האם מותר לעלות להר הבית?

הרב ליאור דוחה מכול וכול את הטענה שהעולים למקומות המותרים בהר הבית עוברים על איסור כרת.

ערוץ 7 , י"ז בחשון תשע"ו

הרב דב ליאור
הרב דב ליאור
צילום: אריה מינקוב

הרב דוב ליאור, לשעבר רב קריית ארבע חברון, התייחס בפסק הלכה ארוך ומעמיק לעלייה להר הבית זאת על רקע מכתב הרבנים שהביעו התנגדות מוחלטת לעלייה להר.

הדברים המלאים של הרב:

התבקשתי להגיב על הפרסומים בימים האחרונים על אודות איסור עליית יהודים אל הר המוריה, בתוספת קשה שהרבנים המתירים את העלייה הם הגורמים את גל הטרור שמשתולל בימים האחרונים. מתחם ההר איננו מקשה אחת מבחינה הלכתית.

אני מוצא לנכון להתייחס קודם לעצם העלייה להר: האם היא אסורה או מותרת? האם זה כולל את כל האזור הנמצא בתוך חומת ההר, או רק את מקצתו? ידועה שיטת הרמב"ם, אשר פסק בהלכות בית הבחירה פרק ו' שקדושת המלך שלמה קדשה
לשעתה וקדשה לעתיד לבוא. משמעות הדבר היא שגם לאחר חורבן הארץ בימי מלכות בבל, אף שקדושת הארץ למצוותיה פקעה, קדושת המקדש אינה בטלה, מפני שנתקדשה בקדושה לעולם מפני השכינה - ושכינה אינה בטלה. וכן פסק ה'מגן אברהם' ב'אורח חיים' סימן תקס"א והובא להלכה ב'משנה ברורה' סעיף קטן ד.

כמו כן ישנה תשובה ארוכה בספר 'משפט כהן' סימן צ"ו, שבו נזקק מרן הראי"ה קוק זצ"ל לברר שהלכה כרמב"ם שאסורה הכניסה למקום המקדש (מחנה שכינה) גם בזמן הזה, משום שהיו כאלה שרצו להיתלות בדעת הראב"ד כאילו אין איסור כניסה לשם בזמננו. הדבר קרה בעקבות כניסתו של הברון בנימין רוטשילד להר הבית, ומרן הרב הכריע חד-משמעית שהמקום עומד בקדושתו ואין להיכנס שם משום שאיננו יכולים להיטהר מטומאת מת (לצורך כך נדרש אפר פרה אדומה). לשאר טומאות מועילה טבילה רגילה.

בזמנו של הרב קוק טרם מדדו את ההר, כי השאלה לא הייתה עד היכן ואיפה מותרת הכניסה. השאלה העקרונית הייתה אם קיימת קדושה במחנה שכינה בזמן הזה. אולם בדורנו, שזכינו בחסדי השם לשחרור ירושלים כולה במלחמת ששת הימים, הרב שלמה גורן זצ"ל ועוד כמה תלמידי חכמים מומחים ערכו מדידות במקום ולקחו בחשבון את הספק: האם אבן הסחרה, האבן שכיום מצויה תחת כיפת הסלע, היא השיתין - דהיינו נקבים בגוף המזבח - או שהיא אבן השתייה, מקום קודש-הקודשים? וכן המחלוקת לגבי אורך האמה: האם היא בת 48 סנטימטרים, או קרובה יותר לשישים סנטימטרים? ונקטו הללו לחומרה שכל מקום שיש ספק שאולי זהו מחנה שכינה, ודאי שאין שום היתר לעלות אליו.

אותם רבנים המתירים, הרשו את העלייה רק למקום שהוא במצב של "מחנה לוויה" – כלומר לשאר הר הבית, אבל לא למחנה שכינה, מקום המקדש גופו, שהוא העזרה והחיל. אני סבור שהמתווכחים אינם מדברים על אותו המקום, שהרי לגבי מחנה שכינה כולם מודים שאסור לבוא בתחומו, וכל שמתירים הוא רק למחנה לוויה ולתוספת של הורדוס, שתוספת זו דינה קל יותר כשאר ירושלים. לכן לא שייך לומר כלפי המתירים שהם עוברים חלילה על איסור כרת: זו טעות גדולה להטיח האשמה כבדה כזו בתלמידי חכמים. יש כאלו שרצו מצד הספק לאסור כניסה לכל מתחם ההר, מכיוון שלדעתם כולו מצוי בספק איסור.

אולם לאחר הבירורים הגדולים שערך הרב גורן זצ"ל לגבי המתחם, המתירים שוכנעו שרוב שטח ההר איננו בגדר ספק כלל. לכן מבחינה הלכתית, מי שיש לו ספק אינו יכול לומר "אתה עובר על איסור כרת" כלפי מי שברור לו שאין זה נכון. וכן בספר 'הקודש והמקדש' של הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי זצ"ל (בעל 'לוח ארץ ישראל') חלק ה' סימן ט', קרא המחבר להקמת בית כנסת על הר הבית עם פירוט מידות שסימן בספרו. מובן שקריאתו אז הייתה כקול קורא במדבר.

יחס רבני הדור הקודם לעלייה להר

עד כה דיברתי מצד ההלכה, אולם עלו עוד כל מיני חששות. כך למשל, אם יעלו באי ההר ברשות הרבנים למקומות המותרים, אזי עלולים לחלל את הקודש וייכנסו גם למקומות האסורים. על כך ניתן לומר בפשטות: כלפי מי הדברים אמורים? הרי אנו מדברים אל אנשי תורה ואמונה שכל רצונם הוא שמירת קדושת המקום, ואם אומרים להם עד היכן ניתן ללכת לא יתקדמו מעבר לכך. אנשים שלא אכפת להם מההלכה בלאו הכי הולכים בכל מקום בהר, ולכן לא שייך לומר שאלה המקפידים יגרמו לאחרים ללכת במקום האסור.

אלא שמיד אחרי שחרור המקום, לפני שהרב גורן זצ"ל בירר ומדד את תחומי המקום, מכיוון שעם ניצחון מלחמת ששת הימים נוצרה כאן לפתע מציאות חדשה המאפשרת בקלות כניסה למקום האסור – אזי בשביל להדגיש ולהזכיר לציבור שמקום המקדש בקדושתו עומד, והיות ובעיני הציבור הרחב כל המתחם, שלא היה מוכר כלל, נתפס כמקשה אחת, פרסמו רבנים בשנת תשכ"ז את הכרוז האוסר עלייה להר. כמו כן לא התעוררה אז שאלת הריבונות על הר הבית.

בנוסף, יש לדייק במה שמצטטים בשם החותמים דאז: מורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל אמנם חתום על הכרוז, אך הוא הוסיף אחר כך ואמר לא פעם אחת ש"משטרת ישראל והרבנות הצבאית צריכים להיות שם" - כך מסר לי עמיתי הרב אליעזר ולדמן שליט"א משמו. כלומר, מניעת העלייה להר מותנית בכך שהמקום נתון בשליטת צה"ל באמצעות הרבנות צבאית, וכן בשליטת משטרת ישראל. ואכן, במשך תקופה קצרה מאוד הרבנות הצבאית שלטה בהר. אולם המציאות כיום השתנתה מאז.

כמובן על העולים לקבל קודם הדרכה וללמוד את מפת המקום - בפעם הראשונה מומלץ לעלות להר עם מי שמכיר להיכן
אסור להיכנס ולהיכן מותר - ולאחר טבילה כשרה, בכובד ראש ומתוך מורא מקדש. כמו כן כתב מרן הראי"ה קוק זצ"ל בשעתו (בשנת תר"ץ-1930, מופיע במאמר "מאחורי כתלנו" בספר לנתיבות ישראל), כשרצו למנוע מיהודים להגיע לכותל המערבי: "לא נשיג שלומנו וביטחוננו בוויתור על זכותנו הא-לוהית על שריד בית מקדשנו". וכן כתב הרב שלמה זלמן רענן הי"ד, נכדו של הראי"ה קוק אשר למד עם הרב צבי יהודה קוק בחברותא ספר 'משפט כהן' ואת התשובה הנ"ל: "זה דבר ברור ללא צל של ספק כי הסבא הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה קוק זצ"ל לא אסרו לעלות במקומות המותרים, ובוודאי מצווה גדולה
לרשת את המקום המקודש מידי זרים, ואך ורק באופן המותר" (הודפס בסוף ספר 'נשמה של שבת', עמוד 410).

חשוב לציין שגם ה'ראשון לציון' והרב הראשי לישראל לשעבר הרב מרדכי אליהו זצ"ל קרא להקים בית כנסת על הר הבית. וכך הוא כתב בחוות דעת על מאמרו של הרב זלמן קורן שליט"א, העוסק בהגדרת המקומות המותרים בהר הבית (הודפס ב'תחומין' חלק ג', עמוד 423): "עיינתי בדברי כבוד תורתו (...) העיר והאיר עיני חכמים בסוגיה סבוכה זו, תחם תחומין וגדר גדרות במקום המקדש, ותרגמם הלכה למעשה, ויפה כתב ויפה ערך וטוב הנהיר (...) אולם לפי המצב הנוכחי חוזר אני לעניות דעתי על הצעתי, והיא לבנות בית כנסת ומקום לתורה ולתפילה בשטח המותר להיכנס אליו. והכניסה והיציאה
תהא מבוקרת, שאין אפשרות ללכת יותר ממקום המותר, ובזה אנו לא גורמים לאחרים לדרוך על מקום אדמת קודש".

אמנם הרב הראשי לישראל לשעבר הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל לא התיר בפומבי לעלות להר, אך מסר לי הרב ישראל שליסל שליט"א, חתנו של הרב שלמה זלמן רענן הי"ד שהיה נכדו של הרב קוק זצ"ל, שבשיחה אישית עם הרב שפירא התיר לו לעלות במקומות המותרים. כמובן, גם הרב הראשי לישראל לשעבר הרב גורן זצ"ל קרא לעלות להר הבית
במקומות המותרים, ואף חיבר ספר מיוחד בנושא.

הקשר האמיתי בין הטרור להר

צודקים אלו שטענו כי גל הטרור הנוכחי קרה בגלל פעולות המתבצעות על הר הבית, אך הדבר הוא בדיוק הפוך מכוונתם. אין לי ספק שאדישות הציבור כלפי הר הבית ואי האכפתיות שלו מעוררים קטרוג גדול על עם ישראל בשמיים, חס וחלילה. הרי בדורנו זכינו במלחמת ששת הימים לגילוי נסים גדולים ולשחרור ארצנו. ההנהגה שלנו הסגירה במו ידיה את הר הבית ואת מערת המכפלה בחזרה לידי המחבלים, ולכן אנו סובלים היום מהתגברות הטרור.

שומה עלינו לגאול את כל חבלי ארצנו, ובראשם את מקום מקדשנו, ולהשיבם לבעלות עם ישראל. איני אומר שאנו מסוגלים היום לבנות את המקדש, אבל צריכה להיות בעלות וריבונות שלנו עליו. אם אנו משלימים עם החרפה והביזיון שמקום מקדשנו נתון למשיסה בידי המחבלים ועוברים על כך לסדר היום, אנו נענשים באמצעות המחבלים שפוגעים בבני עמנו יום-יום.

הרמב"ן כתב בפרשת קורח על הפסוק "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף", שמגפת הדבר בזמן המלך דוד הונחתה על עם ישראל בשל אדישותו לבניין המקדש. בדורנו, בגלל אדישות הציבור ואי האכפתיות שלו כלפי הפקרת המקום הקדוש בידיהם, אנו סובלים. לא יהיה כל פתרון למצב הזה אם עמנו לא יתעורר, ולכן שומה על כל מי שאכפת לו מעם ישראל ומקום בית קדשנו להתעורר ולהוסיף אומץ בעמידה איתנה כחומה בצורה וללא פחד. אם אנו נתחזק, תהיה לנו סיעתא דשמיא ונזכה כולנו לראות בקרוב בישועת השם על עמו ונחלתו.