למה עבאס מתעקש שלא להכיר בישראל?

סירובו העקבי של יו"ר הרש"פ להכיר בישראל נועד להוביל למדינה פלשתינית לצד מדינה דו לאומית שתהפוך בעתיד לערבית. מומחה מסביר.

שמעון כהן , כ"ו בחשון תשע"ו

בחמאס קוראים להפלת שלטונו. אבו מאזן
בחמאס קוראים להפלת שלטונו. אבו מאזן
רויטרס

למה? ד"ר אבן

ראש הממשלה יוצא היום לארה"ב והאמריקאים כבר מבטיחים לעסוק גם בסוגיה הפלשתינית. אולי יהיה שם גם מי שילחץ על חידוש המו"מ המדיני איתם. בראיון ליומן ערוץ 7 התייחס ד"ר שמואל אבן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, לסירובו העקבי של אבו מאזן להכרה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי.

"אבו מאזן מעולם לא הכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית. אנחנו מכירים את הסרבנות הזו עוד מלפני קום המדינה ומההתנגדות להקמת המדינה, שהובילה למלחמת השחרור ולנכבה מבחינתם", אומר ד"ר אבן המציין כי אמנם במהלך הסכמי אוסלו הוסכם, במכתב שרבין וערפאת החליפו ביניהם, להכרה הדדית, אך גם הכרה זו אינה כוללת הכרה בישראל כמדינת העם היהודי אלא כמדינה קיימת בלבד.

ד"ר אבן מזכיר כי עם התקדמות המשא ומתן להסדר הקבע הסתבר שישנם חסמים שאינם מאפשרים את סיומו של המו"מ למרות הנכונות של ממשלת ישראל להסכם הכולל את "סיום הכיבוש" עם חילופי שטחים. החסמים המרכזיים היו בשתי סוגיות - ירושלים והשיבה. התברר לישראל שככל שהיא מנסה לחתור להשלמת המו"מ, כולל נכונות ישראלית לקלוט כמות סמלית של פליטים פלשתיניים בישראל, שוב ושוב מעלים הפלשתיניים סוגיות הנוגעות ל-48'.

"כשאבו מאזן מדבר על שישה מיליון פליטים שזכאים לטענתו לזכות השיבה, כפי שהוא אמר בראיון לפני שנה לעיתון מצרי 'עכבאר אל יום', הוא מתייחס לכל אזרחי ישראל הערבים וצאצאיהם שחיו ב-48 ויצאו מישראל. כלומר, לא רק לתושבי מחנות הפליטים, אלא לכל האוכלוסייה הזו ללא קשר למצבה האקונומי בין אם בירדן כווית או בכל מקום אחר".

מוסיף ד"ר אבן ואומר כי לכאורה הגיוני היה לחשוב שאם מקימים מדינה פלשתינאית הרי שהיא צריכה להיות מדינת הלאום הפלשתיני בעוד ישראל היא מדינת הלאום היהודי, אך בפועל מסתבר שאבו מאזן אינו מכיר בפתרון שתי מדינות לשני עמים. מסביר אבן, כי לשיטת אבו מאזן אם נשאל מי היא המדינה השנייה שניצבת ליד המדינה הפלשתינית העתידית, נגלה שהכוונה היא למדינה דו לאומית שמכילה כמות גדולה של פלשתינאים ישראליים, שמספרם ילך ויגדל עם השנים, במיוחד באמצעות "יישום השיבה".

ד"ר אבן מציג דוגמאות המוכיחות את דבריו וביניהן הבהרתו של אבו מאזן שאף פלשתינאי ישראלי לא יקבל דרכון למדינה הפלשתינאית העתידית, וזאת מחשש שמא תתערער הזיקה שלו לפלשתין. אבו מאזן רואה בשימור הזיקה הערבית ישראלית לישראל ערך בפני עצמו על מנת להוביל לשינוי דמותה של ישראל בעתיד. הוכחה נוספת לדבריו הוא מוצא בהתעקשותו של אבו מאזן לראות את בעלי זכות השיבה לתוך ישראל מגיעים לתוככי ישראל ולא לאותה מדינה שהוא חפץ להקים. גם זאת מתוך מגמה להגדלת המספר הדמוגרפי של ערביי ישראל.

"הוא מתייחס לערביי ישראל כקולקטיב פלשתינאי ישראלי השייך לעם הערבי. היעד שלו הוא שאוכלוסיה זו תגביר את הזכויות הכלכליות והפוליטיות בתוך מדינת ישראל".

אבן מוסיף כי בשנת 2009 שאל ערבי ישראלי מנצרת את אבו מאזן, האם הוא צפוי לקבל דרכון פלשתיני במדינה העתידית? אבו מאזן השיב לו "התשובה האסטרטגית היא לא", שכן תפקידו הוא לשבת במקומו ולהניף את דגל השוויון, כי זוהי מולדתו.

ד"ר אבן מסכם ואומר כי בתפיסת אבו מאזן לצד המדינה הפלשתינית תהיה מדינה דו לאומית שבה ילך ויגבר הכוח הערבי עד להשגת רוב, במהלך היסטורי ארוך טווח. "אבו מאזן לא סבור שזה יקרה בעשר - עשרים שנה הקרובות".

בדבריו מדגיש אבן, כי מחקרו בסוגיה אינו מסתכל על הדברים בממד הפוליטי שלהם אלא בממד המחקרי, אם כי המסקנות הפוליטיות העולות ממנו ברורות. "לקחתי טקסטים שבהם דיבר לקהל הערבי. ראינו שלקהל הישראלי הוא מרגיע ולקהל המוסלמי יש דיבור אחר. יש שונות רבה בטקסטים שהוא מפיץ לקהל ערבי ולקהל אחר. לקחתי טקסט מ-2009 בישיבה סגורה וראיון שנתן ל'עכבאר אל יום' בנובמבר 2014, ראיתי איך הוא מתייחס לשאלת ישראל כמדינה יהודית ואיך הוא מסביר את אי הכרתו והוא אומר שם בבירור 'לא למדינה יהודית'. אתה שואל את עצמך מה אכפת לו".

"אבו מאזן עצמו נותן שני הסברים מהותיים – האחד הוא מעמדם של ערביי ישראל והשני זכות השיבה. חיבור של השניים, הכמויות של הפליטים שעליהם הוא מדבר וראייתו את תעודת הזהות הישראלית כדבר "קדוש" לפלשתינים, עד כדי כך שהוא לא מוכן לקבל אפילו אסירים ביטחוניים מערביי ישראל, אלא רק שיחזרו הביתה לישראל, מובילים למסקנה ברורה.

באשר למשמעות דרישת ההכרה בישראל כמדינת העם היהודי, דרישה שהנשיא לשעבר פרס רואה בה מיותרת, אומר אבן כי "הבעיה היא לא רק עצם ההכרה, אלא מה נגזר ממנה לגבי המשא ומתן ובסכם הקבע. אם היינו מסכימים על סוגיות אחרות, אם לדוגמא אבו מאזן היה יורד מטענת השיבה או מתפשר על חזרת כמות סמלית של פליטים, שנולדו קודם ל-1948, אז ניתן אולי להבין. אבל לא כך הדבר. הכל קשור לשאלת זהותה של ישראל וסיום הסכסוך. השאיפה שלנו בתהליך המדיני היא להגיע להסכם שלום סופי ומוחלט שבו אנחנו מכירים בהם והם מכירים בנו ובזה סוף הסכסוך. כל עוד אתה לא מקבל את 'קץ הסכסוך' אתה חשוף להמשך התביעות והפגיעות בך".

אבן מזכיר כי "הסכם אוסלו לא קבע שתהיה מדינה פלשתינאית אלא קבע שבשלב דיוני הקבע יתקיים דיון על הקמת מדינה פלשתינאית. הם ירצו ואנחנו ננסה להגביל. רה"מ רבין דיבר על "ישות שהיא פחות ממדינה", כלומר אוטונומיה מאסיבית ללא בקעת הירדן וירושלים, ורה"מ ברק הציע הצעה לסיום הכיבוש והקמת מדינה פלשתינאית. ישראל שאפה לראות בכך סוף לסכסוך ושאין עוד פיגועים, אבל התברר שבאי- ההכרה הפלשתינאית בישראל כמדינה יהודית מקופלות בעיות שנוגעות למו"מ, ובלעדיהן אנחנו לא נקבל הסכם קבע שריר וקיים, הכוללת את סיום הסכסוך".

''כל עוד לא יהיה סוף לסכסוך נמשיך לראות עוד ועוד פיגועים שמטרתם ללחוץ אותנו לתהליכים מדיניים ואנחנו שואלים את עצמנו איך נגיע לחיים בשלווה? אם הפלשתינים לא מכירים בהגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית אלא חותרים למצב של לפני הכרת האו"ם בנו, אז איזה הסכם יוכל להיות?".

במציאות שכזו ממליץ ד"ר אבן להפוך את סדר התהליך המדיני ובמקום לפתור את הבעיות הקלות לפתרון ולהותיר את הבעיות הגדולות להמשך המו"מ. דהיינו קודם כל לדבר על הבעיות האקוטיות, ורק לאחר שאלה יגיעו לפתרון והסכמה ניתן יהיה לדבר על הבעיות הקלות יותר. לדבריו "במבנה הנוכחי של המו"מ, אבו מאזן פועל במגמה לקבל לידיו את כל דרישות הפלשתינים באוסלו, אך רק כהסדר ביניים ולא כהסדר קבע.

לטעמו של ד"ר אבן הגישה לפיה נכון לייצר הליך מדיני שירגיע את הרוחות אינה גישה נכונה לטווח הארוך, שכן הליך מדיני מייצר ציפייה בצד השני וכשזו לא מתממשת יגברו האלימות והטרור.

ראש הממשלה יוצא היום לארה"ב והאמריקאים כבר מבטיחים לעסוק גם בסוגיה הפלשתינית. אולי יהיה שם גם מי שילחץ על חידוש המו"מ המדיני איתם. בראיון ליומן ערוץ 7 התייחס ד"ר שמואל אבן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, לסירובו העקבי של אבו מאזן להכרה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי.

"אבו מאזן מעולם לא הכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית. אנחנו מכירים את הסרבנות הזו עוד מלפני קום המדינה ומההתנגדות להקמת המדינה, שהובילה למלחמת השחרור ולנכבה מבחינתם", אומר ד"ר אבן המציין כי אמנם במהלך הסכמי אוסלו הוסכם, במכתב שרבין וערפאת החליפו ביניהם, להכרה הדדית, אך גם הכרה זו אינה כוללת הכרה בישראל כמדינת העם היהודי אלא כמדינה קיימת בלבד.

ד"ר אבן מזכיר כי עם התקדמות המשא ומתן להסדר הקבע הסתבר שישנם חסמים שאינם מאפשרים את סיומו של המו"מ למרות הנכונות של ממשלת ישראל להסכם הכולל את "סיום הכיבוש" עם חילופי שטחים. החסמים המרכזיים היו בשתי סוגיות - ירושלים והשיבה. התברר לישראל שככל שהיא מנסה לחתור להשלמת המו"מ, כולל נכונות ישראלית לקלוט כמות סמלית של פליטים פלשתיניים בישראל, שוב ושוב מעלים הפלשתיניים סוגיות הנוגעות ל-48'.

"כשאבו מאזן מדבר על שישה מיליון פליטים שזכאים לטענתו לזכות השיבה, כפי שהוא אמר בראיון לפני שנה לעיתון מצרי 'עכבאר אל יום', הוא מתייחס לכל אזרחי ישראל הערבים וצאצאיהם שחיו ב-48 ויצאו מישראל. כלומר, לא רק לתושבי מחנות הפליטים, אלא לכל האוכלוסייה הזו ללא קשר למצבה האקונומי בין אם בירדן כווית או בכל מקום אחר".

מוסיף ד"ר אבן ואומר כי לכאורה הגיוני היה לחשוב שאם מקימים מדינה פלשתינאית הרי שהיא צריכה להיות מדינת הלאום הפלשתיני בעוד ישראל היא מדינת הלאום היהודי, אך בפועל מסתבר שאבו מאזן אינו מכיר בפתרון שתי מדינות לשני עמים. מסביר אבן, כי לשיטת אבו מאזן אם נשאל מי היא המדינה השנייה שניצבת ליד המדינה הפלשתינית העתידית, נגלה שהכוונה היא למדינה דו לאומית שמכילה כמות גדולה של פלשתינאים ישראליים, שמספרם ילך ויגדל עם השנים, במיוחד באמצעות "יישום השיבה".

ד"ר אבן מציג דוגמאות המוכיחות את דבריו וביניהן הבהרתו של אבו מאזן שאף פלשתינאי ישראלי לא יקבל דרכון למדינה הפלשתינאית העתידית, וזאת מחשש שמא תתערער הזיקה שלו לפלשתין. אבו מאזן רואה בשימור הזיקה הערבית ישראלית לישראל ערך בפני עצמו על מנת להוביל לשינוי דמותה של ישראל בעתיד. הוכחה נוספת לדבריו הוא מוצא בהתעקשותו של אבו מאזן לראות את בעלי זכות השיבה לתוך ישראל מגיעים לתוככי ישראל ולא לאותה מדינה שהוא חפץ להקים. גם זאת מתוך מגמה להגדלת המספר הדמוגרפי של ערביי ישראל.

"הוא מתייחס לערביי ישראל כקולקטיב פלשתינאי ישראלי השייך לעם הערבי. היעד שלו הוא שאוכלוסיה זו תגביר את הזכויות הכלכליות והפוליטיות בתוך מדינת ישראל".

אבן מוסיף כי בשנת 2009 שאל ערבי ישראלי מנצרת את אבו מאזן, האם הוא צפוי לקבל דרכון פלשתיני במדינה העתידית? אבו מאזן השיב לו "התשובה האסטרטגית היא לא", שכן תפקידו הוא לשבת במקומו ולהניף את דגל השוויון, כי זוהי מולדתו.

ד"ר אבן מסכם, בתפיסת אבו מאזן לצד המדינה הפלשתינית תהיה מדינה דו לאומית שבה ילך ויגבר הכוח הערבי עד להשגת רוב, במהלך היסטורי ארוך טווח. "אבו מאזן לא סבור שזה יקרה בעשר - עשרים שנה הקרובות".

בדבריו מדגיש אבן, כי מחקרו בסוגיה אינו מסתכל על הדברים בממד הפוליטי שלהם אלא בממד המחקרי, אם כי המסקנות הפוליטיות העולות ממנו ברורות. "לקחתי טקסטים שבהם דיבר לקהל הערבי. ראינו שלקהל הישראלי הוא מרגיע ולקהל המוסלמי יש דיבור אחר. יש שונות רבה בטקסטים שהוא מפיץ לקהל ערבי ולקהל אחר. לקחתי טקסט מ-2009 בישיבה סגורה וראיון שנתן ל'עכבאר אל יום' בנובמבר 2014, ראיתי איך הוא מתייחס לשאלת ישראל כמדינה יהודית ואיך הוא מסביר את אי הכרתו והוא אומר שם בבירור 'לא למדינה יהודית'. אתה שואל את עצמך מה אכפת לו".

"אבו מאזן עצמו נותן שני הסברים מהותיים – האחד הוא מעמדם של ערביי ישראל והשני זכות השיבה. חיבור של השניים, הכמויות של הפליטים שעליהם הוא מדבר וראייתו את תעודת הזהות הישראלית כדבר "קדוש" לפלשתינים, עד כדי כך שהוא לא מוכן לקבל אפילו אסירים ביטחוניים מערביי ישראל, אלא רק שיחזרו הביתה לישראל, מובילים למסקנה ברורה.

באשר למשמעות דרישת ההכרה בישראל כמדינת העם היהודי, דרישה שהנשיא לשעבר פרס רואה בה מיותרת, אומר אבן כי "הבעיה היא לא רק עצם ההכרה, אלא מה נגזר ממנה לגבי המשא ומתן ובסכם הקבע. אם היינו מסכימים על סוגיות אחרות, אם לדוגמא אבו מאזן היה יורד מטענת השיבה או מתפשר על חזרת כמות סמלית של פליטים, שנולדו קודם ל-1948, אז ניתן אולי להבין. אבל לא כך הדבר. הכל קשור לשאלת זהותה של ישראל וסיום הסכסוך. השאיפה שלנו בתהליך המדיני היא להגיע להסכם שלום סופי ומוחלט שבו אנחנו מכירים בהם והם מכירים בנו ובזה סוף הסכסוך. כל עוד אתה לא מקבל את 'קץ הסכסוך' אתה חשוף להמשך התביעות והפגיעות בך".

אבן מזכיר כי "הסכם אוסלו לא קבע שתהיה מדינה פלשתינאית אלא קבע שבשלב דיוני הקבע יתקיים דיון על הקמת מדינה פלשתינאית. הם ירצו ואנחנו ננסה להגביל. רה"מ רבין דיבר על "ישות שהיא פחות ממדינה", כלומר אוטונומיה מאסיבית ללא בקעת הירדן וירושלים, ורה"מ ברק הציע הצעה לסיום הכיבוש והקמת מדינה פלשתינאית. ישראל שאפה לראות בכך סוף לסכסוך ושאין עוד פיגועים, אבל התברר שבאי- ההכרה הפלשתינאית בישראל כמדינה יהודית מקופלות בעיות שנוגעות למו"מ, ובלעדיהן אנחנו לא נקבל הסכם קבע שריר וקיים, הכוללת את סיום הסכסוך".

''כל עוד לא יהיה סוף לסכסוך נמשיך לראות עוד ועוד פיגועים שמטרתם ללחוץ אותנו לתהליכים מדיניים ואנחנו שואלים את עצמנו איך נגיע לחיים בשלווה? אם הפלשתינים לא מכירים בהגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית אלא חותרים למצב של לפני הכרת האו"ם בנו, אז איזה הסכם יוכל להיות?".

במציאות שכזו ממליץ ד"ר אבן להפוך את סדר התהליך המדיני ובמקום לפתור את הבעיות הקלות לפתרון ולהותיר את הבעיות הגדולות להמשך המו"מ. דהיינו קודם כל לדבר על הבעיות האקוטיות, ורק לאחר שאלה יגיעו לפתרון והסכמה ניתן יהיה לדבר על הבעיות הקלות יותר. לדבריו "במבנה הנוכחי של המו"מ, אבו מאזן פועל במגמה לקבל לידיו את כל דרישות הפלשתינים באוסלו, אך רק כהסדר ביניים ולא כהסדר קבע.

לטעמו של ד"ר אבן הגישה לפיה נכון לייצר הליך מדיני שירגיע את הרוחות אינה גישה נכונה לטווח הארוך, שכן הליך מדיני מייצר ציפייה בצד השני וכשזו לא מתממשת יגברו האלימות והטרור.