טובים או רעים? תלוי
טובים או רעים? תלויצילום: פנימה

השגרה טומנת בחובה יתרונות כמו יציבות, תחושת ביטחון הנובעת מכך שכל דבר נמצא במקומו והרגשה של נינוחות, שקט. כל אלה מאפשרים צמיחה והתפתחות בתוך השגור והקיים. אלא ששגרה יכולה להיתפס גם כדבר חד-גוני, חוזר על עצמו ומשום כך ידוע מראש, לא מפתיע, משעמם. 

במעבר לתפריט טבעי ובריא אנו מוצאים את שני פניה של השגרה. 
מחד יש כאלה שאכילת מזונות טבעיים, גולמיים ולא מעובדים מאפשרת להם שקט בחזית מול האוכל. הם מסתפקים במזון כפי שהוא ולא מרגישים צורך לשנות או להוסיף משהו. השקט המושג משגרה זו מפנה אותם לעסוק בעניינים אחרים וכל העיסוק במטבח וסביב האוכל הופך לפשוט ונקי. מאידך יש שמלינים על כך ש"לאוכל אין טעם", "זה משעמם" ו"נמאס לי לאכול מזון תפל".

לכבוד האחרונים, ולכבוד השגרה המבורכת, הפעם אני מקדישה את הטור לתבלינים. קצת פלפל? תבלין הוא חומר שאנחנו מוסיפים למזון כדי להוסיף לו טעם או להדגיש טעמים המצויים בו. ישנם תבלינים טבעיים וישנם תבלינים מלאכותיים. 
התבלינים הטבעיים מיוצרים מצמחים על חלקיהם השונים: שורש או פקעת – כמו בצל, שום, ג'ינג'ר וכורכום; הצמח עצמו – כמו עשבי התיבול למיניהם; חלקי הפרח – כמו זעפרן וציפורן; זרעים ופירות – כמו כמון, כוסברה, פפריקה ופלפל; וקליפת העץ – כמו קינמון.

התבלינים המלאכותיים כוללים חומרי טעם וריח למיניהם ומלח שולחן, ורובם ככולם מיותרים לגופנו. בחלקם הם אף מקשים על פעולתו של הגוף ומהווים רעל בשבילו, וכבר הרחבנו כאן את הדיבור על אחד התבלינים המזיקים שקיים – הלוא הוא המונוסודיום גלוטמט.

התבלינים הטבעיים לעומת זאת משמשים ברפואה הטבעית לא רק כמוסיפים טעם למזון אלא אף כצמחי מרפא, דהיינו צמחים שמכילים חומרים המסייעים לגופנו לחזור לאיזון המבטיח בריאות. בהקשר זה חשוב לומר שישנן שיטות תזונה הממליצות להימנע משימוש בתבלינים בגלל היותם חזקים מדי לגופנו, במיוחד בתקופת ניקוי רעלים. 

במיוחד יש לציין את התבלינים החריפים שגורמים להפרשת יתר של רירית בקיבה ובמעיים אשר מצמצמת במקביל את הפרשת מיצי העיכול. הדבר מורגש בייחוד בקיבה, ועם הזמן יכול לגרום לגירוי יתר, לשלשולים ולדלקות מעיים. כמו כן, לתבלינים החריפים השפעה מזיקה על העור, משום שהשמנים האתריים והחומצות השונות המצויים בהם מופרשים דרך נקבוביות העור ועלולים לפגוע בו ולגרום לו להתייבשות, להצטמקות ואפילו לשינוי גוון. 

ואם זה לא משכנע אתכן, תוסיפו את העובדה ששימוש בתבלינים גורם לתיאבון מוגבר (משפר טעם כבר אמרנו), מה שמוביל לאכילת יתר.

אז אם נחוץ לך "להוסיף קצת פלפל" למאכלים שלך, להלן המלצותיי בכל הנוגע לתיבול המזון: כתיבול רצוי להעדיף את עשבי התבלין: זעתר, פטרוזיליה, סלרי, כוסברה, בזיליקום, טימין, רוזמרין, מרווה, טרגון, אורגנו ועוד.
 לגבי שאר התבלינים - ניתן להשתמש בהם, רק חשוב לוודא שהם נטולי תוספות למיניהן. כשאת קונה פפריקה הביטי ברשימת הרכיבים על השקית או המְכל ושימי לב שכתוב "מכיל פפריקה" וזהו, ולא חומרים נוספים כמו מונוסודיום גלוטמט או "משפרי טעם". 

 בצל ושום מכילים ריכוז גבוה של שמן אתרי, שהוא חומר מגרה הגורם להפרשת יתר של הרקמות הריריות בפה ובמערכת העיכול. לכן, שימוש בהם אינו מומלץ לסובלים מבעיות במערכת העיכול או במערכת העור. 

 מלח – סוגיה בפני עצמה. יש המתנגדים בתוקף לכל שימוש במלח, ויש המהללים את נפלאות מלח הים הטבעי (לא מלח השולחן הלבן שנמכר במרכולים, אלא מלח אפור/ורוד/שחור, לח וגבישי). על כל פנים, כדי להשיג תוספת מליחות למזון ניתן להשתמש בסלרי, כוסברה, שמיר, פטרוזיליה או אצות-ים. לאנשים בריאים שאינם לוקים במערכת העור, במערכת השתן או ביתר לחץ דם מומלץ לצרוך כמות קטנה של מלח ים טבעי. 

בנוסף לתפקידם כמגבירי טעם מככבים התבלינים בארון התרופות הטבעי. החומרים המצויים בצמחים אלו יכולים לסייע לנו להתגבר על כל מיני סימפטומים. חשוב לציין שכמו כל תרופה, אם הטיפול הוא רק בסימפטום הבעיה תחזור. חשוב בכל מקרה לברר מה שורשה של הבעיה, ובמקביל ניתן לטפל גם בענף ולהקל על הסימפטום.

להלן רשימת תבלינים נפוצים ופעולתם בגוף:

אגוז מוסקט: מפיג גזים ועוזר בבחילות. 
אורגנו: מסייע בשחרור ליחה שמצטברת במערכת הנשימה ומשמש כתרופה נגד שיעול.
בזיליקום: מכיל חומרים אנטי-בקטריאליים ומשמש לטיפול בריח רע מהפה ולהגנה מפני עששת.
ג'ינג'ר: נגד בחילות ותחושה של כבדות בבטן. בהיריון יש להימנע מצריכת יתר.
זעתר: נגד גזים, מגביר תיאבון. לנשים מניקות הוא מגביר חלב. מקל על הנשימה ומרגיע שיעול.
חילבה: הזרעים עוזרים בהורדת רמת הסוכר בדם, משקיט כאבי בטן הנובעים מהרעלות שונות. בשימוש חיצוני – מצוין להורדת נפיחות ואצירת נוזלים במקרי דלקת ולריפוי פצעים פתוחים. 
חרדל: מעורר תיאבון, מנטרל רעלים, יעיל נגד תולעים. 
טרגון: מסייע בהפחתת לחץ דם ומעורר תיאבון. 
זרעי כוסברה: נוגד עוויתות במערכת העיכול. מרגיע, עוזר בכאבי ראש. 
עלי כוסברה: נוגד הפרעות עיכול ועוויתות, מוריד רמת כולסטרול.
כורכום: נגד עצירות. מסייע לניקוי הכבד ולהורדת הכולסטרול. הראה נטרול חומרים מסרטנים – בנטילה דרך הפה, וכמו כן נטרול חומרים מסרטנים בשימוש דרך העור. מזרז הפרשת מיצי קיבה, פעילות אנטי-דלקתית.
כמון: נגד כאבי בטן ונפיחות. נוגד תולעים. מעורר הפרשת מיצי עיכול, סופח גזים במעיים, משפר את יצירת החלב אצל מיניקות.
מרווה: במרווה יש פיטוכימיקלים בעלי סגולות אנטיספטיות, אשר יכולים לסייע בטיפול בדלקות, למשל בחלל הפה, בחניכיים ובגרון.
פטרוזיליה: נחשבת לצמח משתן ומומלצת במיוחד לסובלים מבצקות. כמו כן עוזרת להסדרת המחזור. 
פפריקה מתוקה: שיכוך כאבים בעיקר בשרירים, בפרקים ובעצמות, ובשיגרון כרוני, מונע כאבים במחלות הרפס שלבקת חוגרת ובגירוד כרוני קשה.
ציפורן: מחטא, מרגיע, מעורר את מיצי העיכול. לא מומלץ לנשים עם גלי חום.
קימל: מגביר את הפרשת מיצי עיכול. נגד עוויתות במעיים, נגד גזים ולהגברת תנובת החלב אצל מיניקות. 
קינמון: נגד בחילות, עוזר בשלשול. מוריד חום. מפיג גזים במעיים.
רוזמרין: נגד בחילות וגזים. משפיע על מערכת העצבים – כאבי ראש, סחרחורות, חולשה ועייפות, לחץ דם נמוך.
שומר: מונע גזים וכאבי בטן. מסייע גם בכאבי ראש. משמש גם להיגיינת הפה – במקום משחת שיניים. מעודד ייצור חלב אם, שתייתו על ידי המיניקה עוזרת למנוע גזים אצל התינוק. 
שמיר: להרגעה ולשיכוך כאבים. ברפואה העממית שימשו מי שמיר לסיוע בהרדמת תינוקות, להקלה על כאבי חניכיים בזמן בקיעת השיניים. 
תימין: נגד שיעול וליחה, בעל פעילות אנטי-בקטריאלית. כמו כן, מסייע בשחרור ליחה המצטברת במערכת הנשימה ומשמש כתרופה נגד שיעול.

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי