אהרון בנט, הי"ד
אהרון בנט, הי"דצילום: באדיבות המשפחה

בבית האבלים של משפחת בנט אין בכי, גם לא צעקות. על הקיר ניצבת תמונה גדולה של אישה המדליקה נרות שבת, כמו מחייכת לעצמה בסיפוק.

התמונה הזו מאפיינת כנראה את בני משפחתו של אהרן בנט הי"ד, שנרצח בפיגוע דקירה בעיר העתיקה. נראה שהם מקבלים את גזר הדין באהבה, בלי תרעומת כלל.

התמונה שתלויה בבית משפחת בנט
התמונה שתלויה בבית משפחת בנטיערה וייס

אני פוגשת את האחות, בתיה בן-עמרם, שמספרת לי על אהרן – שהיה כולו טוב: "אהרן היה תמיד טוב", אומרת בתיה. "אין לי מילים לתאר את הטוב שלו. הוא תמיד היה עם חיוך, תמיד אומר מחמאות טובות ונמצא בשמחה. הוא תמיד היה גורם לאווירה טובה סביבו, ומאחד את המשפחה שלנו".

המשפחה, המונה 11 נפשות, מתגוררת בשכונת נחלאות בירושלים לאחר שעלתה ארצה מִצרפת ועברה פה גלגולים רבים. אהרן הוא השישי מבין תשעת ילדי משפחת בנט, משפחה חרדית-לאומית.

אהרן בנט הי"ד עם חייל
אהרן בנט הי"ד עם חיילבאדיבות המשפחה

על הרבגוניות של משפחתו מסבירה האחות: "ככה זה המשפחה שלנו, יש לי גם אח אחד שהוא מפקד בצבא. אהרן גם היה אוהב את כל הסגנונות בעם ישראל: הוא היה קצת ליטאי בפרק כלשהו בחייו, אח"כ היה גם חסיד ברסלב, הוא היה חייל – כי הוא אהב את כולם, הוא לא עשה הבדלים בין אף אחד. הוא אהב את בני-האדם כי הם יהודים, לא בגלל שיש להם כיפה סרוגה, או שחורה. הוא אהב באמת כל יהודי. והחיילים היו רבים על אהרן, מי ייקח את אהרן לעבודה איתו", כמו שסיפרו לה חבריו בשבעה".

"אהרן התגייס כשהיה כבר נשוי, ולכן עסק בלוגיסטיקה ובשיפוץ בסיסים צבאיים. אחרי החגים הוא היה צריך להתחיל קורס הכשרה מקצועי בחשמלאות, כדי להיות עצמאי ולפרנס את משפחתו. הוא כל כך שמח בזה", מספרת אחותו.

אהרן ואדל בנט, לפני הפיגוע
אהרן ואדל בנט, לפני הפיגועבאדיבות המשפחה

היא לוקחת נשימה ומספרת בכאב שבגיל 16, כשאהרן היה הולך לעשות התבודדויות, חבריו מספרים שהיה מבקש "שנזכה לחיות על קידוש ה', ולמות על קידוש השם". "איזה ילד בגיל 16 מדבר ככה?", היא אומרת בכאב.

את הידיעה על הירצחו הם קיבלו בבית שבו ישבו שבעה, בבית הדוד בהר חומה, כשההורים לא איתם.

"הם נסעו לקנדה, לבקר את אח שלי שנולדה לו בת לפני ראש השנה, והם ראו בזה הזדמנות לנסיעה לחו"ל. הדוד שלי ראה שהם לא פה, והזמין אותנו לשבת חול המועד כדי שנהיה כולם ביחד".

היא מספרת שעברה עליהם שבת שמחה, עד שבמוצאי השבת אחותם ציפורה קיבלה טלפון מציפורה, אמה של אדל (אשתו של אהרן), כשהיא מספרת להם בצעקות ש'היה פיגוע, וזה אדל ואהרן'.

בני המשפחה לא האמינו, אך נעתרו לבקשתם של האחות ללכת לשערי-צדק, שם פגשו את אדל ונתן הפצועים. "עוד לא אמרו לנו שום דבר על אהרן", היא אומרת, "ולכן עדיין סירבנו להאמין שזה הוא. עד שהלכנו להר הצופים, ושמה אמרו לנו שזה באמת הוא".

האחיין הקטן מחלק לנו פתק קטן עם תפילתו של הבעש"ט הקדוש: "ריבונו של עולם: אני יודע שגם הרעה היא לטובה, אך שאתה אל ולא אדם – ותוכל לעשות מרעה טובה ממש, שלא יהיה שום בחינת רע, ואעפ"כ יהיה לטובה בכל העניינים".

האחות מבקשת להוסיף מסר נוסף: "אני רוצה להגיד לעם ישראל זה: לא להסתכל על החיצוניות של הבן-אדם. בלי דעות קדומות. לכל אדם כאן יש נשמה יהודית, לא משנה איך שהוא נראה. כל אחד הוא נשמה שאין כמוה, וה' רק רוצה שנתאחד. ואם נהיה באחדות – המשיח בפתח".