כשמרוץ המתיישבים עבר בתוך הכפר הפלשתיני

מנהל מרוץ צפון השומרון מספר על המרוץ שהתקיים כהוקרה למח"ט מנשה ועל התגובה המפתיעה שקיבלו בכפר הפלשתיני דרכו עבר המרוץ.

שמעון כהן , כ"ה באב תשע"ה

נקודת ההזנקה
נקודת ההזנקה
צילום: מאיר ברכיה

ריצה משותפת. מצקין

בצפון השומרון התקיים ביום רביעי שעבר מרוץ בו השתתפו למעלה מארבע מאות רצים, אזרחים וחיילים. המרוץ שחיבר בין הישובים מבוא דותן לחרמש התקיים כהוקרה למח"ט בנימין הפורש, אל"מ אורן זייני.

"זו הייתה חוויה מרנינה", מסכם יחיאל מצקין, חבר מליאת הישוב חרמש שניהל את המרוץ והיה גם אחד הרצים בו, "התחלנו במבוא דותן ומשם לאורך עשרה ק"מ דרך הכביש שמחבר בין הישובים, נכנסנו לכפר הערבי מריחה ושם התושבים יצאו אלינו מהבתים, היה מאוד נחמד, וסיימנו בחרמש". לאורך הכביש בסמוך לישובים ניצבו בני משפחותיהם של הרצים ומשפחות התושבים על ילדיהם ותינוקותיהם ועודדו את המשתתפים.

מצקין משיב לשאלת תחושת החשש הביטחוני שאולי ליווה את הרצים שכאמור הגיעו מכל רחבי הארץ, ואומר כי נראה שמי שרץ עשרה קילומטרים רואה את הדברים אחרת ואינו חושש, "זה הבית שלנו, אלו הכבישים שלנו, והם יודעים שאם אנחנו מרשים לעצמנו אז גם הם יכולים להצטרף", הוא אומר.

עם זאת, מציין מצקין, החשש היחיד שליווה את הכנת המרוץ היה החשש מהחום הכבד. בשל כך נקבעה שעת ההזנקה לשעה שבע בערב, שעה בה החום מתון יחסית, והסיום היה בסמוך לשעה שמונה בערב, כמעט שעת חשיכה.

מצקין מספר כי כבר בשנה שעברה התקיים מרוץ דומה, אם כי הוא נמתח לאורך חמישה קילומטרים והשתתפו בו רק כמאה רצים. השנה התקיים המרוץ באופן מקצועי הרבה יותר הן מהבחינה הארגונים והן מהבחינה הטכנית כאשר הרצים לובשים חולצות מיוחדות.

עוד נשאל מצקין אודות הכניסה אל תוככי הכפר הערבי 'מריחה'. הוא מספר כיצד התושבים יצאו אל הרצים, מחאו כפיים וחלקם אף הצטרף לריצה של כחצי קילומטר עד פאתי הכפר. "תוך כדי ריצה הצטרפו אלי ילדים של הכפר ורצו איתי. ליטפתי לאחד מהם את הראש ואז ראיתי שהצטרפו אלינו עוד ילדים שרצו גם הם שנלטף להם את הראש...".

לדבריו האווירה הזו שאינה זוכה לסיקור תקשורתית בדרך כלל היא האווירה הקיימת באזור צפון השומרון. "גם מבוא דותן וגם חרמש אוהבים מאוד את הסביבה שלהם, אוהבים את השכנים שלנו והם מרגישים בזה. לא שאין בעיות ואין חיכוכים, אבל התחושה בסביבה היא טובה. אנחנו מסתובבים בין אנשים שלא מבקשים את רעתנו. זו התחושה שלי ושל האנשים שלנו כאן".

ומה באשר לאבטחה המיוחדת שמן הסתם נצרכת בכניסה של ציר המרוץ לתוך הכפר? מצקין כמעט ואינו מבין את השאלה. "זה כביש שאנחנו נוסעים בו כל הזמן ללא הגנה מיוחדת. אנחנו נוסעים שם. אנחנו אנשים חדורי אמונה", הוא אומר, "זה היה כל כך מובן מאליו שככה זה הולך להיות. גם מי שהגיע מצפת לא חשב שזה יהיה אחרת, וככה זה באמת היה".

ומי ניצח במרוץ? המח"ט זיני, "אני בכלל לא ראיתי אותו", אומר מצקין כשהוא מתאר את קצב ריצתו של המח"ט, "מהרגע שהוא התחיל לרוץ הוא היה מעבר בהרבה".