השמאלני

הוא מפאר את המורשת הפלסטינית ושוכח את היהודית, דואג לאריתראים ומזלזל בחרדים, מתעב אלימות אבל מבין מחבלים. קווים לדמות השמאלני

שמעון כהן , ל' בחשון תשע"ו

השמאלני
השמאלני
צילום: Thinkstock

הוא דוגל בחופש העיתונות, אבל לא ייתן לאף אחד להשתלט לו על כלי התקשורת שכל תכליתם להשמיע את עמדתו שלו.

הוא רואה בכל פלשתיני לא מגולח פרטנר לשיחה ולשלום ויהיו ידיו מגואלות בדם יהודי ככל שיהיו, אבל בחיים לא ייפגש לכוס תה עם איש ימין או חרדי, לא עלינו.

שלמה פיוטרקובסקי עם "הימני". מתוך מגזין ערוץ 7>>>

הוא מדבר על זכויות אדם, אבל קורא להקמת מדינה שעוד לפני שקמה היא רומסת כבוד נשים, ילדים ובעלי אמונות אחרות.


הוא מזדעזע כשדאעש מחריבים מקדשים עתיקים של עובדי אלילים במזרח עיראק, אבל ממש לא מעניין אותו שהרס מקום המקדש של העם שלו נרמס ומועלם על ידי הפרטנרים שלו לשלום
הוא מספר על דאגתו העמוקה לחירותם של הפלשתינים, ובשם הדאגה הזו חותר להביא עליהם שלטון אלים וברוטאלי, שלטון של הוצאות להורג ברחובה של עיר.

הוא רואה במורשת הפלשתינית בת שבעים השנים ערך מקודש, אבל את המורשת של העם שלו הוא מעדיף דווקא גמישה ואולי יותר טוב שתהיה כמעט בלתי קיימת.

הוא מזדעזע כשדאעש מחריבים מקדשים עתיקים של עובדי אלילים במזרח עיראק, אבל ממש לא מעניין אותו שהרס מקום המקדש של העם שלו נרמס ומועלם על ידי הפרטנרים שלו לשלום.

הוא שונא גזענות, אבל עם החברים הוא מדבר על זה שהגיע הזמן להקים להם מדינה לערבים האלה ושלא נראה אותם יותר כאן.

הוא מקבל בחילה בכל פעם שהוא שומע את המילה טרנספר, כל עוד לא מדובר בטרנספר של יהודים, כמובן.

הוא מאשים כל גרעון כלכלי במיליונים שמושקעים בהתנחלויות אבל סבירים בעיניו הסכומים שהושקעו בהתנתקות ותוצאותיה והוא אפילו רוצה עוד כמה מבצעים כאלה.

הוא מבוהל ומבהיל את כולם עם השד הדמוגראפי, אבל שוב ושוב מתעצבן לראות את הדתיים האלה עם ה-7-8-9 ילדים שלהם.

הוא חושש מבידוד בינלאומי וקריסת כלכלה אבל מזמין מדינה פלשתינית שתשתק את נתב"ג באיום טילים.


הוא מדבר בלהט על זכויות האישה ומעמד האישה, אבל לא מרגיש שום בעיה עם פרסומות, סרטים ושלטי חוצות שהופכים את הנשים לקישוט בחייו
הוא מדבר בלהט על זכויות האישה ומעמד האישה, אבל לא מרגיש שום בעיה עם פרסומות, סרטים ושלטי חוצות שהופכים את הנשים לקישוט בחייו.

הוא מגדיר את החרדים כבטלנים, אבל הוא עושה את זה ברשתות החברתיות יחד עם חבריו הרובצים בבתי הקפה עד אמצע היום אחרי שהתעוררו בשעה 12:30 כי אתמול הלכו לישון רק בשלוש לפנות בוקר כי היה צריך לחרוש כמה מועדונים חדשים.

הוא מדבר על חשיבותה של מדינה יהודית ודמוקרטית ויכול להסביר שעות מה זה דמוקרטית (בעיקר מה זה לא דמוקרטיה – ימין, דתיים, חרדים ושאר אנשים שקולם לא צריך להישמע), אבל כשתשאלו אותו מה בדיוק יהודי במדינה שהוא רוצה כאן, הוא יסתפק בגמגום של משהו על חנוכייה ואוזני המן.

הוא טוען שהוא מאמין באמונה כמעט דתית בערכי הדמוקרטיה וקבלת דין הבוחר, אבל אם רק יעז הימין לנצח בבחירות הוא ימשיך לחתור לקידום עמדותיו מול עולם ומלואו כי הרי ברור שלימין אסור להוביל את תפיסת העולם שלו.

הוא דורש מהחרדים להתגייס מיד לצה"ל, אבל נסער ונזעם כשהם גם מעזים לדרוש אוכל כשר והשבתת פעילות בלתי הכרחית בשבת.


הוא טוען שהוא מאמין באמונה כמעט דתית בערכי הדמוקרטיה וקבלת דין הבוחר, אבל אם רק יעז הימין לנצח בבחירות הוא ימשיך לחתור לקידום עמדותיו מול עולם ומלואו כי הרי ברור שלימין אסור להוביל את תפיסת העולם שלו
הוא זועם על החרדים האלה שלא רוצים להתגייס לצה"ל, אבל מקדש את סרבני המצפון, הפציפיסטים ושאר המשתמטים טהורי הלב מהמחנה שלו.

הוא מאוד מקפיד על ערכי זכויות אדם, בעיקר אם הם אריתראים או סודנים. אם הם סתם ישראלים מדרום תל אביב זה כבר משהו אחר, שיישארו בבית בשעות הערב, כי מסוכן שם בחוץ.

הוא מתעב מסיתים ודורש לכלוא אותם באופן בהול, כל עוד לא מדובר במסיתים מאוניברסיטת ביר זית או מאל חייאת אל ג'דידה.

הוא מתעב אלימות מכל צורה שהיא, חוץ מזו שאפשר להבין אותה, זו של לוחמי החופש הפלשתיניים.

הוא זועם על החרדים שמנסים להחזיר בתשובה ויגדיר אותם כמיסיונרים, אבל את פעילות המיסיון האמתי הוא מגדיר כחופש הבעת הדעה.

הוא קובע שאין אמנות ואין הומור בימין, כי אמנות זה רק מה שהוא והחברים שלו יוצרים, והומור זה רק מה שמצחיק אותו ואת החברים שלו.

הוא מתנגד עקבי לכוחנות שלטונית, אה, חוץ מזו שמופנית כלפי נוער הגבעות. הם זה כבר משהו אחר.


הוא דוגל באכיפת חוק כי סדר צריך שיהיה פה, לא מול הבניה הבלתי חוקית של הבדואים, כמובן, אבל סדר שיהיה פה
הוא דוגל באכיפת חוק כי סדר צריך שיהיה פה, לא מול הבניה הבלתי חוקית של הבדואים, כמובן, אבל סדר שיהיה פה.

הוא מדבר על כיבוש ועל נישול ערבים מבתיהם ביהודה ושומרון, אבל מרגיש בנוח לעשות את זה מבית קפה שהוקם במסגד שפונה במלחמת השחרור. בדרך הביתה הוא גם עובר בתערוכה שמוצגת בגלריה שמוצגת בבית ערבי ענק ביפו ולא מוצא לנכון לשאול לאן התאדו בעליו המקוריים של אותו בית.

הוא מספר לכולם שהוא אוהב את המדינה, אבל גם קורא להחרים אותה, את מוסדותיה ואת הכלכלה שלה. הוא גם מתעב את הצבא שמאפשר לה להתקיים. אהבה שכזו...

והכי מוזר אצלו:

הוא מתהדר בתפיסה לוגית והגיונית, למרות שכל מה שכתוב כאן נראה בעיניו הגיוני לחלוטין.

ועוד סעיף אחד אחרון בעקבות הסערה שמעורר הטור: מסתבר שהוא (השמאלני) שונא הכללות שמוציאות אותו מהכלים, אבל לא כשמדובר בהכללות נגד הימין, כי הימין כולו, כולם הרי יודעים, רצח את רבין, הימין כולו שרף ושורף משפחות פלשתיניות, הימין כולו מסית, גזען ושאר ירקות.

---

מתוך מגזין ערוץ 7