אם שלט אימתני של "כלב בחצר" הוא לא מזמין במיוחד, כניסה מפתה עושה את ההיפך
אם שלט אימתני של "כלב בחצר" הוא לא מזמין במיוחד, כניסה מפתה עושה את ההיפךצילום: Mendy Hechtman Flash90

שיר הדואר מלמד אותנו על נעמי שמר שתי עובדות:

"אולי הוא מאבי/ אולי מתל אביב" מגלה לנו שאביה של נעמי לא היה גר בתל אביב.

"הדואר ממהר/ וטס מן החצר/ לכל מקום יבוא יום יום/ שלום שלום!" חושף בפנינו טפח מן האופטימיות, אולי אפילו נאיביות שהייתה מנת חלקה של המשוררת. הדואר? ממהר? יבוא יום יום? שלום שלום.

לשאר הדלתות לא כולם זוכים להגיע, אך בדלת הכניסה כולם עוברים. הדלת היא הפנים של הבית, מומלץ לעשות שפם מדי פעם
כי ברצינות, מתי לאחרונה קיבלתם דואר במועד שבו ציפיתם לו? יוחזר שר הדואר. או לפחות שק הדואר. ועד שיוחזר (מספרך בתור הוא 586), מצווה עלינו לבצע 'איתערותא דלתתא'. לעשות את ההשתדלות מצדנו.

ההשתדלות כוללת חצר או מבואה מזמינה, ובה תיבת דואר שאומרת "בואו".

אם שלט אימתני של "כלב בחצר" הוא לא מזמין במיוחד, כניסה מפתה עושה את ההיפך.

הגיע הזמן להחליף דלת. דלת הכניסה היא אולי הפריט האסתטי החשוב ביותר בבית. החלפת דלתות בכלל היא אחד הפטנטים הפשוטים ליצירת מראה דנדש. העניין לא קשה במיוחד. נכון, עולה קצת כסף, אבל במחי יד (לא בעזרת הדלת) השיפור ניכר. קל וחומר דלת הכניסה. לשאר הדלתות לא כולם זוכים להגיע, אך בדלת הכניסה כולם עוברים. הדלת היא הפנים של הבית, מומלץ לעשות שפם מדי פעם.

רצוי שלא לכתוב משפטים א-סימפטיים כמו "אין לצלצל בין 2 ל-4 או בכלל". אם אתם לא רוצים שיצלצלו, הסירו את הפעמון. הבנאדם בא לדרוש בשלומך, אל תצעק עליו עוד לפני שהתראיתם. יהיה לזה עוד מספיק זמן אחר כך
אחר כך נשים שלט נאה על הדלת, שנדע מי בבית. את השלט מומלץ לקנות באחד הירידים לבית, אלה שפזורים סביבנו ברגע שאנחנו רק פותחים את העיניים. הירידים הללו הם חממות בלתי נדלות לפנינים קטנות, משמחות וייחודיות. ולפעמים, מתנות נחמה שאנחנו קונים לעצמנו במקומות שכאלה מתבררות כפריטים שמוסיפים המון חן. את השלט אפשר גם כמובן
להכין בעצמכם. בכל מקרה, חשוב לתת על העניין את הדעת, ולא לשרבט על נייר רגיל עם טוש. כמו כן רצוי שלא לכתוב משפטים א-סימפטיים כמו "אין לצלצל בין 2 ל-4 או בכלל". אם אתם לא רוצים שיצלצלו, הסירו את הפעמון. הבנאדם בא לדרוש בשלומך, אל תצעק עליו עוד לפני שהתראיתם. יהיה לזה עוד מספיק זמן אחר כך.

לגרים בבניין אמליץ 'לגנוב' מעט מחדר המדרגות על ידי קישוט הקיר הצמוד לכניסה, והנה השגנו מעין תוספת לבית שלא כוללת 'מלים גסות' כמו היתר בניה או סגירת מרפסת. המבקר שמגיע מתרשם מהאווירה הביתית עוד בטרם דרכה כף רגלו על המפתן. כבר מבחוץ אנחנו משדרים לו הרגשה ביתית ונעימה, וגם מבדילים בינינו לבין שאר הבניין. עצור. הגעת לפינת חמד. המבואה משמשת מעין טריילר למה שקורה בפנוכו, וכך המעבר בין החוץ לפנים ייעשה קליל וזורם יותר.

פתוח. ניכנס.

בכניסה לבית, אל לנו להעמיס בחפצים, ואני מדבר בראש ובראשונה אליי. העיניים מתבלבלות. מוטב לשים חפץ או שניים שיתפשו את העין, ויאותתו לה לאן הגיעה.

אם יש לכם רהיט שאתם גאים בו, כמו קמין יפה או רקמה נדירה של הבבא סאלי, פנו דרך. אל תתנו לרהיטים אחרים להילחם על הבכורה ולגנוב את הפוקוס. צרו מסלול מן הכניסה שלא יאפשר להימלט מנוצות הטווס שלכם
את הרצפה, במיוחד ברצפת פרקט, נניח (- נורה לקבלן שיורה לרצף) תמיד בכיוון התנועה, ליצור זרימה והמשכיות.

כדאי לייחד בכניסה מתלה נאה לתליית חפצים, כדי לא למצוא את הילד המנוזל אוכל מרק ביד אחת, ובשנייה מחזיק את המעיל. באיזו יד הוא ישפוך חצי משקית שקדי המרק? חשוב שהמתלה יהיה צמוד לכניסה, ולא בתוככי הבית, כדי שלא נמצא עצמנו מחוץ לבית ללא המעיל, ויכבד עלינו לגשת עד לפנים הבית, ונוותר, ומשם הדרך להתקררות ולמגוון מחלות קצרה, ומשם השד יודע. המקום המושלם למתלה הוא בכניסה, אם כי עדיף במקום מוסתר קצת, בכל זאת, יש דברים יפים יותר מהסוודר שעובר במשפחה מדורי דורות.

אם יש לכם רהיט שאתם גאים בו, כמו קמין יפה או רקמה נדירה של הבבא סאלי, פנו דרך. אל תתנו לרהיטים אחרים להילחם על הבכורה ולגנוב את הפוקוס. צרו מסלול מן הכניסה שלא יאפשר להימלט מנוצות הטווס שלכם.

במקרה שהספייס והכיס מאפשרים זאת, שימו פטיו. גינת-פנים מטופחת היא סוג של שרביט המפזר אבקת קסם בדמות "אתה בפנים, אבל עדיין קצת בחוץ". שזה מצוין, כי בצורה זו המעבר בין החוץ לפנים נעשה בהדרגה. ובכלל, אי התנתקות מהטבע רומזת על בריאות נפשית. והנה טיפ, היו בריאים נפשית.

---

מתוך מגזין ערוץ 7