יובל דיסקין מודאג

הציונות הדתית עדיין איננה הרוב במדינת ישראל רבתי אך היא הצליחה לתרום תרומה מכרעת להקמתה, דה פאקטו כמובן, של "מדינת יהודה", כתב.

יובל דיסקין , כ"ב באב תשע"ה

יובל דיסקין
יובל דיסקין
מרים אלסטר, פלאש 90

האם "שתי מדינות יהודיות" יכולות להתקיים בתוך "מדינה דו לאומית" אחת? לאן מועדות פנינו אם כן?

האם אבד הכלח על "שתי מדינות לשני העמים"? לחלוטין לא. "שתי מדינות לשני העמים" הולך ומתממש אצלנו היהודים.... "מדינת יהודה" הולכת וקמה דה פאקטו לצידה של "מדינת ישראל". אלו שתי מדינות שהשונה ביניהן הולך וגובר על המשותף - וזה הולך ונעשה כמעט בלתי הפיך.

ב"מדינת יהודה" יש אמות מידה שונות, מערכות ערכים שונות, גישות שונות לדמוקרטיה, ויש בה שתי מערכות משפט. אחת השופטת יהודים (החוק הישראלי) ואחת השופטת פלסטינים (תחיקת הביטחון). אם נרצה ואם לאו אלו מערכות משפט השופטות על פי אמות מידה שונות עבירות זהות. למדינות יש גבול? ברוב המקרים... גם בין שתי המדינות הללו יש גבול ברור – מרחב החיץ / גדר ההפרדה שנועדו לחצוץ ביננו לבין הטרור האסלאמי/הפלסטיני, אולם יצרו בפועל גבול בין שתי מדינות יהודיות.

במדינת יהודה מערכת האכיפה חלשה להחריד כלפי יהודים. במדינת יהודה הולכות ומתפתחות לאורך שנים אידיאולוגיות אנרכיסטיות, אנטי ממלכתיות, אלימות וגזעניות, והן זוכות לסובלנות משפטית של מערכת החוק והמשפט הישראלית. במדינת יהודה המיעוט (הלא מבוטל כבר) של "נוער הגבעות" הקיצוני ומעגלי התמיכה השונים בו, קובעים את הטון לרוב המיינסטרימי של הציונות הדתית.

ומי שחושב שמדובר בכמה עשרות בודדות של צעירים הזויים טועה טעות גדולה. במדינת יהודה יש מאות רבות של צעירים (חלקם כבר לא צעירים) התומכים באידיאולוגיות משיחיות, ו/או אנרכיסטיות ואנטי ממלכתיות. בקרבם של מאות רבות אלו יש עשרות, הנוקטים מדי יום ביומו רמות שונות של אלימות או טרור כנגד גופם או רכושם של פלסטינים. בקרבם יש עשרות שיהיו מוכנים לנקוט ללא היסוס אלימות וטרור כנגד אחיהם היהודים כאשר ערך "קדושת האדמה" יעמוד בראייתם למבחן. בתרחישים מסוימים המספרים הללו צפויים לגדול עד מאוד.

הנתונים הללו מוכרים מזה שנים לשב"כ, למשטרה, לצה"ל, לראשי ממשלות, לפרקליטות המדינה, ליועמ"ש לממשלה, לשרי הביטחון ולוועדות הכנסת השונות. עוד כשהייתי ראש השב"כ הופעתי במכינות קדם צבאיות שונות ביהודה ושומרון ואמרתי בריש גלי כי בעיניי הטרור היהודי הוא סרטן בגוף המדינה, וכי אין ליהודי לגיטימציה לבצע טרור כשיש לו מדינה וארגוני ביטחון חזקים. הדברים פורסמו בזמנו בתקשורת בהרחבה. השב"כ גם קיים עשרות פגישות לאורך השנים עם רבנים מובילים על מנת לרתום אותם לבלימת התופעה ולהוקעתה – בדרך כלל בהצלחה מוגבלת מאוד.

מספר אנשי החטיבה היהודית בשב"כ, בעיקר חובשי הכיפה שביניהם שגרו בהתנחלויות, עברו הטרדות, חרמות והוקעה על ידי פעילי הימין הקיצוניים. אחד מבכירי השב"כ דהיום, חובש כיפה שגר עד לא מכבר בהתנחלות, חשש להיות בתפקיד ראש האגף בשב"כ הממונה על החטיבה היהודית, ואני מכיר מקרוב סגן ראש שב"כ אחד, שכמה מרבני הציונות הדתית ה"מיינסטרימיים" כביכול, הפעילו לחצים רבים על ראש הממשלה וסביבתו כנגד האפשרות שימונה לראש השב"כ, רק משום שהיה לפני כן ראש האגף הממונה על החטיבה היהודית שטיפלה בבן של אחד מהם שהיה מעורב ב"תג מחיר"...

מאז ומתמיד היו חוסר רצון וחוסר עניין של ממש בקרב הדרג הפוליטי לעסוק בכך. תמיד היה ויהיה מעניין יותר לעסוק באיומים ביטחוניים אחרים, מאשר לעסוק בצווי הגבלה מנהליים או בצווי מעצר מנהלי לפעילי טרור יהודיים. זה גם לא תורם פוליטית כשמדובר ממשלה המבוססת על מפלגות ימין, ויש הן לובי פוליטי ימני והן לובי רבני, המתגייס מיידית לטובתם של אלו שנכלאו, או אלו שהוגבלו, ועושה מאמצים כבירים לשחררם.

כמובן שלהוציא את "תג מחיר" מחוץ לחוק כפי שהומלץ לא מזמן, או לאשר מעצרים מנהליים לפעילי טרור יהודיים, זה לא "בריא" פוליטית, ולבטח לא "בריא" גם לקבוע חקיקה המעניקה כלים שווים לחקירת טרור פלסטיני ויהודי. ייקח שנים רבות עד שדבר זה יקרה, אם בכלל.

הציונות הדתית עדיין איננה הרוב במדינת ישראל רבתי, אך כאליטה משמעותית ביותר היא הצליחה לתרום תרומה מכרעת להקמתה, דה פאקטו כמובן, של "מדינת יהודה", והיא בדרך לנסות ולהשתלט (באופן דמוקרטי) על מדינת ישראל. זהו ללא ספק ניצחון לאידיאולוגיה הציונית דתית – אבל זהו ניצחון פירוס. ניצחון טראגי.

וזאת, משום שהציונות הדתית הולידה שלא בטובתה את זרעי הפורענות שיחריבו אותה. היא הולידה את תופעת הלאומנות הדתית הקיצונית, שהולידה לצידה כמתחרה מימין את תופעת המשיחיות היהודית הקיצונית, שהולידה את תופעת "נוער הגבעות" האנטי ממלכתי, הקיצוני והאלים, הדוגל בערכים "המהפכניים" של העליונות היהודית (כן, העליונות היהודית), של מדינת הלכה, של טרור, של שנאת האחר, של גזענות. היום גם הרבנים שהולידו את האידיאולוגיות ההזויות הללו, הפכו למתונים ורכים מדי בעיני חלק מצאן מרעיתם.

בעיניי הבעיה העיקרית היא שהציונות הדתית הולידה את הערך של "קדושת האדמה" והציבה אותו מעשית לפני "קדושת העם" ואחדותו, ובהיעדר אחדות – לא יהיה לנו קיום. אין דבר המסוכן לביטחוננו הלאומי יותר מכך.
אני אוהב את ארץ ישראל, מהים ועד הנהר. מאוד. אני קשור לכל רגב ושעל מאדמתה. אני מטייל בה מאז ילדותי, לאורכה ולרוחבה ברגל, באופניים וברכב. למדתי באהבה רבה את ההיסטוריה שלה, ואין מאושר ממני לראות את האורות שלה כשאני חוזר במטוס מנסיעות לחו"ל. היא המולדת של העם שלי, היא הבית שלי ושל ילדיי, אין מקום בו אני רוצה שילדיי ונכדיי יגדלו יותר מאשר כאן.

אבל אני אוהב הרבה הרבה יותר את עם ישראל, ואני חרד לקיומו, ולאו דווקא בגלל איום הגרעין האיראני או הטרור האסלאמי/פלסטיני בו נלחמתי לאורך עשרות שנים. אלו תופעות חמורות, אולם אני יודע כי אין דבר מסוכן יותר לקיומו של עם ישראל מהקיצוניות, מהפלגנות ומהשנאה. מי שרוצה מוזמן לעיין בספרי ההיסטוריה של העם היהודי שנית.
מה שהופך את כל מה שתיארתי כאן לבעייה חמורה שבעתיים, היא העובדה ש"שתי המדינות לשני העמים היהודיים" מתממשת בתוכה של "המדינה הדו-לאומית" המתהווה והולכת, שבה אי אפשר להפריד יותר בין היהודים לפלסטינים.

אז איך המבנה הבלתי האפשרי יתקיים ביחד? התשובה *נורא* פשוטה... הוא לא יתקיים. נקודה. המצב רק ילך ויחמיר, ילך ויסתבך לכלל תרחיש של מדינת מיעוט יהודי מפוצל ומפולג, המבוססת על הלכה דתית יהודית, השולטת בכוח על הרוב הפלסטיני שבתוכה - על כל המשתמע מכך.

מי שחושב שצפויה הכרזה רשמית על המצב הזה טועה. זהו תהליך איטי אך עקבי, המתרחש מדי יום ביומו. קשה מאוד להבחין בו עד שהוא צובר "מסה קריטית", אבל הוא משנה את המציאות באופן בלתי הפיך. כשמתעוררים, זה עלול להיות מאוחר מדי.

מה אפשר לעשות? המסקנה שלי היא שצריך לחכות שיהיה יותר רע, על מנת שאולי יהיה טוב יותר. משום שעל מנת לשנות את מהלך העניינים חייבים לגייס את העם, והעם מתחיל לראות את הדברים לצערי הרב, רק כאשר המצב מתחיל להיות רע מאוד. על כן, נותר רק להמתין שיהיה רע יותר, ורק אז נתחיל אולי להפנים שחייבים להציל את המפעל הציוני האדיר הזה שקוראים לו מדינת ישראל, שהולך ומתרחק מרחק רב מחזון האבות המייסדים. ואני כמעט בטוח שזה יצליח. שיהיה באמת עוד הרבה יותר רע.

האם אחר כך יהיה יותר טוב? זה תלוי בנו. רק אם נבין כי "באין חזון ייפרע עם" וכי הגענו למצב הזה בהיעדר מנהיגות ובהיעדר דרך, וכי אלו המובילים אותנו פועלים על בסיס סדר עדיפות שגוי בתכלית, רק אז, אולי, הדברים יתחילו להשתנות לטובה.