שביתת הרעב שלי בכלא סובייטי

הרב יוסף מנדלביץ', אסיר ציון בעברו, מתאר בשיחה עם ערוץ 7 את סיפור חייו המרתק וגם מספר על הקשר בין הסיפור האישי להזנה בכפייה.

"אני הייתי חבר בתנועה למען עלייה בשנות השישים", הוא מספר, "זה היה לפני שהכול התחיל וראינו שאין דרך לצאת מברית המועצות ומסך הברזל שלט. הקבוצה שלי החליטה לנסות לפרוץ את הסגר ולהתחיל את העלייה מבריה"מ לכן ב-1970 ניסינו להשתלט על מטוס סובייטי ולברוח לשוודיה ומשם לקיים מסיבת עיתונאים ולפנות ליהדות עולם בקריאה לסייע בעליית יהודים".

התכנית לא צלחה, "נעצרנו בשדה התעופה, איימו עלינו במאסרי עולם ובגזר דין מוות בסוך יצאתי 'בזול' רק 15 שנות מאסר על ניסיון לחטיפת מטוס 15 עוד 15 שנות מאסר על פגיעה בביטחון הלאומי ועוד 7 שנים על פעילות יהודית מחתרתית", הוא מציין בציניות כשחיוך מרוח מתחת לזקנו ושפמו.

"בעקבות המאסר הייתה התעוררות גדולה של כל העולם, כמו שיודעים הרב מאיר כהנא ורבנים אחרים פעלו ותרמו לכך שתוך שבוע ביטלו את גזר דין מוות שהוטל על חלק מהחברים שלי וגם לי נתנו רק 12 שנות מאסר בסיביר ושם עשיתי חיים יהודים יפים". 

מנדולוביץ' שבמהלך מאסרו שבת רעב במשך 56 ימים והוזן בכפייה מתייחס לסוגיה שעולה לסדר היום בתקופה האחרונה, "זה פשוט שמי שרוצה להתאבד כל אדם בר דעת מציל אותו כי אסור לעמוד בשתיקה. לכן אין בעיה בהזנה בכפיה וכל העולם הנורמלי מבין את זה, שלא נותנים לבן אדם להתאבד, להיפך אם היינו נותנים לו להתאבד זה היה אכזרי".

הוא מסביר את עמדתו העקרונית בנושא הזנה בכפיה, "האמת היא כזאת, כל שביתות הרעב שננקטו לאחרונה על ידי המחבלים זה ניסיון להפעיל לחץ פוליטי וזה בכלל ולא במטרה להתאבד. הם יודעים איך זה יפעל, הם יתחילו שביתת רעב יגיעו ליום החמישים יעשו הפגנות ואז לאט לאט יתחילו למסמס את הנושא של המעצרים שלהם ובכך יקבלו חופש פעולה להמשיך לחבל בנו. לכן אסור לנו לסגת כי זה סכנה בשבילנו. אם אנחנו נהיה הומאנים כלפיהם, צריך לזכור את האמרה 'מי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים'".

מנדלוביץ' מספר על ההזנה בכפייה שעבר בכלא הסובייטי, "הזנה בכפייה נשמע דבר נורא, כאילו מייסרים ודוקרים את האסיר, נשמע כמו עינויים בגסטפו. אני עברתי הזנה בכפיה כששבתי רעב בגלל שהחרימו ממני חומש סידור וספר ללימוד עברית, שאת כולם אסור היה להחזיק אבל אני הצלחתי להכניס לתוך המחנה, לכן הכרזתי שביתת רעב ודאגתי שהדבר יתפרסם כי אם לא הם היו משאירים אותי למות בלי בעיה. אחרי חמישים יום תפסו אותי שוטרים כפתו אותי באזיקים מאחורי הכיסא וגם את הפה פתחו לי בכוח והכניסו לי זונדה בפה ושפכו לי אוכל לקיבה".

כעבור כמה חודשים הוא השתחרר מהכלא והגיע לישראל, "הגעתי לבקו"ם ורופא בדק אותי וראו שהכול בסדר ואפילו קיבלתי פרופיל קרבי, זאת אומרת שכל העניין לא הזיק לי בכלל. נתן שרנסקי שבת 100 ימים וגם לו לא קרה כלום והוא שירת אחר כך בצה"ל".