הארכיאולוגיה מוכיחה: ענף הלול התחיל בישראל

באתר ההלניסטי מרשה שבחבל לכיש מצאו חוקרי אוניברסיטת חיפה את העדויות הקדומות ביותר לגידול תעשייתי של תרנגולות לבשר וביצים.

נתנאל כ"ץ , ה' באב תשע"ה

העצמות שנחשפו
העצמות שנחשפו
צילום: החוג לארכיאולוגיה, אוניברסיטת חיפה

גידול תעשייתי של עופות לבשר וביצים החל כאן, בישראל, לפני כ-2,300 שנה ורק אחר כך הגיע לאירופה, כך עולה ממחקר חדש של צוות חוקרים ממכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, שפורסם בכתב העת היוקרתי PNAS.

"מחקר שרידי בעלי החיים מהאתר ההלניסטי מרשה שבשפלת יהודה שופך אור על ראשיתו של מהפך כלכלי זה, ומציג את העדות הקדומה ביותר בעולם המערבי לתעשייה רחבת היקף של עופות", ציינה לי פרי-גל, שהובילה את המחקר.

"עם הגעתו לאירופה הופך התרנגול למקור מרכזי של מזון מן החי. השינוי היה חד ומהיר, תוך כמה עשרות שנים התבסס התרנגול בכל רחבי המזרח התיכון ואירופה. נראה שהיו אלו תושבי מרשה שטיפחו זן חדש של תרנגול שהתאים במיוחד לגידול תעשייתי" מסביר פרופ' בר-עוז, ראש קבוצת המחקר שפירסמה את הממצא.

מוצא התרנגול במזרח הרחוק, בדרום מזרח-אסיה (תאילנד, וייטנאם), שם בוית לראשונה לפני אלפי שנים. רק מאוחר יותר הגיעו ראשוני התרנגולים למזרח התיכון, אך כמותם באתרים מזערית. בתקופה זו נחשב התרנגול לבעל חיים אקזוטי ונדיר, שימושו הוגבל בעיקר לצורכי פולחן וקרבות תרנגולים, כפי שידוע גם ממקורות היסטוריים.

ידוע כי גם בתקופת המקרא התרנגול לא גודל בארץ - הוא אינו נזכר במקרא ואינו מיוצג בין שרידי בעלי חיים מאתרים ארכיאולוגיים מתקופה זו. עד היום, הזמן והמקום שבו החל גידול מסחרי של תרנגולות כחית משק לבשר וביצים נשאר בגדר תעלומה.

כעת נראה שצוות החוקרים, הכולל את תלמידת המחקר לי פרי-גל, ד"ר עדי ארליך, פרופ' איילת גלבוע ופרופ' גיא בר-עוז ממכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, מצאו את התשובה – לפני כ-2,300 שנים בישראל בתקופה ההלניסטית (המאה הרביעית לפסה"נ), או ליתר דיוק, בישוב מרשה שבשפלת יהודה.

כיום מרשה היא חלק מהגן הלאומי בית-גוברין - מרשה. באתר מספר רב של מתקנים חקלאיים תת-קרקעיים המעידים כי היצוא החקלאי היה ענף כלכלי מרכזי בישוב. בתוך המתקנים נתגלו מספר רב של עצמות תרנגולות. האתר נחפר בעבר ע"י פרופ' עמוס קלונר ובהווה על ידי ד"ר איאן שטרן מטעם רשות העתיקות. בשנת 2014 הוכרזו מרשה ובית גוברין הסמוכה כאתר מורשת עולמית.

המחקר הארכיאו-זואולוגי של חוקרי אוניברסיטת חיפה התמקד בעצמות ושרידים רבים של מגוון בעלי חיים שנמצאו בחללים התת-קרקעיים באתר. הממצא המפתיע ביותר במחקר נגע לכמות עצמות התרנגול: כ-30% מכלל עצמות בעלי החיים שנמצאו באתר זוהו כעצמות תרנגולים, זאת בהשוואה לאחוזים מעטים שנמצאו באתרים הלניסטיים מקבילים מכל המזרח התיכון. בתקופה זו התרנגול נדיר ביותר גם באירופה. שפע העצמות, יחד עם סימני שריפה ודגמי שחיטה על העצמות מעידים על כך שהתרנגולות שנתגלו גודלו ונאכלו באתר. הכמות הגדולה של העצמות מחזקת את ההנחה כי חלק מתעשייה מרכזית זו שימש אף לייצוא. ציורי קיר של תרנגולים וצלמיות בדמות תרנגולוים שנתגלו במרשה מהווים אף הם עדות משכנעת לחשיבות התרנגול לכלכלת העיר.

ככל הנראה, גידול התרנגולות במרשה לא היה רק לצרכי בשר. ניתוח מעמיק של העצמות העלה כי רוב הפרטים היו נקבות מטילות בשלבי הטלה שונים. זו העדות העתיקה ביותר לגידול ביצים. רק כ-300 שנה מאוחר יותר מופיעים בפעם הראשונה מתכונים לשימוש בביצים לבישול ואפיה בספר הבישול הרומי של אפיקיוס ובמקורות רומיים נוספים.

לאור תגליות אלה ביצעו החוקרים סקר מקיף של לא פחות מ-230 אתרים בדרום הלבנט, החל מהאלף השני לפני הספירה. הממצאים הראו שעד לתקופה ההלניסטית (סביב המאה השלישית לפנה"ס) אחוזי התרנגול היו מזעריים ורק החל מתקופה זו חלה קפיצה דרמטית - הן באחוז התרנגולים באתרים והן באחוז האתרים הכוללים תרנגולים.

אתר מרשה מציג את ההוכחות הקדומות והברורות ביותר ל"קפיצה" זו. מסקר נוסף שערכו החוקרים אשר בחן את שרידי התרנגול בעשרות אתרים באירופה התברר ש"קפיצה" כזו באחוזי התרנגול התרחשה באירופה רק כמאה או מאתיים שנים לאחר מכן.

לדברי החוקרים, ממצאי המחקר שופכים אור חדש על הבנתנו את ראשית תהליך הניצול הכלכלי של התרנגול ומסלול התפשטותו לאירופה ולאגן הים התיכון. לאחר חדירתו לדיאטה המזרח תיכונית, נפוץ התרנגול בהדרגה לשאר חלקי העולם המערבי והוטמע במשק החי.

"מאות שנים של איקלום הדרגתי של התרנגול למזג האויר הים-תיכוני בדרום הלבנט, יחד עם הטמעה הדרגתית של בעל חיים זה בכלכלה המזרח תיכונית יצרו ככל הנראה זן תרנגול עמיד המותאם לניצול כלכלי. רוח הגלובליזציה אשר אפיינה את המשטר ההלניסטי באזורינו, יחד עם התפתחויות בתחומי המדע והמסחר יצרו את התנאים המתאימים לשינוי מעמדו של התרנגול והכנסתו לתפריט האדם. בתקופה הרומית, כמאה או מאתיים שנה לאחר ראשית גידולו התעשייתי במרשה, התוודעו הרומאים לזן התרנגול החדש, ובתיווכם הופץ בהדרגה למרכזי התרבות באירופה", ציינו פרי-גל ופרופ' בר-עוז.