ד"ר סודי נמיר
ד"ר סודי נמירצילום: אלירן אהרון

שבועיים חלפו מאז הודח ד"ר סודי נמיר מלשכת האתיקה של ההסתדרות הרפואית, וכעת טוענים בתנועת דרך חיים כי הדחתו מהווה הפליה פסולה מטעמי דת ומונעת משיקולים זרים.

במכתב ששלחו אמש עו"ד אורי צפורי, ראש התא המשפטי של התנועה ועמית גרון, פיזוטרפיסט העומד בראש תא הבריאות של התנועה, לבית הדין של ההסתדרות הרפואית, מפרטים השניים את טענותיהם ודורשים מבית הדין לחזור בו מהחלטתו.

נזכיר כי ד"ר נמיר הודח מתפקידו על רקע דברים שכתב בפורום אינטרנטי של רופאי משפחה, לפיהם מצופה מחברה מתוקנת שתעזור לאלו הסובלים מנטיות הפוכות ולא תפטור אותם על ידי כך שתאמר להם 'זה בסדר, אתה לא צריך טיפול, אתה פשוט שונה'.

"כתנועה ציבורית, המונה למעלה מ 3,500 חברים, אנו מוצאים לנכון להפנות את תשומת לבכם למספר כשלים מהותיים שנפלו בהחלטת בית הדין קמא, זאת לקראת ערעורו של ד"ר נמיר", כתבו צפורי וגרון.

בפתח מכתבם, שהעתק ממנו נשלח לסגן שר הבריאות ליצמן, היועמ"ש לממשלה ומשרד הבריאות, יו"ר ההסתדרות הרפואית ונציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, מציינים השניים כי השקפת עולמו של יהודי מאמין, שוללת ממנו כל אפשרות להכיר בתופעה של נטיות הפוכות כנטייה נורמטיבית.

"אין זה חידוש כי התורה אסרה על משכב זכור ומבחינה הלכתית מדובר באיסור חמור שהוא בגדר תועבה. אין זה משנה כלל אם התופעה תוגדר כמחלה, נטייה, או בחירה חופשית. רבים מאיסורי התורה נעשים ע"י אנשים שיש להם נטייה לכך ואין הדבר פוטר אותם מלהילחם בנטייתם האסורה.

זוהי השקפתו ותפיסת עולמו של כל רופא ירא שמים וכמובן שאין הדבר מונע ממנו להעניק טיפול מיטבי ומסור לבעלי נטייה הפוכה, או לכל אדם אחר העובר על איסור כלשהו מהתורה. השקפת עולם זו איננה יכולה לשמש עילה להדחה מלשכת האתיקה, כל זמן שההשקפה לא פוגעת בכללי האתיקה – היינו באיכות הטיפול שמעניק הרופא למטופל".

השניים מדגישים כי ד"ר נמיר הצהיר בפני בית הדין ובפורום הרופאים כי כרופא טיפל ועודו מטפל בחולים מכל הקהילות, ללא הפליה מכל סוג שהוא, והדגיש כי תורת ישראל מצווה להעניק טיפול רפואי לכל אדם באשר הוא, אך יחד עם זאת מחייבת קיומם של הסדרים נורמטיביים.

"כשם שאין לומר שרופא, המחזיק בדעה לפיה מחבל ערבי איננו "לוחם חופש" אלא רוצח שפל, אינו ראוי לשבת בלשכת האתיקה, כך אין לומר שרופא, המחזיק בדעת התורה לפיה משכב זכור הוא תועבה, אינו רשאי לכהן בלשכה", כתבו השניים. "לזה כמו לזה יש תפיסת עולם מוסרית, ויחד עם זאת אין הדבר מונע מהם להעניק שירות רפואי מיטבי לכל אדם באשר הוא אדם".

"כל מסקנה אחרת הרי היא פגיעה חמורה בחופש המצפון והדת, והדחת ד"ר נמיר על רקע זה מהווה הפליה אסורה על רקע דתי", הדגישו השניים והוסיפו כי פרט להיותה של ההחלטה הפליה פסולה מטעמי דת כלפי ד"ר נמיר עצמו, הרי שההחלטה מפלה את הציבור הדתי והחרדי מכיוון שהיא מונעת ממנו קבלת עמדה רפואית הגורסת כי ניתן לטפל בנטיות הפוכות.

"הציבור הדתי במדינת ישראל מהווה למעלה מרבע מהאוכלוסייה והתופעה הנ"ל לא פסחה עליו", מדגישים השניים. "אלא שבניגוד לציבור שאיננו שומר תורה ומצוות, הדעה הרפואית הגורסת כי מדובר בתופעה נורמטיבית איננה מביאה מזור לציבור זה. מטופלים מקרב הציבור הדתי, הסובלים מנטייה זו, נאלצים להתמודד עם הידיעה כי הנטייה ההפוכה, וכל שכן המעשה עצמו, אסורים מהתורה ומוגדרים כתועבה. דווקא השמעת עמדה רפואית, הגורסת כי יש אפשרות לטפל בנטייה ולבנות בית נאמן בישראל, היא חיונית ביותר עבור ציבור זה.

מניעת נזק מהמטופל והטבה עם המטופל הינם מערכי היסוד בקוד האתי של ההסתדרות הרפואית. השתקת העמדה הרפואית לפיה קיום חיי משפחה טבעיים אמתיים ושמחים הינם בהישג ידם של הסובלים מנטיות הפוכות, מפרה ערכי יסוד אלו, לפחות כאשר מדובר במטופלים מהציבור הדתי".

לסיכום כותבים השניים כי "על בית הדין היה לשאול את עצמו אך ורק שאלה אחת: האם השקפת העולם היהודית, שבה מאמין ד"ר נמיר, גרמה לו לעבור עבירות אתיות או פגעה בשיקול דעתו המקצועי".

"אין כל קשר בין דעתו (ודעת התורה) של ד"ר נמיר לבין יכולתו לשמש כחבר בלשכת האתיקה. תפקידה של לשכת האתיקה הוא לפעול לחינוך ולמודעות להתנהגות אתית נאותה בקרב הרופאים במדינת ישראל. כל זמן שהשקפת עולמו אינה פוגעת בתפקודו כרופא או בשיקול דעתו המקצועי, הרי שההחלטה להדיחו על רקע זה מהווה שיקול זר שאינו מן העניין, זאת מעבר להיותה הפליה על רקע דתי".