גל חקירות שוטף את הצבא מאז 'צוק איתן'. מאז המבצע נחקרו בחקירת מצ"ח (תחת אזהרה) חמישה סגני אלופים ומח"ט אחד בדרגת אלוף משנה.
החקירה היחידה שקיבלה תהודה ציבורית עד כה היא של סא"ל נריה ישורון, וזאת מכיוון שהעילה לפתיחתה הייתה פרסומים בתקשורת, כך לפי הצהרת הפצ"ר. החקירה הזאת מקוממת ומפתיעה משום שהתקשורת לא חידשה דבר: הראיות שכביכול נחשפו לאחרונה היו מונחות על השולחן מזה כמעט שנה ואף אחד לא נגע בהן.
ההספד שנשא סא"ל ישורון לזכר דימה לויטס ז"ל הדהד בדמעות בכל ערוצי התקשורת בזמן הלחימה ב'צוק איתן', והצבא עצמו הציג את ההספד בגאווה ביד לשריון. במשך כמעט שנה שתק הפצ"ר וסמך על התחקיר הצה"לי. רק לאחר הפרסום המחודש בתקשורת, שכאמור לא חידש דבר, הוא החליט לפתוח בחקירה. מדוע?
נריה ישורון לא לבד. לצדו עוד מפקדים בכירים שהגיעו לחדרי החקירות. אותם קצינים תוחקרו במשך שעות וימים על הפעילות המבצעית שביצעו בשליחות המדינה.
"תחקרו, זה לא יכול להזיק", אומרים מי שרוצים לצאת נקיים מכל הצדדים. הרי אם לא נחקור איך נדע, וממילא אם לא נעשה פשע ייכנסו המפקדים לחקירה וייצאו כלעומת שבאו. התשובה לכך היא פשוטה: בשביל זה קיים התחקיר הצה"לי. הצבא תחקר את הקצונה בשטח במשך שעות ארוכות לאחר 'צוק איתן', כדי לוודא שלא בוצעו פשעי מלחמה. מקרים חריגים הועברו לחקירת מצ"ח וטופלו, חלק מהחקירות נגמרו בלא כלום וחלק הסתיימו בהדחה וענישה של חיילים.
הנחת המוצא חייבת להיות ביטחון בשיקול הדעת של המפקדים בשטח. רק מקרים חריגים צריכים לעבור הלאה לחקירת מצ"ח, מקרים שבהם ברור כי הייתה פקודה בלתי חוקית בעליל או התנהגות החורגת מהמוסר הבסיסי. הצבא בודק את עצמו כדי להשתפר מבחינה מבצעית ומבחינה מוסרית, ומי שאינו סומך על התחקיר הצה"לי לרוב יפקפק גם בחקירת מצ"ח.
אין כל סיבה שמפקדים שמובילים באומץ חיילים לשדה הקרב יובלו לאחר המלחמה לחדרי החקירות כחשודים בפשע. אין סיבה שמפקדינו המחוננים יצטרכו להצטייד בפק"ל עורך דין ויועץ תקשורת לאחר שסיכנו את חייהם בשבילנו.
חקירת מצ"ח היא סמל והצהרה. היא אות קין שמציב באופן אוטומטי את מיטב לוחמינו כאחרוני הבריונים. מפקד צריך לשקול האם הפקודה שהוא נותן היא נכונה מבצעית ומוסרית, הוא לא צריך לחשוש מה יגיד העולם ומה יגידו 'בצלם' ו'שוברים שתיקה'.
אנחנו שולחים את המפקדים והחיילים לשדה הקרב האמיתי, ואנחנו אלה שצריכים להיות הגב שלהם עכשיו, בשדה קרב שהוא פחות מוכר להם, הציבורי והמשפטי.
הציבור, הקצונה הבכירה, נבחרי הציבור ובעיקר שר הביטחון משה יעלון, צריכים להגיד בקול רם: אחריכם. סומכים עליכם בלחימה ומגבים אתכם לאחריה.