'המסיתים מגיעים ליפו מבחוץ'

בגרעין התורני ביפו לא ממש מופתעים ממפגני הפרעות בעיר. איתי גרנק מספר על דו קיום ומסיתים שמגיעים מבחוץ ומתסיסים את ערביי העיר.

שמעון כהן , כ"ה בתשרי תשע"ו

יפו
יפו
צילום: פלאש 90

שואפים לדו קיום. גרנק

איתי גרנק, מנכ"ל 'זהות', תושב יפו ומראשי הגרעין התורני בעיר, מספר על העימותים האלימים המלווים את תושבי העיר בימים האחרונים.

"אנחנו לא מופתעים משום דבר במדינה שלנו", הוא אומר במענה לשאלה אם לנוכח היכרותו עם הרחוב הערבי ביפו יכול היה לצפות לתסיסה והסלמה ברוח זו, תסיסה המביעה תמיכה בטרור ובארגוני הטרור. "זה החזיר קצת לאירועי אוקטובר שבהם מי שהפסיד היו הערבים שהמסחר שלהם ירד", הוא מעיר ומציין כי לתושבים עצמם "אין רצון שזה יהיה".

על השאיפה והמאמצים לדו קיום עם ערביי העיר הוא מספר: "בתהלוכות שמחת תורה השתדלנו שלא לעבור במקומות שעלול להיות בהם חיכוך. הודענו למשטרה שנשתדל להימנע מחיכוך כדי לחיות בדו קיום". לדבריו גם ערביי העיר אינם מעוניינים בהסלמה הזו ואכן, "חלק גדול מההסתה מגיע מבחוץ, מהתנועה האסלאמית".

"בשיח היומיומי יש רגיעה. יש אמנם פשע ועבריינות וזו שליחות לגור פה, אבל קיימת רגיעה. לעומת זאת יש גורמים קיצוניים מתסיסים שצריך להוקיע אותם. זה מתגבר ויש הסתה גם ברש"פ וגם במנהיגות הרעבית, כולל הסתה של חברי כנסת שלא מגנים אלא אומרים שזו התקוממות עממית וצריך להמשיך אותה", אומר גרנק המעיר כי אופיים האלים של המחאות מלמד שהטענה הערבית אינה עוסקת כלל ב"כיבוש" של שנת 67' אלא בהקמת המדינה ב-48'.

ומה באשר לאנשי הגרעין התורני שבעיר? האם הם חווים באופן מעשי ויומיומי את ההסלמה? "אנשי הגרעין חווים את הדברים, גם אם לא בצורה קיצונית. אנחנו משתדלים להתרחק מחיכוך", הוא שב ואומר אך מיד מזכיר את יידוי רימון ההלם על ידי מחבל על הישיבה שבעיר. "הילדים לא הולכים לבד ברחובות. זו תקופה שהציבור הערבי במדינת ישראל במצב מאוד נפיץ ורגיש וצריך להקפיד על זהירות יתר".

על כל זאת הוא מציין כי "בפורים אני נותן משלוח מנות גם לשכנים הערבים שלי". כשהוא נשאל אם השכנים הללו יודעים להעריך ולהוקיר את המחוות הללו הוא משיב ואומר כי "רוב הציבור הערבי ביפו ובשאר הארץ רוצה לחיות בדו קיום. מאז שאנחנו כאן מחיר הדירות עולה, החינוך איכותי יותר, יש יותר השקעה בתשתיות לא כי משקיעים ביהודים יותר אלא כי אכפת לנו ואנחנו מתריעים בפני העירייה על צורך בתאורה, בתיקוני ליקויים ועוד מתוך מודעות. מצד שני יש קיצוניים שמסיתים ביומיום ובתקופה הזו, ובהם המשטרה צריכה להילחם, והיא לא עושה מספיק".

גרנק מוסיף ומספר על המאמצים להביא את המשטרה לטפל במציאות המורכבת בעיר. "אנחנו מתקשרים למשטרה המון ומתנדבים לסייע. בתהלוכת שמחת תורה זרקעו עלינו ביצים כשניידות ליוו אותנו והשוטרים ראו את האירוע אבל לא קרה כלום. למשטרה אין מספיק כוח והיא מטפלת בצורה לא מספיק טובה. אני מקווה שעם השינויים במשטרה גם זה ישתנה וישתפר".

לדבריו אלה מוסיף גרנק ומדגיש כי הוא "מלא הערכה לעבודת השוטרים שמוסרים את הנפש, אבל צריך להגביר את זה בייחוד באזורים הללו".

עוד נשאל גרנק אם בשיח עם שכניו הערבים הוא שואל אותם אם אכן היו מוכנים להחליף את תעודת הזהות הישראלית בזו הפלשתינית כחלק מתמיכתם ברשות הפלשתינית וארגוניה. לדבריו השאלה הזו עולה בשיחות והתשובה ברורה: "טוב להם פה, והם שמחים להיות בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. יש להם דירות מפוארות ורכבי יוקרה כפי שאין לא ברש"פ ולא במדינות הערביות שמסביב. הם רוצים להמשיך בחיים הטובים הללו".

גרנק משוכנע כי את הסערה מעוררים מסיתים מחוץ לעיר. "מהיכרות עם השטח ראינו מי היו באירועים. מי שהיו שם אלו קבוצת שוליים עם תומכים מבחוץ. ביפו הציבור רוצה לחיות בשלום".

לקראת תום הדברים נשאל אם ימים אלה קשים לשיווק הגרעין התורני שבעיר. גרנק סבור שהשלכות ההסלמה פונות לשני אפיקים מקבילים: "אנשים מבינים את הצורך, החשיבות והמשימה הלאומית להחיות את 55 בתי הכנסת ואת הקהילות היהודיות שביפו". עם זאת הוא מספר כי יש משפחות שבוחרות לעזוב את הגרעין, אך זאת לאו דווקא בעקבות אירועי הסלמה כוללים כדוגמת אלה של הימים האחרונים אלא בשל אירועי שגרה קשים שהם חווים לעיתים.

"יפו הולכת ומתמלאת באוכלוסיות צעירות שמגיעות מתל אביב בגלל מחירי הדירות והעיר משנה את פניה. יש הרבה מיזמי בנייה והמגמה משתנה", דברי גרנק.