בשבע מהדורה דיגיטלית

הרב של הקריות

תלמיד חכם עצום, רחוק מהבלי העולם הזה ונערץ גם על ידי הציבור החילוני. שלושים לפטירתו של סבי, הרב עקיבא הכרמי זצ"ל.

הרב שבתי יגל , י"ג באלול תשע"ה

הרב עקיבא הכרמי זצ"ל
הרב עקיבא הכרמי זצ"ל
צילום: מתוך האלבום המשפחתי

סבי, הרב עקיבא הכרמי זצ"ל, שנלב"ע בי"ד אב השנה, היה רבה של קריית שמואל בחיפה במשך שישים ושתיים שנה, מייסד וראש הישיבה הרמה - המרכז התורני הגדול בקריות שעל יד חיפה.

סבי נולד בעיר פרשבורג, בן למשפחה מיוחסת מצאצאי רבי עקיבא איגר והחת"ם סופר. בשנת ת"ש, לאחר בר המצווה, עלה לארץ בעליית הנוער כשהוריו, שתכננו לבוא אחריו, איחרו את השעה.

בישראל אומץ על ידי פרופסור בנימין וברכה דה פריס ולמד בישיבת היישוב החדש ובגימנסיה מוריה בתל אביב. שלטונות המנדט העניקו שתי מלגות ללימודי ראיית חשבון בלונדון, ואחד הזוכים היה הנער עקיבא וינברגר, לימים הכרמי, אך הוא העדיף לפנות לכיוון של לימוד תורה בישיבות הגדולות שבארץ ישראל.

בשנת תש"י בא בברית הנישואין עם סבתי רבקה לבית בלוך, בתם ונכדתם של ראשי ישיבת טלז. סבתי הצטיינה בפיקחותה ובטוב לבה, ואף שעברה את השואה הייתה מלאה שמחת חיים, אופטימיות ואמונה. בשנת תשי"ג, בהיותו בן עשרים ושש, החל סבי לכהן כרב בקריית שמואל ושם בנו בית של תורה וחסד שהכנסת אורחים הייתה בו תדירה.

הרב היה תלמיד חכם ושקדן עצום, בקי בש"ס ובפוסקים, בתנ"ך ובמפרשיו, בספרי מוסר, פיוט ומדרש לצד היותו מעורה בהוויות העולם, רחב אופקים ובעל השכלה כללית רחבה.

בכל זמן ועת התפנה לכל איש ואישה הזקוקים לעידוד, לשבורי לב ולנדכאי רוח, ותמיד בסבלנות מעוררת השתאות. הוא היה חף מכל גינוני שררה והתנשאות, התהלך עם כל אדם בענווה ובפשטות והקדים שלום לכל אדם, אפילו לילד קטן.

באישיותו היה רחוק מהבלי העולם, מקנאה ומכבוד והיה נקי מתאוות הממון. אישה ערירית מהקריה שהרב והרבנית תמכו בה במשך שנים רבות, הפקידה בידם צוואה שבה הורישה חצי מדירתה להם וחצי לקרוביה. הרב סבר שראוי שהדירה תעבור כולה לקרוביה, וכשנפטרה האישה קרע את הצוואה וקרוביה קיבלו את הדירה בשלמותה בלי לדעת שחצי ממנה היה אמור להינתן לרב. על אף שטרח ועמל כל ימיו בהחזקת הישיבה שהקים, לא נטל לעצמו אף פרוטה כמשכורת. היה בעל חסד עצום בגופו, בנפשו ובממונו.

סבא היה עסוק בהרבצת תורה ברחבי הקריה והקריות שמסביב, והשקיע תשומת לב מיוחדת ללמוד תורה גם עם ילדי הקריות. היה אהוב ומקובל על כל הציבור ורחש כבוד לכל אדם. עדות וחוגים היו מושגים שרחוקים ממנו, בעיניו היו כולם יהודים. הוא התרגש מקיבוץ הגלויות בארץ ישראל והודה על כך לה' יום יום. הוא נתפס אצל כל הציבור כאישיות מופת וסמל האמת. רבים פנו אליו לבקש ברכות והיה מברכם כל אחד ואחד במאור פנים, ומקפיד להדגיש: "ה' יברך אותך".

אנשים נתנו בו אמון בלתי מסויג והפקידו בידיו את ההכרעות הגורליות שבחייהם מתוך ביטחון מלא ביושרו ובאובייקטיביות שלו. מציאותו הייתה מציאות של קידוש השם ולא רק בקרב הציבור הדתי. גם רבים שאינם שומרי תורה ומצוות נהפכו למעריציו ושמחו שזכו להכיר אישיות גדולה ואמיתית שכל הליכותיה ומעשיה היו שלא על מנת לקבל פרס.

ידיד ההתיישבות

סמכותו נבעה מכוח התורה. הוא היווה כתובת לשאלות ולהתייעצות בכל נושא בקריות ובכל רחבי הצפון. רבים מבני הקריה שעברו לגור במקומות רחוקים המשיכו לשמור עמו על קשר ופנו אליו לבקש עצה, תושייה ופסקי הלכה. הוא ענה לדורשיו בסבלנות רבה בכל עת, גם בזמנים שאינם נוחים, ושיחתו הסתיימה תמיד בברכה חמה מלב אוהב, שהשרתה אווירה נעימה וסייעה לקבלת הדברים.

סבי הרב הוכר כפוסק הלכה גדול שאליו פנו גם רבנים כאשר נדרשה פסיקה הלכתית המושתתת על גדלות תורנית מובהקת, על הבנה מעמיקה של המציאות, רגישות אנושית ויכולת לפסוק לכל איש על פי דרכו, וזאת מתוך מחויבות מוחלטת להלכה ולגדולי הפוסקים. הוא היה פוסק מקורי ועצמאי, פעמים הקל ופעמים החמיר, אך החמיר בעיקר לעצמו, לא שת לבו ל"חששות" והיה בעל כתפיים רחבות להקל כשראה צורך בכך.

אי אפשר לכתוב על סבי בלי לספר על אהבתו לארץ ישראל. הוא אהב את אדמת הארץ, את נטיעותיה, הריה ונופיה, שמח כפשוטו בבניינה והתרגש מכל בניין, מכל כביש ומכל יישוב חדש.

הוא תמך בכל לבו במפעל ההתיישבות הגדול ברחבי יהודה ושומרון, הוקיר ועודד מאוד את המתיישבים, המריץ אנשים ומשפחות להתיישב ביו"ש וליווה אותם באהבה רבה. כשנוסדה ישיבת שבי חברון בעיר האבות, כיתת את רגליו בלילות שבת בבתי הכנסת בקריות והתרים את המתפללים בעבור הישיבה. על אף שהחזיק בעצמו מוסדות תורה, ראה חשיבות רבה בהחזקת הישיבה בעיר חברון ואסף עשרות אלפי שקלים בעבורה.

כאשר נכדיה של אישה חשובה בקריה החליטו לתרום ספר תורה לכבודה, הם התייעצו עם הרב להיכן לתרום את הספר. תשובת הרב הייתה נחרצת: רק ליישוב שמעבר לקו הירוק ורק ליישוב שאין לו ספר תורה. כך זכה היישוב חרשה בבנימין, ובערב הושענא רבה תשס"ט במעמד מרגש הוכנס הספר להיכל בית הכנסת שביישוב.

סבי היה רב גדול שקידש שם שמיים בכל יום ויום. כל מכריו ידעו כי איש קדוש, איש תורה ואוהב ישראל התהלך בתוכם, איש שברוחו הגדולה ובנעימות הליכותיו היה רועה נאמן לעדתו, קירב רבים לעבודת ה', התפלל לישועתן של ישראל ולהצלחתו של כל יהודי כבן משפחתו. איש מלא אמונה וביטחון בה', דבק באלוקים שהשפיע מסגולתו על קרובים ורחוקים. חבל על דאבדין ולא משתכחין.