הנבואה שנחבאה אלפי שנים נחשפת

נבואתו של גד החוזה לדוד המלך לא נכללה בתנ"ך ואינה מוכרת. חשיפת כתב יד עתיק בקיימבריג' הובילה לגילוי הנבואה שהתגלגלה לקוצ'ין.

שמעון כהן , ח' בתשרי תשע"ו

דברי גד החוזה
דברי גד החוזה
צילום: באדיבות פרופ' בר אילן

[שמע:2007926]

בימים אלו יוצא לאור ספר שבכוחו לייצר טלטלה היסטורית, אקדמית ובעיקר רוחנית בעולם היהדות. 'דברי גד החוזה' הוא ספרו של פרופ' מאיר בר אילן החושף כתב יד שאותר בקוצ'ין ובו כתבי נבואתו של גד הנביא, אחד משני נביאיו של דוד המלך, נבואות שלא היו מוכרות וידועות עד כה.

בראיון ליומן ערוץ 7 מספר פרופ' מאיר בר אילן על איתור כתב היד והעבודה המאומצת והמורכבת לפענוח תוכנו והמשמעויות העולות ממנו.

פרופ' בר אילן, מרצה במחלקה לתלמוד ובמחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר אילן, מזכיר בפתח דבריו כי לדוד המלך היו כאמור שני נביאים – נתן הנביא שהתפרסם בשל פרשת בת שבע והנביא השני הוא גד, המוכר פחות שאלמלא איזכורו בספר דברי הימים כמי שכתב את הספר 'דברי גד החוזה' נראה שאיש לא היה יודע עליו שכן נבואותיו לא השתמרו.

"חלפו אלפי שנים, והנה צץ כתב היד שנכתב בקוצ'ין לפני כמאתיים וחמישים שנה, בסביבות שנת 1750 ועל פי הספר אומר הכותב, 'אני גד בן אחימלך, אני כתבתי את הספר בימיו של דוד, התנבאתי וראיתי אלוקים פנים אל פנים וכיוצא בזאת'. זה דבר פלא, לא ידענו ולא שמענו על כך", אומר פרופ' בר אילן.

על השתלשלות הגילוי הוא מספר כי גם הוא כמונו הופתע, אך ההפתעה שלו הייתה בשנת 1981 כאשר גילה את כתב היד הזה בסיפריית קיימפריג'. "גילית את כתב היד הזה והדבר מאוד הפתיע אותי. הגעתי למסקנה שאני רוצה להוציא את זה לאור, אבל אז, לפני 34 שנים הייתי צעיר מדי ולא מספיק בשל להוציא לאור חומר שכזה.

''אמרתי לעצמי שאלמד, אשתפר ו"כשאהיה גדול" אוציא את הספר לאור. לפני שמונה שנים נתתי לעצמי הכשר לעסוק בכתב היד באופן אינטנסיבי אחרי שבמשך שנים רבות עסקתי בו על אש קטנה".

מוסיף בר אילן ומספר על העבודה על פי מיקרופילם שקיבל מהספרייה ועל האישור המיוחד שקיבל מהספרייה להוצאת הספר כבר לפני 34 שנים. לאחר מכן הוצרך גם לצילומי אינפרא אדום כדי לפענח קטעים מתוך כתב היד. "לקח זמן לקלוט מה כתוב. הבעיה היא שזה טקסט שאף פעם לא ראינו כדוגמתו. אפשר להעמיד את כל ארון הספרים היהודי מצד אחד ואת הספר הזה מצד אחר ולהראות שבטקסט הזה יש תופעות ייחודיות שאין בכל ארון הספרים היהודי".

"כעת אני צריך לתת דין וחשבון לעצמי ולציבור למה לקח כל כך הרבה זמן לחשוף את הספר. התשובה היא שמדובר בספר מסובך שמעורר שאלות שלא שמענו כדוגמתם כולל טקסטים מהתנ"ך שלא שמענו כדוגמתם".

מוסיף בר אילן ומתאר את השלבים השונים ביצירת הפאזל שהרכיב כדי להשלים את חקר כתב היד. זאת בעזרתם של מכוני מחקר שונים שעסקו כל אחד בתחום אחר של כתב היד ומתוך כך חולצו הנתונים עד להוצאתו של החומר שנאסף כספר מסודר שאותו יכול כל אדם לקרוא ולא רק כמה תלמידי חכמים ופרופסורים.

על כתב היד עצמו הוא מספר: "כל כתב יד שאוחזים בו מותאם למקום ולזמן שכתב אותו הסופר. במקרה זה מדובר בסופר שחי בקוצ'ין שבדרום הודו ובמוצאו הוא סופר תימני. כלומר, אם אתה מכיר את כתב היד של סופרי תימן במאה ה17 וה-18, ויש כמה חכמים כאלה, אתה מזהה מיד שזה כתב יד תימני, אבל כאן זה לא כתב יד תימני אלא כתב יד קוצ'יני ומוצאו מתימן כי חלק מהקהילה הקוצ'ינית הגיעה להודו מתימן".

אז כיצד מגיע טקסט נבואי שאמור היה להיכלל בתנ"ך לקהילה מרוחקת ואינו מוכר בקהילות אחרות? "אפשר לשער השערות רבות, אבל הביטוי המשקף ביותר הוא האמירה של המדרש שהכול תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל. כששואלים למה הספר הזה ולא ספר אחר נוח לנו לומר שהייתה ועדה מסדרת שקיבלה את הספר הזה ודחתה את הספר האחר.

''זה סיפור יפה אבל אין לו הוכחה. במקרה שלנו אני לא יכול להסביר למעט אמירה שכתבי יד מסוימים הלכו לאיבוד במרוצת הדורות וחלק שרדו, והנה לפנינו אחד ששרד".

פרופ' בר אילן אינו מקבל השערה לפיה הטקסט שאיתר, טקס נבואתו של גד החוזה, הוא פחות במשמעויותיו מטקסטים אחרים. לדבריו "הטקסט משקף התגלות דתית, חוייה אפוקליפטית, חוויה מיסטית. יש בספר תופעות מקראיות, יש שם נבואה, יש שם סופר שעובד כמו שסופרים עבדו בעת העתיקה. מה שנשאר זו השאלה אם הכול אמיתי וזו שאלה מורכבת. יש בפנינו ספר ישן מאוד שזמנו המדויק לא ברור. אמנם הסופר מציג את עצמו כמי שהיה חי בימיו של דוד המלך, אבל אנחנו בוחנים את העברית שלו והיבטים בטקסט ומעריכים שהוא לא בתקופת דוד המלך, ואז מה?

''אם הוא חי מאוחר יותר אז דבריו חסרי ערך? אם נאמר שם שיש התגלות שבה אלוקים התגלה אליו ואומר שהברית שנכרתה עם דוד חיה וקיימת, אז זה מה שאנחנו אומרים בתפילה, כך שמבחינה דתית "מודרנית" אין שום בעיה בספר הזה שמציג יהדות שלא הכרנו".

"באופן היסטורי הזרם שאנחנו מכירים אותו ומשויכים לו, היהדות הרבנית, היא הזרם המנצח, והנה בא אלינו ספר שמייצג סוג של יהודים שהיו קצת אחרת, אבל זה לא אומר שאמונתם שונה. הם האמינו בתורה אבל היו קצת אחרת. הם יהודים טובים ומעניינים שלא ידענו על קיומם. זה דומה לתגלית קומראן אבל כאן זו יהדות הודו הרחוקה, אולי בגלל שהיא רחוקה, שימרה שריד של יהדות שנעלם מהמוקמות האחרים".

לאחר דבריו אלה נשאל פרופ' בר אילן על אודות תוכנן של 14 הפרקים שנכללו בטקסט העתיק שחשף. "יש שם 14 פרקים שהם אנתולוגיה. כלומר, אין כאן יצירה אחת רציפה, אלא 14 טקסטים שהתחברו על ידי יותר מאדם אחד או שניים, מה שעורר יותר את החידה של נסיבות כתיבת הספר הזה. אם נדלג על הנקודה הזו אז מבחינת התוכן יש שם שלושה חזיונות מיסטיים של התגלות אלוהית, והפרק הראשון עוסק בראש השנה. מעניין לראות איך בדברי גד החוזה נראה המשפט השמיימי של ראש השנה בהשוואה למסורת המוכרת מדבריו של רבי יוחנן. יש דומה ויש שונה.

''יש שם נבואה, מעשה ניסים כיצד דוד המלך ניצל מידי פלשתים, סיפור שלא מוכר ממקור אחר. יש טקסט המספר על כך שדוד שלח את יואב למפקד ישראל כפי שמסופר בשמואל ב' פרק כ"ד העוסק במפקד. יש גם פרק של צוואה של דוד לפני מותו וקשרים של חירם מלך צור שפנה בדברים לדוד המלך, ויש את תהילים קמ"ה, פרק 'אשרי' בנוסח שונה ובתוכו פסוק הנ' החסר".

על הפסוק החסר שמקבל השלמה, הפסוק של האות נ' בפרק 'אשרי', מציין פרופ' בר אילן כי הוא כתוב ב-נ' הפוכה והפסוק הוא "נפלו כל אויביך ה' וכל גבורתם בילעו', הוא מצטט ומעיר כי בכל פעם שמופיע שם ה' בספר שגילה השם מופיע כשם הוי"ה.

"כשחסר פסוק יש לאקונה ואפשר לתת סוגים שונים של פרשנות. יש פרשנות דרשנית מוכרת שמובאת בתלמוד ומוצגת כאמת היסטורית, לפיה הסיבה להיעדר ה-נ' היא הפסוק בספר עמוס 'נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל', אבל מי שחוקר באופן רציונאליסטי מבין שיש כאן אקרוסטיכון אלפביתי וההסבר צריך להיות על בסיס מחקרי פילולוגי ולכן הפירוש הוא שהסופר טעה והחסיר את הפסוק. זה קורה לכל מי שהעתיק טקסט. זו אופציה להסבר", מתייחס בר אילן לשאלה נוספת העולה מדבריו ומעיר כי נותרה השאלה אם אכן זהו המשפט החסר או שהסופר הוסיף אותו מליבו מאחר שגם בפניו היה טקסט חסר.

בהמשך הדברים ממשיך ומספר פרופ' בר אילן על סיפור נוסף המופיע בטקסט שגילה ובו מסופר על ניסיון נוסף לאונס תמר בת דוד, ניסיון שלא צלח. את הטקסט הזה יש לבחון מהבחינה הדתית והספרותית גם יחד, אומר בר אילן.

בין לבין נשאל פרופ' בר אילן על אודות החומר שעליו נכתב הטקסט שגילה. לדבריו מדובר בנייר מזרחי שיוצר במצרים או בבגדד ושהגיע להודו עוד בימים שבהם הנייר היה מוצר ייבוא. "יש לי כמה סיבות לחשוב שמי שכתב את הטקסט העתיק אותו מתוך מגילה. אבל מה שמשנה זה התוכן ולא החומר".

עוד נשאל בר אילן והתבקש להעריך כיצד יגיב העולם הרבני לגילוי מרעיש שכזה. לדבריו השאלה מתחדדת ומתחזקת גם מול העולם האקדמי שגם הוא מטולטל בעקבות הגילוי לא פחות מזה הרבני. "השאלה לא מתייחסת רק לעולם הרבני אלא גם לעולם האקדמי. נאמר לי שהספר יטלטל את העולם האקדמי ואני סבור שיש בכך משהו.

''המסורת הרבנית לא מזדעזעת בנקל. רבנים ראו את הטקסט והצגתי את השאלות והחידות שלי בפני תלמידי חכמים במשך השנים, והתשובה הרגילה היא שתיקה, ולדעתי זו התגובה הנכונה. הטקסט מעורר שאלות ותובנות חדשות שלא נשמעו עד כה, והן מצריכות ללמוד לפני שעונים על השאלות. זה לא טקסט חתרני אלא טקסט בעל מאפיינים חשובים מבחינה דתית וספרותית".

"אני לא חושב שהמסורת היהודית תזדעזע. נבין שההיקף האינטלקטואלי במסורת שלנו גבוה הרבה יותר מכפי שהכרנו אותו ולא יכולנו להכיר את ההיקף כי הלכנו מגולה לגולה ומדחי לדחי. בנסיבות הקשות ההן כשנשמט ספר קטן לא יכולנו לשים לב לכך לעומת כלל הטרגדיות שחווינו במשך השנים. כיום כשאנחנו מחדשים ימינו כקדם אנחנו מחדשים גם את הפעילות האינטלקטואלית שלנו".

לקראת תום השיחה עמו התבקש פרופ' בר אילן להעריך מה עוד מסתתר בקיימבריג'. לדבריו "זו שאלה מסובכת. יש כאן סוג של טרגדיה. כתב היד הגיע לפני יותר ממאתיים שנה ולא הייתה סיבה שלא ייצא לאור גם אם לא בספר מהודר, אבל היו שגיאות שהוליכו לטרגדיה הזו ומנעו את חשיפתו. מה שיש בקיימבריג' מחייב עבודה של תלמידי חכמים שצריכים לעבוד ולהכיר חידושים ויש הרבה תלמידי חכמים שיושבים שם ומאתרים חידושים גדולים וקטנים".