שרוך הנעל של הדמוקרטיה הישראלית

המערכה על המשך היותה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית נמצאת ברגע קריטי, שבו כל ויתור עלול להוביל אותה לדיקטטורה. דעה.

שלמה פיוטרקובסקי , ג' בתשרי תשע"ו

מינויו לא אמור להיות קשור לשאלות של שמאל וימין. גל הירש בדרכו לוועדת טירקל
מינויו לא אמור להיות קשור לשאלות של שמאל וימין. גל הירש בדרכו לוועדת טירקל
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

1. הגמרא, במסכת סנהדרין, דנה בשאלה מאלו עבירות חייב אדם להימנע גם במחיר קיפוד חייו, ומסיקה שיש רק שלוש עבירות כאלו, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

אולם, אז מוסיפים האמוראים הסתייגות קריטית, לפיה רשימה זו תקפה רק בימים רגילים. אולם, "בשעת גזירת מלכות" חייב אדם להימנע, גם במחיר אובדן חייו, אפילו מ"שנויי ערקתא דמסאנא". על פי הסברו של רש"י הכוונה היא שאם יהודים נוהגים לקשור את שרוך הנעל בדרך אחת, והגויים קושרים בדרך אחרת, בשעת השמד יש להקפיד על הקשירה כדרכם של יהודים, אפילו במחיר איבוד החיים.

2. הדמוקרטיה הישראלית בסכנה. קשה להפריז בעוצמת הסכנה הנשקפת לשיטה הדמוקרטית מצד קבוצה של פקידים ששמו להם למטרה להתעלם התעלמות מוחלטת מעקרון הפרדת הרשויות ועקרון שלטון הנבחרים.

ראש וראשון לקבוצת הפקידים הללו הוא היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין. אם עד לאחרונה חשבנו שוינשטיין לא סופר רק את נבחרי הציבור, לאחרונה התברר שהוא לא סופר אפילו את השופטים. במכתב שאין לו אח ורע הודיע וינשטיין על החלטתו להתעלם מהחלטתה של שופטת בית הדין האזורי לעבודה בעניין משחקי ליגת הכדורגל בשבתות.

וינשטיין כנראה התרגל שמותר לו הכל, מאחר שכך הוא נוהג במערכת יחסיו מול נבחרי הציבור ומקבלי ההחלטות. היועצים המשפטיים, ובעיקר היועץ המשפטי לממשלה ואנשי צוותו, כבר מזמן שכחו שהם בני תמותה רגילים וגם לסמכויותיהם ישנם גבולות מסוימים. חומת הדמוקרטיה הולכת ונפרצת לנגד עינינו.

3. קו החזית במערכה הזו איננו קל לסימון, ולעתים ישנם כאלו שאינם מבחינים היטב בחלקים חשובים שלו. דוגמה טובה לכך היא פרשת מינוי המפכ"ל הבא של משטרת ישראל.

השאלה מי יהיה המפכ"ל חורגת הרבה מעבר לשאלת התאמתו של מועמד זה או מועמד אחר. השאלה נוגעת לרובד הבסיסי ביותר של עקרון שלטון הנבחרים. האם הכוח למנות את ממלאי התפקידים החשובים והמשמעותיים במדינה נתון בידי נבחרי העם, או שהוא נלקח מהם על ידי אוליגרכיה פקידותית שממנה את עצמה ושולטת בעצמה.

כבר ציינתי בעבר שגל הירש איננו המועמד המועדף עלי אישית כמפכ"ל, אולם זאת היתה בחירתו של הדרג הנבחר, במקרה הזה השר לביטחון הפנים גלעד ארדן. אם ארדן ירצה לשנות את הבחירה ולהביא מועמד אחר מחוץ לשורות המשטרה זה לא יהיה אסון.

אולם, אם ארדן יכנע וימנה את אחד מנציבי המשטרה, ויהיה זה הניצב הראוי ביותר, ניתן יהיה לסמן בכך את נפילתו של עוד מעוז, אחד האחרונים שעוד נותרו בחומת הדמוקרטיה הישראלית המתפוררת. בנקודת הזמן הזו אסור לשר ארדן להיכנע ללחצים, הוא חייב למצות את המהלך ולהצליח למנות מפכ"ל מחוץ לשורות המשטרה, להיהרג פוליטית, ולא לעבור. ממש כמו עם אותם שרוכי הנעל בשעת השמד.