בועז העצני: להשיב למכפישים

כיצד נכון להגיב לגל ההאשמות בעקבות הרציחות: לשתוק, להדוף את הביקורת או לערוך חשבון נפש?

נעמה בן חיים , כ"א באב תשע"ה

בועז העצני
בועז העצני
צילום: עצמי

בשמאל ובתקשורת הישראלית מתנהל מסע אינקוויזיציה שקוף, שעושה הון פוליטי בוטה תוך ניסיון לחבר ציבור עצום למעשים מחרידים, שבכלל לא ברור בידי מי נעשו.

מעשי טרור ורצח לאומניים מובהקים שנעשו בידי ערבים מוגדרים כ"חשד", בעוד שהרצח בכפר דומא מוגדר כטרור יהודי בלי כל מילת ספק.

במשך עשר שנים התבצעו שני מקרי דקירה במצעדי הגאווה, שניהם בידי אדם אחד. כשהיה בכלא לאחר המקרה הראשון, המצעד לא הותקף, וכשיצא תקף שוב. זה לא מפריע לשמאל ולתקשורת להכפיש את כל החרדים, כל הימין וכל חובשי הכיפה, כדי לדחוק אותם לפינה.

כמה סוגי תגובות צריכות להינקט. בתור ציבור מותקף יש לנהל מערכת הסברה ולגיטימציה לנטרול נזקי ההכפשה בקרב הציבור הרחב אשר ניזון בתום לב מתקשורת שמתפקדת כמערכת תעמולה זדונית. לעומת זאת, יש לנקוט גישה תוקפנית וחסרת פשרות נגד המכפישים, אלו שבכוונה תחילה מסננים ידיעות, מעוותים פרופורציות, ויוצרים בזדון מצג שווא מעוות נגד חרדים, דתיים, ימנים ומתנחלים, כדי להגיע לשלטון ולשנות את מסלולה של המדינה. תפקידנו הוא להעמיד את השמאל בפינה, מתוך שכנוע פנימי שאנחנו הרוב והם מיעוט קיצוני.

כך למשל, צריך לתקוף את אנשי מרצ והמחנה הציוני שנפגשים עם ראשי הפת"ח ולהטיח בפניהם שרצוי שיחדלו מלעודד בעקיפין את הטרור ויחזרו להיות חלק מהקונצנזוס. על ההאשמות הקולקטיביות ברצח רבין יש לרמוז שהחיבור של הממשלה דאז עם הפת"ח וערפאת לא היה אלא ניהול מלחמת אחים בידי צד ג'. אנחנו לא רצחנו את רבין, אבל ממשלת השמאל המשיכה לתת כוח בידי המרצחים הללו גם לאחר שלא חדלו ממעשיהם, והביאו אסון על המדינה.

400,000 מתיישבי יו"ש אינם צריכים להרגיש שייכים למרצחים ששורפים תינוקות, אפילו אם יתברר בסוף שהם הגיעו מההתיישבות, בדיוק כפי שרון חולדאי אינו צריך להתנצל על אף אחד מאלפי מקרי הפשע שמתבצעים בעירו. אנחנו לא אשמים ולכן לא צריכים להתנהג ולהגיב כאשמים.