כך ניתן להיאבק בחרם

לישראל יש דרך לפעול מול הסנקציות האירופיות – תביעה בארגון הסחר העולמי על אפלייתה לעומת היחס שמקבלות מדינות אחרות במצבה.

שמעון כהן , כ"ז בחשון תשע"ו

קריאה לחרם על ישראל
קריאה לחרם על ישראל
צילום: רויטרס

הדיפלומטיה הישראלי, לפחות כך נראה, נמצאת בלחץ בעקבות הצעדים האירופיים המתוכננים נגד מוצרים המיוצרים מעבר לקו הירוק וברמת הגולן.

על פי הערכות מדובר בשלב ראשון בדרך להחרמת וסימון כלל המוצרים הישראליים, אך האם יכולה ישראל לפעול באופן אקטיבי נגד הצעד האירופי? פרופ' אבי בל ופרופ' יוג'ין קנטרוביץ' מפרסמים חוות דעת הקובעת כי יש בידי הדיפלומטיה הישראלית קלפים של ממש מול האירופים.

בראיון ליומן ערוץ 7 מסביר פרופ' אבי בל, איש הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן ועמית בכיר בפורום 'קהלת', את הצעדים האפשריים והנדרשים לפעולה, צעדים שממש לא ברור לו מדוע ישראל הרשמית אינה נוקטת בהם.

את עיקרי דבריו מבסס פרופ' בל על העיקרון לפיו מדינות החברות בארגון הסחר העולמי, ובכללן ישראל ומדיינות אירופה, מחויבות לתקנון האוסר עליהן להפלות זו את זו. משמעות הדברים, מסביר פרופ' בל, היא ש"אסור לטפל במוצרים של מדינה אחת באופן שלא זהה למוצרים ממדינות אחרות".

על בסיס קביעה זו מוסיף בל נתון עובדתי נוסף ולפיו ישראל אינה היחידה שמחזיקה בשטח הנתון במחלוקת כפי שמוגדר מעמדם של שטחי יהודה ושומרון, ודוגמאות רבות מפוזרות על פני הגלובוס לשליטה שכזה, אך האירופים מקפידים שלא לפגוע באותן מדינות, לא להחרים ולא לסמן את מוצריהן.

לדבריו, ישראל יכולה להציג נתון זה המוכיח את האפליה בה נוקט האיחוד האירופי כלפיה בפני ארגון הסחר העולמי ועל פי התקנון בתום הליך משפטי הצפוי להיות מורכב הצד המנצח בעימות מציג לארגון הסחר את הדרכים בהן הוא מבקש שארגון הסחר יפעל כנגד הצד המפסיד בדיון. הצעה זו עוברת לדיון בפני אנשי ארגון הסחר שמקבל הכרעה בנידון.

לדבריו אמנם מדובר בהליך ארוך שיכול להימשך על פני עשר שנים, ואמנם במהלך ההליך המשפטי יכולים האירופים להפעיל את הצעדים שבכוונתם להפעיל, אך עדיין מדובר באמצעי לחץ של ממש על מדינות האיחוד. זאת מעבר לכוח שיוכל להיות לישראל במידה ותגיע למו"מ מדיני מול האירופים כאשר באמתחתה נשק משמעותי כל כך.

בשיחה עמו התבקש פרופ' בל לציין דוגמאות לשליטה באזורים שנויים במחלוקת, שליטה שאינה מניבה סנקציות אירופיות. פרופ' בל בחר בדוגמא מהתקופה האחרונה – מרוקו והכיבוש בסהרה המערבית. "מלך מרוקו מבקר בשטח כבוש של מרוקו - סהרה המערבית. מדובר בשטח שנכבש לפני כארבעים שנה בניגוד לחוק. מועצת הביטחון הכריזה על השטח הזה ככבוש והעולם מכיר בו ככבוש. אין שם טענה כלשהי לריבונות מרוקאית ובכל זאת מרוקו יישבה שם הרבה מאוד אזרחים, מה שנקרא כאן התנחלויות".

מציאות זו אינה מוכרת ואינה מקובלת על האירופים אך כאשר מדובר במרוקו האירופים אינם מסמנים מוצרים ואינם קוראים לחרם מוצרים כזה או אחר.

פרופ' בל מחריף את דבריו ומציין כי תושביה המקוריים של סהרה המערבית תבעו בבית הדין האירופי את אירופה על כך שאינה מטילה סנקציות כלכליות על מרוקו, ובמענה השיבו נציגי האיחוד האירופים כי אין כל סיבה לסנקציות שכאלה, כלומר טיעון הפוך לחלוטין לזה שאותה אירופה מציגה במקרה הישראלי.

כשמדובר בישראל מבהירים האירופים כי יש להחרים את המוצרים כדי שיהיה ברור לצרכן האירופי שהמוצר לא יוצר באזור שמוכר בעיני אירופה כחלק משטחה של ישראל, טיעון שיכול היה להיות זהה לטיעון שיצדיק החרמה של מרוקו, אך כאמור כאשר מדובר במרוקו או במקומות אחרים בעולם אין מחשבה בכיוון זה.

פרופ' בל נשאל כיצד עונים האירופים לטענות מסוג זה ולדבריו אין להם מענה לכך. "לצערי הרב ממשלת ישראל לא לחצה על הנקודה הזו. מקום הלחץ זה ארגון הסחר העולמי. אם לוקחים את הטענה הזו ברצינות יש פורום להעביר את הטענה הזו לבירור, ואם לא נעביר טענה כזו האירופים ימשיכו לעשות את מה שהם עושים עד היום – קובעים כללים נגדנו וכללים אחרים כלפי שאר העולם".

אם כן, מדוע הנציגים הישראליים ומקבלי ההחלטות בישראל אינם פועלים בדרך זו? לפרופ' בל אין מענה לכך. "קשה להבין את זה. אני לא מבין למה אנחנו לא נוקטים בצעדים האלה. אין לי יכולת לראות מה קורה בראש שלהם ומה עובר עליהם", הוא אומר בהתייחסו למדינאים הישראליים.

"יש רצון ישראלי תמידי למצוא פשרה אבל הגענו לפשרות בעבר בסוגיות כאלה. הכללים האירופאים לגבי מענקים לשטחים השנויים במחלוקת הגענו לפשרה בנושא השתתפות שלנו בקרן מחקר אירופאית. הם לקחו את זה והמשיכו הלאה אל הסנקציות הבאות. הפשרות לא יעזרו לנו. הן רק מסייעות לאירופים להפעיל עלינו עוד ועוד סנקציות כלכליות ודיפלומטיות".

פרופ' בל מוסיף ואומר כי גם אם ההליך המשפטי מול האירופים הוא הליך שאינו פשוט או קצר ואמנם וכמו בכל תהליך יש סיכוי שלא נצליח וחייבים לקחת בחשבון גם את האפשרות הזו, אבל יש לזכור כי גם אם נפסיד בהליך זה לכל היותר נגיע למצב של היום. המשמעות היא שלישראל אין מה להפסיד.