חייל בתפילין. תמונת ארכיון
חייל בתפילין. תמונת ארכיוןפלאש 90

אחים ואחיות יקרים ויקרות שלי!

אנחנו נמצאים בעיצומו של חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, שהוא בעצם סוג של סמינריון הכנה לשנה החדשה. אני מאמין באמונה שלמה שכולנו, בלי יוצא מהכלל, רוצים שתבוא עלינו שנה טובה. אין אחד בעולם שרוצה שיהיה לו רע – אבל מה, הרבה אנשים טועים טעות קטנה וענקית – הם חושבים שטוב = קל, וקשה = רע. מה הם חיים טובים? הכול דבש... פנאן, סבבה. מהם חיים רעים? עבודה קשה, אתגר, עמל.

זו טעות קריטית שאני מבין מאיפה היא נובעת – אנחנו לא אוהבים קשיים, אבל התרגום שלה למציאות שקושי שווה לדבר רע, הוא שקר. בעומק המציאות ההפך הוא הנכון, מה שבן אדם צריך לחפש הוא הטוב האמתי. אין דבר רע בחיים קלים, אבל צריך לדעת שהם לא התנאי לטוב, בדרך כלל זה ההפך – הקושי והאתגר הם התנאי לטוב. למה אני אומר את זה? כי אם רגע לפני השנה החדשה אדם אומר לעצמו: "אני מחפש לעשות רק מה שקל לי," אז אולי יהיה לו קל בטווח המידי, אבל יהיה לו קשה ומר אחר כך. הוא יאכל אותה כי הוא לא מחפש את האמת, הוא בורח, הוא לא מתמודד. אני אנסה להסביר.

התחמן או המשקיען?

תארו לכם אדם שמבחינת נתונים יכול להיות לוחם בסיירת מטכ"ל, אבל הוא רואה את הקשיים ואומר לעצמו: "לא מתאים לי", והולך להיות טבח שעושה שבוע-שבוע. מה הוא שווה בעינינו? אנחנו נזלזל בו. הוא יוכל להשוויץ מכאן ועד הודעה חדשה "איך תחמנתי אותם, יצאתי הקומבינטור מספר אחת! אין דברים כאלה..." אז אנחנו נצחק אתו קצת ובפנים נזלזל בו. אנחנו חיילים בסיירת, וכמו שחיילים מתגאים בגיבוש המטורף שהם עברו, כך גם אנחנו צריכים סוף סוף להתגאות שאנחנו חיילים של הקב"ה
במבחן התוצאה, כשהוא יגיע לריאיון עבודה חשוב ומולו יעמוד אדם שלמרות כל הקשיים הלך למטכ"ל, אף אחד לא יעדיף את הקומבינות שלו על פני העמל של המטכ"ליסט. כי הבן אדם הזה לא יודע להתמודד עם קשיים, הוא בורח. מה זה אומר? שמי שטוב הוא מי שמתמודד, לא מי שקל לו. השאלה היא מה היחס שלנו אל הקושי שניצב מולנו.

הכול תלוי בהסתכלות

יצא לי לעבוד עם שתי בנות, אחיות. הן באו מבית חילוני, האמא הייתה מכורה לסמים, והאבא מתעלל, לא עלינו לא עליכם, שישב בכלא. האחות הבכורה שהייתה בת 18 אמרה לעצמה: "איזה עולם דפוק! אלוהים שונא אותי! אם אמא שלי נרקומנית ואבא שלי מתעלל, איזה סיכוי יש לי לצאת נורמלית?" אתם לא תתפלאו שגם היא נפלה לסמים. לאחות הקטנה, שהייתה בת 16, הייתה חברה בתיכון החילוני שהתחילה תהליכי התחזקות, והיא משכה אותה אִתה לשיעורים של הרב ארוש ועוד רבנים מברסלב. ושם היא שמעה פזמון אחר – שהקב"ה לא מעמיד שום אדם בניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו, שאם יש לך ניסיון זה סימן שהקב"ה סומך עליך יותר, שלפעולה הכי מסוכנת שולחים את החיילים הכי טובים שעברו את האימונים הכי קשים... היא לקחה את עצמה בידיים, חזרה בתשובה, התחתנה, והוציאה את אחותה מהסמים. היום שתיהן נשואות ברוך ה', ועובדות עם נוער בסיכון.

הכול תלוי בהסתכלות שלנו על המציאות ולא ברמת הקושי שמולו אנו ניצבים. אנחנו חיילים בסיירת, וכמו שחיילים מתגאים במסעות הארוכים שלהם, בגיבוש המטורף שהם עברו, באתגרים הקשים שהם חוו, כך גם אנחנו צריכים סוף סוף להתגאות שאנחנו חיילים של הקב"ה, שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה לנו תורה ומצוות וקשיים ואתגרים, כדי להפוך אותנו לטובים יותר. אל תצפו לחיים קלים ומנגד אל תתפללו שיבואו סתם קשיים, אבל תדעו שהחיים מלאים באתגרים קטנים וגדולים שתפקידם להעצים אותנו, וכל אחד מאתנו שהצליח לעמוד בניסיון יודע כמה סיפוק יש בזה.

שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה, מלאה בעמל ובסיפוק!

התחברתם? הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם" מגזין הנוער של עולם קטן

לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן