלי כשהיתה בחודש התשיעי להריונה, וארבע בנותיו הילה (11), הדר (9), רוני (7) ומירב בת השנתיים ז"ל בפיגוע ירי בגוש קטיף כשנה לפני ההתנתקות נשא אף הוא דברים באירוע. ״שנה לאחר הרצח הנוראי של משפחתי גורשו כל תושבי חבל קטיף מבתיהם והפכו פליטים, גולים חסרי בית, מחוסרי פרנסה, מפוזרים בכל רחבי המדינה.

''תוך התמודדות יום-יומית עם האובדן הקשה מנשוא החלטתי לקום מתוך ההפיכה ולא ליפול לייאוש. בחסדי ה' זכיתי להתחתן בשנית עם לימור ויש לנו כיום ארבעה ילדים מתוקים. בחרנו לחיות את חיינו עם קהילת קטיף אשר בחרה להמשיך מתוך אמונה בדרך, קהילה שבוחרת בהקמת ישוב חדש בחבל ארץ מתפתח''.

דוד חטואל הוסיף וסיפר, ''עשר שנים אחרי הגירוש וההבטחה כי לכל המפונים ימצא בית, ואני בן 46, עדיין לא זכיתי לבנות את בית הקבע שלי. בית שהיה לי לפני הגירוש. האם אזכה לבנות אותו לפני יום הולדתי ה47? אמרנו 'לא' למלחמת אחים, אמרנו 'כן' לחיים, גם באופן אישי, גם באופן קהילתי. יצאנו משם נושאים את ספרי התורה בידינו ואת משא האחווה בליבנו הפצוע והשותק.

''בחרנו לא לסגת, לא להתייאש. לקחנו על עצמנו משימת התיישבות חדשה, שוב אנו שליחים של מדינת ישראל וחזון תחייתה בחזית הנגב. 'שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב'. אנו גאים בבחירה זו ומתחייבים לתת כתף לתחייתה וחיזוקה של מדינת ישראל ללא תנאי. עם ישראל חי״.

באירוע שנערך בשיתוף מרכז קטיף להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון, הוצבה תערוכת צילומים המציגה תמונות ורגעים המתעדים את יישובי ותושבי גוש קטיף לפני ההתנתקות ובמהלכה.