אנחנו צריכים ללמוד מהערבים

הצבעים העזים, המוטיבים המסתלסלים, שטיחי הרצפה והשלום שלא יבוא. ישראל לאש שואל אלמנטים עיצוביים מהעולם הערבי, ולא טורח להחזיר

ישראל לאש - 'פנדה' עיצוב פנים , י"א בתשרי תשע"ו

אני לא אומר שנתחיל ליפול על שטיח חמש פעמים ביום, אבל השטיח בהחלט יכול להוסיף לעיצוב
אני לא אומר שנתחיל ליפול על שטיח חמש פעמים ביום, אבל השטיח בהחלט יכול להוסיף לעיצוב
צילום: פלאש90

לאסקימואים יש המון מילים שמתארות שלג, ואפילו הבתים שלהם בנויים ממנו. מה לעשות, הם מוקפים בו. לנו יש פחות שלג ויותר ערבים. הם חיים סביבנו, וגם הבתים שלנו בנויים… על ידיהם. גם אם נעצום את העיניים ממש חזק.

וכמו שמי שגר קרוב לים, טוב יעשה אם ישלב בעיצוב הבית אלמנטים של ים כגון צבעים וצדפים ושמש, כך מי שגר בלבנט, אל לו לדמיין שהוא גר בפולין. ניסינו מספיק, זה לא עובד. לא תוכל להתעלם. אני לא אומר שנתחיל ליפול על שטיח חמש פעמים ביום, אבל השטיח בהחלט יכול להיות שם. שילוב אלמנטים ים-תיכוניים בעיצוב-הפנים בישראל הוא כמעט חובה. אם כי חובה נעימה, כי מדובר ברעיונות נפלאים שמוסיפים חריף.

אז אלו אלמנטים נוספים אנחנו יכולים לשאול מעולם העיצוב הערבי, בלי להחזיר?

'משרבייה'.

'משרבייה' היא מחיצת סבכה, מחיצה שאיננה אטומה לגמרי אלא מכילה חרכי הצצה. סוג המחיצה הזה הוא הפתרון האולטימטיבי למקום שבו נדרשת מצד אחד תחושת חציצה וטשטוש, ומאידך חדירת אור, אויר או הצצה מעזרת נשים/זריקת אבנים, להבדיל. בבית, למשל, המשרבייה תבוא טוב במקרה שבו יש לנו חלל גדול, שבתוכו אנחנו מעוניינים לשלב פינת עבודה, שתהיה 'עם' אבל תרגיש 'בלי', או במקרה שבו אנו חושקים בחדירת אור טבעי מהחלון, שיגיע גם לחלל שרחוק ומופרד ממנו. לכן, במקרה שישראל תחליט לקלוט פליטים, מומלץ לוודא שלא לוקחים להם את ה'משרביות' במכס.


משרבייה היא הפתרון האולטימטיבי למקום שבו נדרשת מצד אחד תחושת חציצה וטשטוש, ומאידך חדירת אור, אויר או הצצה מעזרת נשים/זריקת אבנים, להבדיל
המחיצה המאווררת מסייעת גם לפחות החלטיים מביננו. אתם רוצים מחיצה וחמותכם לא בעניין? בחרו במשרבייה. אגב, אם המונח הערבי נשמע לכם מאיים קחו בחשבון שלא כל המשרביות באות בסגנון ערבי - ישנן מחיצות מקסימות במגוון צורות וטקסטורות.

צודקים. האבנים שבתמונה מקלקלות קמעא את המרקם היפה של השטיח האדום הזועק. סגנון העיצוב הערבי אוהב צבעים עזים. אוהב התרחשות - במיוחד אם היא באה באדום או ירוק או כחול או טורקיז. לא בכדי בבתי הכנסת המסתלסלים מככבים גווני הירוק. האמת, זה גם אחלה תירוץ לאלה שבאים לבית שלכם ורומזים שאין סינכרוניזציה, ששילוב הצבעים לא מסתדר להם עם מניפת הצבעים של טמבור. מזתומרת, אמרו להם, עיצבתי בסגנון מזרח תיכוני. היד הערבית, אם כן, קלה על ההדק של מברשת הצבע.

אלמנט נוסף בעיצוב המזרחי הוא 'קליגרפיה': כתיבה קישוטית. וככל שהיא יפה יותר, היא מוצאת עצמה במקומות חשובים יותר, כמו קירות. בעצם את הגרפיטי המציאו הערבים, אם נגזים לרגע.

עשו לי טובה וכתבו על הקירות שלכם. כתבו עליהם כי מילים זה דבר יפה, כתבו עליהם כי לפעמים נמאס קצת מתמונות, וכתבו עליהם כי יש ציטוט של עגנון או ירמיהו הנביא שאתם נורא אוהבים. כתבו בגרפיטי עדין או בעזרת מדבקת קיר או הזמינו איש שזו מלאכתו. מניסיון, מילים על קיר מושכות צומי יותר מתמונה. יודעים מה, גם הדפס של מילים בתוך מסגרת תלויה זה מעניין.


סגנון העיצוב הערבי אוהב צבעים עזים. אוהב התרחשות - במיוחד אם היא באה באדום או ירוק או כחול או טורקיז
ודבר אחרון, חבּיבּי, בחר ברצפות מצוירות. נדמה שבגלגל הזמנים שמסתובב לו חלף זמנה של רצפת הטרצו, התקדמנו לפרקט, ועכשיו אנחנו עוצרים עצירת פתע על הרצפות המצוירות סטייל ערבסקות (-מוטיב עיטורי המציין מערך מופשט של קווים וצורות החוזרים כדגם. ויקיפדיה). מזל, בדיוק בזמן שבו מתפרסם הטור הזה. השגחה. ויש המונמון רצפות מצוירות שמוסיפות מראה אותנטי וחם ומעניין ותחושה אמנותית. לא חייבים למרוח אותן על כל הרצפה, בהחלט מספיקה דוגמית במקום מרכזי או כמחליף שטיח.

לאחרונה, למשל, נתקלתי (מטאפורית) בנכה, שכיסא הגלגלים שלו לא מסתדר עם שטיחים. רצפה מצוירת תהווה פתרון מצוין למקרה הזה. היא מבצעת את תפקידו של השטיח לייחוד חלל קטן בתוך חלל גדול, לא בולטת מעל פני השטח, וגם לא מצריכה ניקוי מיוחד.

מי יודע, אולי שילוב אלמנטים ערביים בעיצוב המרחב שלנו יביא את השלום (לא). מה שבטוח, להזיק כבר אי אפשר יותר.