דמותה של רחל אמנו בצל המאבק על הארץ

לקראת תאריך פטירתה של רחל אמנו התקיים בשמורת 'עוז וגאו"ן' יום עיון מיוחד לנשים סביב דמותה של רחל אמנו בצל אירועי הימים האלה.

ערוץ 7 , א' בחשון תשע"ו

ההתמודדות מתחילה בנו. הרב אתרוג ביום העיון
ההתמודדות מתחילה בנו. הרב אתרוג ביום העיון
צילומים: גרשון אלינסון

שמורת 'עוז וגאו"ן' ממשיכה להוות מוקד פעילות תרבותית עבור תושבי גוש עציון, דרום הר חברון ואף מעבר לכך. אתמול (שלישי) התכנסו נשים מהאזור כולו יחד עם בנות תכנית ההוראה הייחודית של קריית ארבע-חברון, התכנית שליד מכללת אפרתה, ליום עיון מיוחד על דמותה וסוד כוחה של רחל אמנו, ימים אחדים לפני תאריך פטירתה.

באירוע שהתקיים לרגל פתיחת שנת הלימודים תשע"ו בתכנית ההוראה נשאו דברים והתייחסו גם לאירועי היום הקשים הרב חננאל אתרוג, הרב אלישע וישליצקי, הרבנית עידית איצקוביץ' והרבנית אפרת טוו'יל. לאירוע הגיעו מאות נשים וסטודנטיות.

לאחר דברי פתיחה שנשאה מנהלת תכנית ההוראה, יהודית קצובר, נשא דברים ראש התכנית וראש ישיבת 'שבי חברון' הרב חננאל אתרוג שעסק בייחודו של ספר שופטים, ספר שבמבט שטחי נראה כאילו אינו אלא חזרה על מתווה של עוונות העם והענשתו. הרב אתרוג שאל אם לא ניתן היה לדלג על ספר זה העמוס משברים לאומיים ולדלג היישר מספר יהושע העוסק בכיבוש הארץ לתקופת המלוכה.

הרב אתרוג קובע כי ספר שופטים הכרחי בבנייתו הפנימית העמוקה של העם כשם שגיל ההתבגרות חשוב לעיצוב זהותו ודמותו של אדם. הדברים מתחדדים ומקבלים משנה תוקף ומשמעות כאשר מדובר בבניין הקשר הפנימי של העם עם ארצו, קשר זה מחייב מבט עמוק המסוגל להתמודד גם עם הקשיים והמורכבות המלווה את תהליכי הגאולה. "חיבוטי הנפש של גיל ההתבגרות הם מהלך שאדם חייב לעבור, חייב שיבוא מתוכו כדי שיוכל להוביל את עצמו ובעתיד להוביל אחרים".

"רבי אבא אומר שכאשר תגיע הגאולה היא תהיה מורכבת מכל מה שאנחנו מעלים בדעתנו, עד שיתייאשו מהגאולה. הרב קוק אומר על כך שהגאולה עצמה תהיה מייאשת, היא מביאה אותנו למציאות חיים מייאשת. הקץ הוא דבר פנימי ונסתר. משמעותו היא שאחרי אלפי שנים של מסירות נפש שלא ניתן לדמיין אותה נולדות ונוצרות נשמות חדשות – כישרון רוחני הרבה יותר עליון וכשכוחות חיים מתחדשים לא ניתן לכבול את העתיד לתובנות ההווה. כשם שתובנותיו של ילד המתכנן את עתידו אינן תובנות בשלות. כך בבניין גאולתו של העם, בכל פעם שנדמה שהנה אנחנו יודעים מה הולך להיות יתברר שהדברים שונים, כי הדבר יהיה גדול יותר".

בדבריו מגדיר הרב אתרוג את כיבוש הארץ על ידי יהושע כ"כיבוש גברי", צבאי תקיף, ולעומתו כיבוש הארץ העמוק יותר, זה של תקופת השופטים, כ"כיבוש נשי" המתאפיין במבט עמוק יותר ומברר ובבירור זה מתבררים הכוחות השונים שבעם, כוחות שטמונים בכל שבט ושבט לאופיו ולכישרונותיו הייחודיים. "חלוקת העם לשבטים היא לא פקידותית בירוקראטית, אלא מדובר בגוונים רוחניים, בכוחות נפש שונים שאומרים יחד שמע ישראל. האחדות הזו מולידה מתוכה שלל גוונים אמיתיים שעל ידי כולם יחד ניתן לראות את כנסת ישראל בתפארתה.

הרב אתרוג קשר בדבריו בין תובנות תקופת השופטים לתובנות תקופתנו, בעיקר לנוכח המאבק הנמשך על הארץ, וקבע כי היכולת להתמודד מול האויב מתחילה בבירור הפנימי של העם עצמו להבנת הקשר האמיתי שלו עם ארצו. "ככל שנקשיב יותר לעצמנו ונגלה את רוח האלוקים שבנו תתפתח בנו האהבה העמוקה לארץ ישראל ויתגלה הקשר החי לארץ. הטיפול באויב מתחיל בטיפול בעצמנו, במודעות העצמית שאל חי בקרבך. צריך להאמין שאנחנו נדרשים להיות גדולים. הקב"ה טבע בנו את המשימות הגדולות של הדור הזה. אנחנו בפנים ועלינו לברר את הוודאות של תורת האמת והצדק שעל גביה ניתן לבנות חיים נעלים".

בדבריו הדגיש כי על עם ישראל "להחיל כאן ריבונות, לא רק כאקט פוליטי, אלא כאקט רוחני עמוק של הבנת בחירת ה' בנו. לא מדובר באמירה גזענית אלא כשליחות כחלק מאחריותנו לגילוי דבר ה' בעוז והגילוי הזה הוא גם למען העולם כולו, כולל האויבים שלנו".

הרב אתרוג שב וקובע כי מהותו של המאבק על הארץ אינו בהתמודדות עם האויב הערבי, אלא בראש ובראשונה בהתמודדות הפנימית של העם מול תפקידו וערכו הרוחני ערכי העמוק בארץ ישראל ודווקא בה. "הדרך להר הבית ובית המקדש עוברת בבניינו של המשכן הפנימי בלבבי, בניין שאינו במקום הבניין הפיזי אבל חייבים לרצות לבנות את המשכן בתוכנו, לבנות את החורבות של ירושלים".

הרב אלישע וישליצקי, ראש מכון 'זהות', נשא דברים על צניעותה של רחל וכבר בראשית דבריו קבע כי תפקידנו לשאול כיצד אנו מבצעים את תפקידנו בעולמנו ברוח דרכה של רחל אמנו.

הרב וישליצקי הזכיר את דברי התלמוד לפיהם בשכר צניעות שהייתה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהייתה בשאול זכה ויצאה ממנו אסתר. הרב הפליג בתיאור הצניעות שהתגלתה ברחל כאשר ויתרה למעשה על נישואיה עם יעקב, ובלבד שלא יולבנו פני אחותה. הצניעות, מסביר הרב וישליצקי, היא אמונה וביטחון פנימי שמביאים לשלמות נפשית עם האירועים מבלי צורך להתבלט. צניעות שכזו היא גם צניעותו של שאול שלא פרסם את דבר משיחתו למלך גם בפני דודו ששאל מה אמר לו הנביא, התנהגות שונה כל כך מהמקובל היום. צניעות זו ממשיכה עד לאסתר שאינה מגדת את עמה ומולדתה למרות חקירותיו של אחשוורוש וכאשר היא מביאה את דבר מרדכי היא אומרת דבר בשם אומרו על אף הסיכון שבכך.

בדבריו הזכיר הרב וישליצקי את המדרש המתאר כיצד קיפל הקב"ה את הארץ מתחת יעקב ואמר לו 'הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה'. מבארים על כך חז"ל שעשה זאת הקב"ה על מנת שהארץ תהיה נוחה להיכבש על ידי בניו. הרב וישליצקי מבהיר את ההבדל בין המונח 'נוח' של ימינו, נוחות חיצונית, לעומת 'נוח' של חז"ל שאמרו גם שנוח לו לאדם שיטיל עצמו לכבשן האש ובלבד שלא ילבין את פני חברו, מעשה שברור שאינו נוח במובן המוכר לנו כיום. נוחות זו היא התאמה פנימית נשמתית וכאשר הקב"ה מקפל את הארץ מתחתיו אין הכוונה שהמאבק עליה יהיה נוח, כפי שאנו חשים בפועל בימים אלה, אלא שהחיבור אליה יהיה מותאם לנשמתם של בני יעקב.

"אויבינו ושונאינו מבינים את זה", אומר הרב וישליציקי, "לכן מבחינת הריקבון המוסרי שלהם ורשעות הנפש שלהם, מבחינת שנאתם התהומית שעליה אמר הרב סולובייצ'יק שהם כעמלק, אין שום הבדל בין גוש עציון, רחוב הגיא, רעננה, עפולה או אלון מורה. הם יודעים את האמת, שאנחנו עם אחד ויש לנו ארץ אחת ואנחנו קשורים אליה בקשר נשמתי. האמת המתאימה לנו היא ירושת הארץ, לא רק בגדר הבטחה אלוקית, אלא כאשר הקב"ה נותן לנו את הארץ הוא נותן לנו גם נשמה המתאימה לה".

עוד עסקו דבריו של הרב וישליצקי במהות הקשר שבין יעקב לרחל הנותנת בו כוחות מיוחדים המגלים את עצמתו הפנימית, קשר שמהותו הוטמעה בצאצאיהם, שבזכות נשים צדקניות נגאלו במצרים וגם כאן התגלתה צניעותם כאשר התבטלו מפני המגמה האלוקית של גאולת ישראל ועשו ככל יכולתן להמשך גידולו של עם ישראל. "הן זיהו את הקושי הגדול ביותר במצרים. האויב הכי גדול אינו המצרים או פרעה על אף העינויים וההתעללויות. הנשים ראו את הייאוש של הגברים מללדת והן סייעו לבעליהן להתגבר על הייאוש הזה".

ברוח זו חזר הרב וישליצקי גם לימינו אלה ותיאר לבטים של רבים אם להגיע לכותל המערבי ולירושלים העתיקה, "מי עשה לנו את זה? רק אנחנו. האויב לא יכול לפגוע ברוח ובנפש אלא רק בגוף", אמר הרב וישליצקי וקרא להעמיק בנו את תכונת הצניעות "מתוך ענוותנותה של רחל אמנו".

הרבנית עידית איצקוביץ' עסקה בדבריה בקשר הרציף בין ימי עזרא ונחמיה, ימי בניין הבית השני לימינו אלה, אך בראשית דבריה התייחסה למקום בו התקיים יום העיון, שמורת 'עוז וגאו"ן': "העוז מתחיל מתוך גאון. ככל שתיבנה בנו הגאווה הלאומית הפנימית של הכרת הערך של עצמנו, של מדינתנו ושל החיים המיוחדים שלנו, כך נפעל יותר בעוז ובגבורה ולא נפתור בעיות בצורה שטחית וקטנה. נפתור את הבעיות בגדלות המתאימה לגודל המפעל של שיבת ציון, מפעל שהוא הצלת העולם כולו".

את דבריה הקדישה לזכרם של הרוגי הפיגועים בימים האחרונים והזכירה את ביקורה בביתו של הרב נחמיה לביא שם שמעה מאמו שהשם נחמיה נבחר משום שנולד בחודש אב ומשום שעניינו של נחמיה היה שיבת ציון, "הוא מהמנהיגים המתארים את בניין ירושלים ובזה עסק גם הרב נחמיה במשך למעלה מעשרים שנה".

הרבנית איצקוביץ' הזכירה את מאמר חז"ל שקבעו כי רק נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה וכזו היא נבואת עזרא ונחמיה הנוגעת גם לשיבת ציון של ימינו אלה. "מה שקורה היום הוא המשך של שיבת ציון ולכן הנבואה הזו נצרכה לדורות ואין אנחנו קוראים אותה כהיסטוריה אלא כדברי אלוקים חיים".

בדבריה ציינה את האופן בו נלמדת הצהרת כורש על ידי ההיסטוריונים ככזו שניתנה בשל אופיו הליבראלי של כורש וכחלק מהחופש שניתן לכלל העמים ולא כיישום דבר ה'. כך גם בימינו אלה יש הרואים את התעוררות הציונות כהתעוררות לאומית בין התעוררויות דומות, "השאלה רלוונטית גם לימינו – האם הציונות נגרמה מהתעוררות העמים לעצמאות לאומית או שזהו קול דודי דופק?".

מועד הצהרתו של כורש ובעיקר מועד יישומה, בדיוק שבעים שנה לאחר נבואת ירמיהו, מבהירה לנו את הדיוק שבנבואה, ועם זאת מדגישה הרבנית איצקוביץ' את חשיבות לימוד המהלכים המעשיים שהובילו ליישום דבר ה', הן בימי כורש והן בימינו אנו, ומתוך כך להפנים שהמהלכים כולם, כמו גם הנפתולים כולם, העליות והירידות, כל אלה אינם אלה עבדיו של הקב"ה ועושי שליחותו.

מוסיפה הרבנית איצקוביץ' ומעירה כי חזרתו של כורש מהצהרתו ולמעשה פרסומו של 'ספר לבן' מטעמו ובו הקביעה שמכאן ואילך לא תתאפשר עוד עליית בני ישראל לארצם, כמו גם עצם היות ההצהרה כזו שנכתבה על ידי מלך גוי גרמה לרבים מישראל לזלזל בה ולתמוה אם זו הגאולה שעליה דיבר ירמיהו ולצפות לגאולה שלמה יותר ומלאה יותר. חז"ל הרי הגדירו אותו כיין שהחמיץ. גם כאן קל לראות את הקשר בין הימים ההם לזמן הזה. "יש לנו הבחירה אם לראות את דבר ה', או לומר שזו לא בדיוק הנבואה שאותה רצינו ולה חיכינו".

הרבנית אפרת טוו'יל עסקה בדבריה בתובנות העולות מדמותה של רחל אמנו לבניית הבית ולזוגיות. בדבריה אלה הזכירה כי רחל לא זכתה להיות אם זמן רב ועם זאת היא מכונה 'אמנו' מאחר והייתה "אם שהטביעה חותם לכלל ישראל. החיים לא נמדדים בכמותם אלא באיכותם וברישום שהם מותירים".

הרבנית טוו'יל גוללה את מסכת חייה של רחל אמנו הפוגשת את יעקב על הבאר כאשר שלושה עדרים ממתינים. בדבריה הדגישה את הסמליות שבעדר הרובץ על החומר ואינו מתרומם אל מבט עליון יותר, מבט שהתגלה ברגע בו ראה יעקב את רחל וזיהה בה את מי שעמה יבנה את בית ישראל ומתוך כך התמלא רוח גבורה.

בכיו של יעקב על הבאר נובע מההבנה שקשר נשגב זה יהיה מורכב יותר מכפי שהוא נראה לעין, ציינה הרבנית ופירטה את תרומת הבניין המשותף בין איש ואישה מתוך בירור המגמה המשותפת של שניהם. "בשמיעה, בבינה היתרה, בהעמקה בפרטים, באהבת האסתטיקה מוציאה האישה את כוחו של בעלה אל הפועל", אמרה והוסיפה דברים על צריבת כוחותיה של רחל בדורות הבאים באומה, כוח הצניעות שהתגלה כאשר מסרה את סימניה לאחותה, כוח הענווה שבהכנסת שפחה לביתה וכוח האחדות המתגלה כאשר היא מבכה על בניה על אף שלא כל הבנים הם בניה. "רחל מוסרת את הנפש למען אחדות הבית. כל עבודתה היא גיבוש האחדות הזו, לראות איך הכוחות כולם מתיישבים יחד. בית אינו תכולת הבית, אלא האם שנמצאת בפנים, מחייה את הכול ומביאה לידי ביטוי את כל חלקי הבית ומחברת בין כולם".

ובנוסף לכל אלה מבטאת רחל את הביטחון שהיה בה שבסופו של מהלך 'ושבו בנים לגבולם'. "יש בה אמונה מלאה שאחרי כל הנפתולים האומה תקום לתחייה".