באמצע חריש עמוק. יאיר לפיד
באמצע חריש עמוק. יאיר לפידצילום: פלאש 90

יש מי שזלזל ואולי עדיין מזלזל ביו"ר 'יש עתיד', חבר הכנסת יאיר לפיד. הגדירו אותו ככישלון של שר אוצר, כעיתונאי חסר ניסיון ביצועי, כאדם יהיר שאינו מחובר לקרקע המציאות, כצרכן ססמאות נבובות, מזגזג ושאר ירקות.

בימי היו שצהלו במיוחד לראות אותו מושלך אל מחוץ לממשלת נתניהו וראו בכך את סוף הקריירה שלו, אבל שימו לב לבחור. האיש מחוכם ומתוחכם, שקול ומתוכנן, ובעיקר, האיש נערך היטב להתמודדות הבאה שלו ומכוון גבוה, אל ראשות הממשלה.

כן, כן, יאיר לפיד ממש לא גנז את שאיפותיו להתמנות לראש ממשלתנו. הוא אמנם יודע שההתבטאות יום אחרי הבחירות הקודמות על כך שהוא בטוח שהוא הוא יהיה ראש הממשלה הבא, הייתה מעט מוקדמת מדי, אבל מבחינתו מדובר בביטוי מפוכח לכוונותיו ותכניותיו, אם לא בקדנציה הקודמת אפשר לחכות עוד שנתיים להתמודדות הבאה.

יאיר לפיד רואה את שקיעתה המרהיבה של מפלגת העבודה בהנהגתו של בוז'י הרצוג, רואה את התאדותה המוחלטת של ציפי לבני ומתחזקת בו התחושה שהוא עומד להיות המייצג האותנטי של גוש המרכז-שמאל, ומהרגע הזה ואילך הוא פועל במטרה ברורה אחת – כס ראש הממשלה.

ללפיד ביקורת עצומה על התנהלותו של ראש הממשלה נתניהו. הוא גם יודע עד כמה אולפני הטלוויזיה משחרים לפתחו כדי לשמוע את להטוטי לשונו משתלחים בנתניהו, דווקא בתקופת שפל זו. הוא הרי יכול היה להכות בנתניהו ללא רחם על ההתמודדות הכושלת שלו בגל הטרור הנוכחי, אבל את זה הוא משאיר לאחרים. חברי מפלגתו יורים בזה אחר זה חיצים מושחזים לעבר נתניהו, מאשימים אותו בחלוקת ירושלים ובאבדן דרך מול הטרור, בקיפאון מדיני ובכל מה שרגילים בשמאל להאשים (ועוד לא דיברנו על מחירי העגבניות). לעומת חבריו המשתלחים לו עצמו שומר לפיד את תפקיד האבא המלכד, הממלכתי והמגבש בשעת משבר ומצוק.

לפיד שב ממסע בבריטניה שם עלה מעל כל במה תקשורתית ותקף חזיתית את עורכי וכתבי התקשורת הזרה, האשים אותם בשנאת ישראל, בעיוות המציאות, בחוסר מוסריות, בעידוד טרוריסטים ובאנטישמיות. במקום להצטרף למקהלת הנובחים המאשימים את נתניהו בתכנונים לבניית בית המקדש השלישי גונן לפיד בגופו על ממשלת ישראל ומדיניותה בהר הבית. באנגלית משובחת (כך מגדירים את האנגלית שלו. קטונתי מלתת ציונית בתחום הזה) האשים לפיד בחריפות את כל מי שהעז לתרץ את האלימות הפלשתינית וקבע כי מדובר במתן לגיטימציה לטרור מהסוג הבזוי ביותר.

לפיד גייס בבריטניה את צעירי היהודים למלחמה בחרם, וכזכור, עיקרו של החרם מתמקד ביהודה ושומרון, ולמרות שמבחינתו של לפיד מדובר באזורים הנתונים למו"מ מדיני הוא יודע שהעם בישראל מתקפד וחש מאוים כשהוא שומע על החרם ויהיו גבולותיו אשר יהיו, אז הוא מתגייס גם לעניין הזה.

יאיר לפיד יודע שהעם בישראל רואה, שומע, מתרגם, מעריך ובסוף גם מצביע. זו דרכו של לפיד למתג את עצמו כמבוגר האחראי, זה שלא מתלהם ויורה בתוך הנגמ"ש הישראלי, זה שמבין את הצורך באחדות ישראלית בעת מלחמה ומשבר. לפיד מבין את כל זה ונוהג בהתאם.

מבריטניה דילג לפיד לצרפת ושם לא היה קשה לזהות בנימת דבריו שלפיד בעיני לפיד אינו עוד חבר כנסת, בעיקר לא חבר כנסת אופוזיציוני זוטר. את פגישתו עם שר החוץ הצרפתי לורן פביוס סיכם וסיפר כי שוחחו על המתיחות בישראל ובירושלים. "הבהרתי לו מעל לכל ספק, כי ישראל לא תאפשר שום שינוי בסטטוס קוו בהר הבית, אנו מגנים על המקומות הקודשים לכל הדתות". שמתם לב? לפיד לא מבקר את הממשלה. הוא גם לא אומר שהוא מאמין או מקווה שנתניהו לא יאפשר שינויים וכו'. הוא מדבר כמנהיגה של ישראל כבר כעת. הוא מבהיר שישראל לא תאפשר שום שינוי בנימה של קובע המדיניות. איך אמרנו, האיש מכוון גבוה מאוד.

רגע לאחר ששב ממלחמת התקשורת בבריטניה וצרפת מיהר לפיד אל זירות הפיגועים, לא רק בירושלים אלא גם בגוש עציון, שם פגש חיילים, שוחח איתם והביע סימפטיה ותמיכה בהם. העם אוהב את חייליו ואוהב את מי שאוהב אותם, ובעיקר את מי שמגיע אל החיילים לשטח. העם רואה ורושם עוד כמה נקודות זכות ללפיד בדרך לקלפיות.

בגוש עציון לפיד נפגש גם עם תלמידים ותלמידות לשיח אודות האחדות הנצרכת כל כך בעם. שוב, לפיד מתייג את עצמו כמנהיג המאחד, זה שמגיע גם אל מתנגדיו הפוליטיים שמעבר לקו הירוק ואינו חושש כדי להיות לא רק עם החיילים אלא גם עם המתנחלים, ובעיקר עם מתנחלי גוש עציון אותם הוא מזהה כמתנחלים מהסוג המתון, אלה שאולי ניתן למצוא גם איתו שפה משותפת פוליטית ואולי גם מדינית, וגם את זה העם אוהב, מעריך ורושם.

בהקשר זה אזכיר את דבריה של שרה העצני כהן, מראשי תנועת 'ישראל שלי', בפאנל הריבונות שהתקיים באחרונה בשמורת 'עוז וגאו"ן', שם הפנתה את תשומת לב שומעיה לצעדיו המדודים והשקולים של לפיד. האיש, אמרה, רואה את עצמו כראש הממשלה הבא, הוא מזהה את רוח העם שאינו רוצה דו קיום ואינו חפץ בשלום חם ולבבי עם ניגובי חומוס ברמאללה. לעם פשוט נמאס מהערבים ולפיד מנגן על המיתרים הללו – את רעיון ההיפרדות שלו והקמת המדינה הפלשתינית הוא לא משווק כשאיפה לשלום אזורי וחיבוקים קוצניים עם אבו מאזן או עם איסמעיל הנייה, אלא כשאיפה לגירושין מהזוגיות שנכפתה עלינו עם הפלשתינים. לפיד משוכנע שגם את זה העם שומע, רואה, אוהב ובסוף גם מצביע.

בקיצור, שימו לב ללפיד. אתם עוד עשויים לשמוע את עצמכם מגלגלים על הלשון את הצירוף ראש הממשלה 'יאיר לפיד ושר החוץ שלו בנימין נתניהו...'.

(ואין לי צל צילו של ספק שאם לפיד יקרא את השורות הללו, הוא ישאל ביאירלפידית מדוברת אופיינית, 'תגיד לי, מתי זה קרה לנו? מתי איבדנו את האמון בתום הלב, ברצון האמיתי של אדם להתגייס לטובת עמו וארצו בלי פוליטיקה ובלי שיקולים אישיים? מתי זה קרה לנו?', כל כך יאיר לפידי, כל כך משכנע. לי, אגב, לא בטוח שתהיה תשובה...)