הציל רבבות יהודים אך נשכח כי היה מ'המזרחי'

יוזם קריאת הרחוב על שם מציל היהודים משה קראוס, מעריך  שעובדת היותו איש תנועת המזרחי, הייתה לו לרועץ, "עד היום לא שמעו עליו".

בני טוקר , י"א באלול תשע"ה

הציל רבבות ונשכח. אושביץ
הציל רבבות ונשכח. אושביץ
צילום: יצחק הררי. פלאש 90

נחי אייל מנכ"ל הפורום המשפטי למען ישראל, שיזם את קריאת שם הרחוב בפסגת זאב של שמו של מציל היהודים משה קראוס, שהציל למעלה מארבעים אלף יהודים בתקופת השואה. מעריך כי מדינת ישראל הצניעה במשך שנים את פועלו בשל היותו איש תנועה המזרחי.

"זה מצב בלתי הגיוני שאדם שהציל יהודים בהיקף שאין לו אח ורע, לא מוכר לאנשים. פועלו נשכח וזה ממש עוול לעם ישראל שלא יודע מי היו גיבוריו. אני מעריך שהעובדה שהוא היה איש המזרחי ולא מאנשי מפא"י, עמדה לו לרועץ. כמו גם העובדה שהוא היה עד הגנה במשפט קסטנר", אומר אייל.

נחי אייל מברך את עיריית ירושלים על כך שנענתה להצעתו, "הסיפור הגיע לידיעתי בעקבות ספרה של  ד"ר איילה נדיבי שפרסמה את הסיפור על משה קראוס, וכתבה את הספר מקראוס עד קסטנר. בעקבות הכתבה הציעו לי לפעול להנצחתו ופניתי לעיריית ירושלים. העברנו להם חומרים על פועלו ולשמחתי עיריית ירושלים נענתה לבקשה. יש כאן תיקון ועשיית צדק היסטורי למשה קראוס ולתושבי המדינה שעד היום לא ידעו על מפעל ההנצחה שבזכותו ניצלו רבבות יהודי הונגריה".

בטרם הטקס שהתקיים אתמול (שלישי) ציין אייל כי קראוס אמנם נפטר ערירי, אך להערכתו ייתכן שלטקס יגיעו גם בני משפחה רחוקים יותר. "אני מניח שנפגוש את קרובי המשפחה, עד עכשיו לא הייתי ממש בקשר איתם. פניתי גם לשר החינוך בנט וביקשתי ממנו להכניס את סיפור חייו של קראוס לתוך תכניות הלימוד בבתי הספר".

נזכיר כאן את תמצית סיפור פעולתו של קראוס כפי שהובא כאן לפני טקס קריאת שם הרחוב:

על מבצע ההצלה שניהל יחד עם ראול ולנברג והקונסול השווייצרי קרל לוץ תוך ניצול מנגנון החסות של מדינות ניטראליות מסופר באתר 'ויקיפדיה' כי "קראוס הגה את הרעיון של חלוקת כתבי חסות "שוץ-פאסים" (Schutz-Pass) לכ-7,800 יהודים שהיו כלולים כביכול ברשימת המועמדים לעליה מהונגריה לארץ ישראל, ושהסרטיפיקטים שלהם לא נוצלו מאז תחילת המלחמה. באמצעות קשריו עם הדיפלומט השווייצרי קרל לוץ, הממונה על המחלקה לאינטרסים זרים בשגרירות שווייץ בבודפשט, הצליחו השניים להנפיק תעודות חסות שווייצריות – לא רק ליהודים הכלולים ברשימת העלייה, אלא גם לכל בני משפחותיהם – והעמידו את מספר היהודים בעלי החסות השווייצרית בבודפשט על עשרות אלפים. בכתבי החסות שהוציאה נציגות שווייץ ליהודים נכתב כי "המחלקה לאינטרסים זרים של השגרירות השווייצרית מאשרת בזה כי פלוני אלמוני מופיע בדרכון קולקטיבי שווייצרי, ויש לראות בו אדם בעל דרכון בר תוקף". תעודות חסות אלו כובדו בהונגריה, והעניקו לבעליהן ביטחון אישי יחסי".

עוד מסופר כי "גודלהּ של הנציגות השווייצרית לא איפשר לה להתמודד כראוי עם מבצע בסדר גודל כזה, ולכן נמצא בבודפשט בניין משרדים שנידב יצרן זכוכית בשם ארתור וייס לטובת העניין. המקום, שזכה לכינוי "בית הזכוכית", הפך במהרה לכתובת לרבבות מתושבי בודפשט, אשר הגיעו לשעריו בתקווה להיכלל ברשימת היוצאים. קרל לוץ פרש על הבניין חסות דיפלומטית שווייצרית, ובאוקטובר 1944 הפך בית הזכוכית למקום מחסה מוגן, ואיש לא העז לצאת ממנו לרחובות".

"באפריל 1944 ברחו חמישה אסירים ממחנה ההשמדה אושוויץ. שניים מהם – היהודים הסלובקים רודולף ורבה ואלפרד וצלר – סיפקו מידע מדויק על תהליך ההשמדה ועל היקפה, ואף המציאו את שרטוטי המחנה ועדות לתוכנית להשמדתם של יהודי הונגריה. דו"ח זה – "דו"ח ורבה-וצלר" (לעתים: "דו"ח אושוויץ" או "הפרוטוקולים של אושוויץ") – כלל 32 עמודים מפורטים, והופץ בחמישה עותקים. בסוף חודש מאי 1944 קיבל קראוס לידיו את הפרוטוקולים. אליהם צירף דו"ח על גירושם והשמדתם של היהודים בערי השדה בהונגריה, ושלח את המסמכים לשליט הונגריה דאז, מיקלוש הורטי, ולכל האישים הפוליטיים החשובים בהונגריה. כמו כן, העביר קראוס לשווייץ באמצעות דיפלומט רומני, נוסח מקוצר בתרגום לאנגלית של כל הפרוטוקולים. החומר שוכפל והועבר לסוכנות עיתונים בינלאומית על מנת שיפורסם. בעקבות העברת החומרים הופעל לחץ בינלאומי כבד על הורטי, וב-8 ביולי 1944 הורה להפסיק את גירוש היהודים".

לימים קיבל קראוס תעודת הוקרה מממשלת שווייץ על הצלת 30,000 איש מיהודי הונגריה.