הרב אפרים זלמנוביץ'
הרב אפרים זלמנוביץ'עצמי

בעשרת הדברות הדיבר השישי אוסר עלינו לרצוח. אין זה משנה אם חלילה רצחת יהודי או ערבי - בן מוות אתה.

אפילו נדע בבירור שעל ידי רציחה נזכה לגאולה השלימה, חובה עלינו לדחות את ה"גאולה" הזו בשתי ידים, ואל לנו להיגאל בדם. יתירה מכך, אפילו אם נצליח לתפוס מספר ערבים רוצחים, אך אם יהיה לנו ספק אחד מאלף, שבתוך אלה אולי נמצא אחד נקי, אסור לנו לנגוע בהם שמא ע"י כך יסבול גם הנקי, פסק הרב משה אביגדור עמיאל מי שהיה הרב הראשי לתל אביב לפני כמאה שנה.

אבל ברור שהמחבלים עם דם על הידים, שרצחו יהודים, בני מוות הם. בפועל אין אנו גוזרים גזר דין מוות. רחמנים בני רחמנים הם היהודים, מטבעם, אינם אכזריים וקשה להם לקיים את הפסוק דם האדם באדם דמו יישפך. אפילו אין אנחנו מקיימים כפשוט סוג ענישה של עין תחת עין אלא ממירים זאת בממון.

בכל אופן, אם מוחמד עלאן, שעל דעת גורמי הביטחון המוסמכים דם יהודים רב לו על ידיו, והוא מבקש לקיים את פסק ההלכה שכתב הרמב"ם יש לאפשר לו לשבות רעב ולמות. היכן ההגיון לאפשר למחבלים רוצחים או כאלה שניסו לרצוח יהודים בידיהם ממש או בידי שלוחיהם האסורים בבתי הסוהר לחיות ולו רגע אחד של חיים נורמליים.

יש לעשות הכל לצערם להענישם ושסבל קשה מנשוא יהא מנת חלקם, ושכל יום יתחרטו מיליון פעם על הפשע שפשעו. וגם יפעלו אצל מעריציהם לבל יאחזו בחרב לעולם, ואם חלילה יזכו לצאת פעם מבית האסורים לא יעזו לשוב ולרצוח יהודים. 

הרמב"ם, בדין רוצח (פ"ד ה"ח) שיש לגביו, צל צילו של ספק, שמא רצח בשוגג ולא במזיד, פסק לשים אותו ב"כיפה" מין חדר קטנטן צר ונמוך, כפי קומתו בבית הכלא, צינוק, שהרוצח אפילו לשכב בו לא יוכל.

"וכל אלו הרצחנין כונסים אותם לכיפה, ומאכילים אותם לחם צר ומים לחץ עד שיצרו מיעיהן ואחר כך מאכילים אותם שעורים עד שכרסם נבקעת מכובד החולי". ומי שאין לגביו כל ספק ונגמר דינו כרוצח מזיד, בית דין ממיתים אותו. דם האדם באדם דמו יישפך, אמרה התורה. הגם שיש עוונות חמורים משפיכות דמים, אין בהם השחתת ישובו של עולם כשפיכות דמים. הרוצח, כל המצוות שעשה ויעשה במהלך כל ימי חייו, לא יהא בהן כדי לכפר על מעשה רצח.

גם מחבלים ללא דם על הידיים, דין רוצח לא חל עליהם, אבל דין "רודף" חל. לכן, אסור לשחררם שמא ישובו לרדוף ולנסות להרוג יהודים אלא בעל כורחנו ושלא מדעתנו. בכל אופן, חייבים להענישם יום יום עד שיתמלאו חרטה ובוודאי שאסור להקל על חייהם בכלא בשום צורה.

לעומת זאת הייתי מאפשר להם ללמוד ולהשכיל כדי שיחזרו בתשובה ויתמלא לבם באהבת האדם ויראת שמים. לימודים אקדמאיים והקניית מקצוע מכובד יכולים לעודדם לפרוש מפעילות חבלנית ולשאוף לחיות חיים הגונים ונכונים. סופו של דבר, בל נשכח! שכל המרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים.