היועמ"ש נגד או בעד הגבלת תקצוב?

היועמ"ש קבע שהשרה רגב לא תוכל למנוע תקציב בשל תוכן בעייתי כמו במקרה 'אל מידאן', אבל לא מזמן הוא הציג עמדה הפוכה...

שמעון כהן , כ"ה באב תשע"ה

יהודה וינשטיין
יהודה וינשטיין
צילום: דודי ועקנין, פלאש 90

אתמול פורסמה חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה נגד הגבלת תמיכת משרד התרבות במוסדות תרבות בשל תוכנן של היצירות.

הקביעה פורסמה בעקבות הדיון סביב פרשת תיאטרון 'אל מידאן' וההצגה 'הזמן המקביל' שנכתבה בהשראת כתביו של מחבל רוצח, ואולם בדיקה מגלה כי עד לא מכבר הציג היועץ המשפטי לממשלה עמדה הפוכה לחלוטין.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם עורך הדין שמחה רוטמן, היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה, וזה סיפר על הקביעה ההפוכה של היועמ"ש, קביעה לפיה מניעת תקציב ממשלתי מגוף בשל תוכן מעשיו אינה סותרת את חופש הבעת הדעה.

עו"ד רוטמן מציין כי העמדה המדוברת שאותה הציג היועץ נאמרה לפני ימים אחדים והיא נאמרת לא פעם כאשר הנושא על סדר היום הוא הגופים הקוראים לחרם נגד מדינת ישראל.

בעמדה שהגישה הפרקליטות נכתב כי "החוק אינו שולל את חירותו של הגוף הנתמך או המתוקצב מלהתבטא בדרך מסוימת במסגרת פעילותו או לעסוק בעיסוק כלשהו. בחירתה של המדינה שלא להקצות משאבים לגורם פלוני אינה מובילה בהכרח לפגיעה בחופש הביטוי או בחופש העיסוק שלו, שכן נשמרת לו החירות לפעול בדרך בה בחר אף ללא מימון המדינה". עוד מסבירה פרקליטות המדינה וכותבת כי "למשל, במקרה שבו מוסד, אדם או גורם כלשהוא, שהינו נתמך או מתוקצב מבקש לקרוא או להשתתף בחרם - באותו מקרה נתונה לאותו גוף החירות לבצע קריאה זו, אלא שהדבר ישליך על היקף התמיכה ומרחב האפשרויות שלו אל מול גורמי המדינה".

לדבריו של רוטמן היועץ המשפטי לממשלה לא שינה את עמדתו העקרונית, אלא בחר לפעול באופן "פוליטי מאוד בעייתי", כאשר קבע בהכרעתו בעניין משרד התרבות כי הוא יהיה מי שיקבע את גבולות המותר והאסור ולא השר הממונה או משרדו. לטעמו של רוטמן נעשה כאן שימוש פוליטי בכוחו המשפטי של היועץ.

לדבריו את השאלה היחידה שיש לשאול - אם כמדינה אנחנו רוצים לממן מופע או גורם מסויים, או לא – צריכים לשאול ולהשיב השרה והמשרד הרלוונטי ולא היועץ המשפטי לממשלה. עם זאת הוא מעיר כי נכון לבחון אם יש בדבר חשד לניגודי עניין, שוחד וכיוצא באלה, אך אלה נבדקים על ידי המשטרה ולא היועץ המשפטי לממשלה. "היועץ לא צריך להיות מעורב בשאלה האם גוף מסוים יהיה מתוקצב או לא, מאחר וזה לא כסף שלו אלא כסף של הציבור והציבור בחר בנבחריו שיכריעו כיצד לנהוג בכסף שלו".

לתפיסתו של עו"ד רוטמן ההבדל בין מקרה החרם למקרה התיאטרון אינו הבדל פוליטי אלא דיון בשאלה היכן נכון לשים את קו הגבול בין מה שניתן להכיל ומה שלא ניתן להכיל, ובשאלה זו שם היועץ המשפטי את עצמו כמכריע, על אף שאין לו כל סמכות לכך. "המדיה אומרת מה אני כמדינה מוכנה לשלם. השאלה היא מי זו המדינה? נבחרי הציבור שקובעים את הקו, או שזהו היועמ"ש שאומר שהוא הקובע את הקו ומה שלא עובר את גבולות הסובלנות שלי לא ימומן. זו אמירה ללא בסיס משפטי או חוקי. החוק ממנה את השרה להיות אחראית על התקצוב ולא את היועץ המשפטי לממשלה. היועץ משתמש במשפט ככלי לקבוע את המדיניות שלו ולא בשביל זה נועד התפקיד".

בדבריו התייחס רוטמן גם להערה שהעירה השרה רגב אתמול כאשר הביעה תקווה שהעיתוי בו בחר היועץ המשפטי לפרסם את חוות דעתו, בדיוק ביום בו נערך שימוע לתיאטרון אל מידאן, לא נועד להשפיע על מקבלי ההחלטות בשימוע. רוטמן נשאל אם לא נכון מצידו של היועץ להביע את עמדתו בדיוק במועד הזה משום שקיים שימוע וחשוב שעמדתו המשפטית תישמע בו. לדבריו לו רוצה היועץ שדעתו תישמע בפני מכריעי השימוע הוא יכול להעביר להם מייל על כך, אך הוא בחר לצאת אל הציבור עם עמדתו.

"הפניה לציבור מאחורי גבם של נבחרי הציבור והמערכות המוסמכות היא בעיה חמורה שהיועץ המשפטי שב ונופל בה. לא מזמן המשנה ליועמ"ש, דינה זילבר, זומנה לנזיפה אצל השרה לאחר שפנתה לחברת כנסת מאופוזיציה והעבירה לה חוות דעת שמתנגדת לחקיקה. אם אתם היועצים המשפטיים של הממשלה אתם לא יכולים להעביר את חוות הדעת שלכם למי שתרצו. אם כעורך דין אני מעביר חוות דעת לגורם זר ללא אישורו של הלקוח שלי אני מזומן לדין משמעתי ומסולק מלשכת עורכי הדין. אז למה היועמ"ש חסין מהדבר הזה? אם אתה מעביר את חוות דעתך בנושא השימוע לציבור זה סימן שאתה לא היועץ המשפטי של הממשלה אלא מרגיש עצמאי בשטח ואתה מחליט איזה חוות דעת להוציא ואיזה לא למרות שאף אחד לא מינה אותך לתפקיד ואף אחד לא יכול לפטר אותך. אתה לא נותן דין וחשבון לאף אחד".

"התפקיד הזה מכיל הרבה סמכויות מעורבבות שגורמות לאוחז בתפקיד תחושה שהוא שולט במדינה, והוא צודק. הוא שולט במדינה. הוא יפרסם חוות דעת מתי שהוא רוצה, הוא יקבע מה חוקי ומה לא, והוא גם יעמיד לדין את מי שיפעל בניגוד לחוות הדעת שלו, והכול בגלל שהוא מחזיק בכל הכובעים הללו. פיצול התפקיד שאותו שוקלת שרת המשפטים הוא צעד ראשוני לפירוק המציאות שאין לה אח ורע בעולם, מציאות שבה גורם מחזיק כוח אדיר בידיים מבלי שאיש בחר בו ואין עליו ביקורת. חייבים לפרק את הדבר הזה וזהו צעד מאוד אמיץ של שרת המשפטים".