שלום לא יהיה כאן, גם בעוד חמישים שנים
שלום לא יהיה כאן, גם בעוד חמישים שניםצילום: Thinkstock

לא, "מי באמת רוצה שלום" הוא לא שמו של ריאליטי חדש שמתכננים כאן בערוץ 7, זו המציאות שאנחנו חיים בה במזרח התיכון עוד לפני שאני נולדתי, וכנראה עוד הרבה אחרי שהנכדים והנינים שלי ושל ילדיי ייולדו אליה.

גורם מדיני מסביר ל'מגזין ערוץ 7' כי "זה לא שמחר בבוקר יתחדשו המגעים. אנחנו רחוקים משם מאוד. ראש הממשלה מביע את הסכמתו העקרונית לפגישה, מתוך הנחה ברורה שבצד השני לא מעוניינים בכך"
אז בואו נדבר על זה לרגע. האם רוב העם בישראל מעוניין בשלום, בהנחה שהוא יהיה אמתי ויחזיק לאורך זמן? אני מניח שהתשובה חיובית. למרבה ההפתעה, חלק גדול מהאוכלוסייה הפלסטינית מעוניין באותו הדבר בדיוק. לא בטוח שמאהבת ישראל, כמו מרצון לשקט ושלווה.

הבעיה, אם כן, לא נעוצה בעם, אלא במנהיגים. דווקא בצד הישראלי, נראה שראש הממשלה בנימין נתניהו היה נכון ללכת כברת דרך משמעותית, ודאי מבחינתו, כלפי הפלסטינים.

מה באמת מחזיק את נתניהו בעניין הזה? גורם מדיני מסביר ל'מגזין ערוץ 7' כי "זה לא שמחר בבוקר יתחדשו המגעים. אנחנו רחוקים משם מאוד. ראש הממשלה מביע את הסכמתו העקרונית לפגישה, מתוך הנחה ברורה שבצד השני לא מעוניינים בכך".

האם זאת הנחת העבודה הישראלית? אף גורם רשמי לא ממש יאשר, אבל לא בטוח שבהרכב הממשלה הנוכחית היה ראש הממשלה קורא לאבו מאזן לשבת לשולחן הדיונים כל כך הרבה, אם היה יודע שהאחרון באמת ייענה לקריאה.

והוא אכן לא בא. בצד הפלסטיני העניינים הרבה יותר פשוטים. הם לא מוסתרים. השבוע שלח אבו מאזן מכתב לראשי רשויות ערבים ויהודים מהגליל שפנו וביקשו שישתתף בפגישה עם ראש הממשלה נתניהו כדי להניע את המשא ומתן. ומה נכתב בו? האמת לאמיתה:

"אני מוכן להיות נוכח בכל מפגש שמוביל לשלום צודק וכולל", טען אבו מאזן, "ובטוח שמי שרוצה בשלום, לא מציב תנאים מראש ולא מאמץ תכניות שמטרתן להכשיל את פתרון שתי המדינות והמו"מ, תוך בנייה בהתנחלויות בשיחה פנימית של בכירים ברשות aחלק מתוכנה הגיע לידי 'מגזין ערוץ 7', אמר סאייב עריקאת: "המגעים עם נתניהו הם בזבוז זמן. הוא האיש שחיסל את הרשות הפלסטינית, ויהיה אחראי לנפילתה"
והתכחשות לכל ההסכמים מאז אוסלו".

הרמז ברור – נתניהו אשם. ראוי לציין שלפלסטינים היו אין ספור הזדמנויות לשבת, אלא שבשטח הם דורשים כמה דרישות מקדימות וגם כמה מחוות, כדי שיואילו לשבת לשולחן.

בשיחה פנימית של בכירים ברשות שנעשתה באחרונה וחלק מתוכנה הגיע לידי 'מגזין ערוץ 7', אמר סאייב עריקאת, מי שאמור לנהל את המו"מ מהצד הפלסטיני: "המגעים עם נתניהו הם בזבוז זמן. הוא האיש שחיסל את הרשות הפלסטינית, ויהיה אחראי לנפילתה". הרוח הכוללת שנשבה מהשיחה הייתה אחת: אם יהיו מגעים עם ישראל, זה רק כדי שלא להסתמן בעולם כסרבני שלום.

ומי שסובלים, וגל הטרור הנוכחי יעיד על כך יותר מכל, הם האזרחים. אין ספק שלא מדובר כאן במריבת ילדים, אלא בוויכוח עקוב מדם.

העניין המוזר הוא שבאופן עקבי ישראל נאלצת לספוג לחצים ולשמוע דרישות בנוגע לחזרתה לשולחן המשא ומתן בעוד לפלסטינים זה בדרך כלל עובר חלק. הם פשוט באים לדיונים, אם בכלל.

גורמים בכירים בממשל האמריקני שנשאלו בשנה האחרונה מספר פעמים בנושא, הודו שברור להם שאין לאבו מאזן שום כוונה לעשות שלום, או בכלל לצעוד בדרך הזו. הם נשאלו מדוע האמריקנים מנסים בכל זאת ללחוץ על הצדדים והבהירו שאבו מאזן כרגע המנהיג, ועדיף לנסות מאשר לוותר מראש.

כמפשרים האולטימטיביים מנסים האמריקנים לשמור על תדמית שאינה מוטה לאף צד, אבל מאחורי הקלעים הם כבר מזמן הרימו ידיים
בעת האחרונה, למרות כל מיני דיבורים שנשמעים ברקע, נראה שדווקא האמריקנים הם אלו שיוותרו בשלב הנוכחי. הממשל האמריקני לא יאמר זאת בקול, ולעתים אף יתמוך בפלסטינים הלכה למעשה, אבל בחדרים הסגורים יאמרו ראשיו כי ברור שיש כאן צד אחד שמעוניין וצד אחד שבורח.

כמפשרים האולטימטיביים מנסים האמריקנים לשמור על תדמית שאינה מוטה לאף צד, אבל מאחורי הקלעים הם כבר מזמן הרימו ידיים. השבוע ניסתה ניו זילנד למצוא פתרון משלה לסכסוך הזה, ולהציע להכריח את הצדדים לעשות כמה צעדים זה כלפי זה.

לפני ניו זילנד הייתה הצעה צרפתית ולפניה האמריקנים לחצו. הקוורטט מנסה כבר חודשים להניע תהליכים, אבל למרות שראש הממשלה חוזר על נכונותו ואבו מאזן על אי נכונותו, שום מסקנה לא מוסקת.

מדוע? העיתונאי יוני בן מנחם, פרשן ותיק לענייני ערבים אמר לי פעם כי "שלום לא יהיה כאן, גם בעוד חמישים שנים". כשביקשתי הסבר הוא הבהיר שאין שום קו מחבר בין הצדדים. הם פשוט כמו שני קווים מקבילים.

אז מי באמת מעוניין בשלום? סביר להניח שמרביתנו. כמה חבל שהחלום הזה, למרות שמנסים למכור לנו אותו באריזות של "תקווה" ושל "אחדות", כפי שאמר בן מנחם, לא יתממש גם בעוד חמישים שנים.