בפתחה של כל שנת שמיטה (ובינתיים זכינו לשש שמיטות יחדיו) האיש מכריז שאוטוטו תהיה השמיטה דאורייתא, כי רוב היהודים יתגוררו בארץ הקודש.
והנה, בני דודנו מזרזים את פעמי הגאולה ואת קיבוץ הגלויות בהגברת האנטישמיות בעולם, וכעת תחזית השמיטה דאורייתא נראית ריאלית יותר ויותר, כי רוב יושביה כבר עליה. צריך לפתור רק את בעיית חלוקת הארץ לשבטים...
בישראל חיים כיום כשישה וחצי מיליון יהודים. בעוד כתריסר שנים צפויים להיות בארץ יותר מעשרה מיליון תושבים, ונראה שאט אט, קמעה קמעה, הציבור שלנו ישלוט בכיפה, ולכן יש לנו כל הסיבות להיות אופטימיים. וזאת למה? כי הרי קיבוץ הגלויות שאנו רואים מול עינינו מורכב בחלקו הגדול ממשפחות שומרות מצוות, וגם הגידול הטבעי בולט בעיקר בציבור זה.
ועם כל זה מתחיל היום 'טרנד' של משפחות גדולות יותר גם בציבור החילוני. נהיה אופנתי להיות בהיריון. איזה יופי! ואכן, כבר היום מספר הילדים למשפחה חילונית הוא הגדול ביותר בעולם המערבי – סביב שלושה ילדים בממוצע. זאת אומרת שרק מעט משפחות מסתפקות בילד אחד בלבד, ולא מעט מגדלות ארבעה וחמישה ילדים, וזה נפלא.
בימים שישבתי בוועדה לדמוגרפיה, ניסינו להעביר שינוי בתקנות הביטוח הלאומי – שהמענק הגדול יינתן לא עבור לידת הילד הראשון או השני, ולא עבור השביעי או השמיני, אלא דווקא עבור לידת הילד השלישי, הרביעי והחמישי, שזה הצומת הסואן של הלבטים. המחשבה שעמדה מאחורי הצעה זו הייתה שאולי העזרה הכספית תעודד במקצת משפחות בציבור הכללי להוסיף עוד ילד או שניים למשפחה. לפני הוועדה הובא מחקר דמוגרפי, שצוין בו שרוב מוחלט של המבוגרים בארץ מכל המגזרים הביעו את צערם על שלא הולידו ילד או שניים נוספים, בלי כל קשר למספר הילדים שזכו לו. דובר בחתך נרחב מאוד של האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל, ופה אני פונה בקריצה לנשים בגילאי שלושים פלוס, שחבל להיכנס לסטטיסטיקה הזו כאשר מבחינת השעון הביולוגי היד עוד נטויה.
פטנטים קרים
טרנד הולך וטרנד בא. אחד מסימני הגאולה הוא שהעם היושב בציון הולך וגדל בכמות ובאיכות, והאיכות מתבטאת גם במוח היהודי, הממציא הרבה פטנטים. אך אורך חיי פטנט אינו עומד על יותר מ-20 שנה, וכשמדובר בתרופה – אף פחות מזה. לעתים מפתחים טכנולוגיה בחיפוש פתרון לבעיה מסוימת, ומוצאים שהיא מתאימה לבעיה אחרת לגמרי. לדוגמה, כשרצו להגיע לחלל, 'על הדרך' פותחו מכשירים חדשים וטכנולוגיות חדישות לטלקומוניקציה, והן שיפרו מכשירים אלקטרוניים רבים שיפור ניכר. אמנם 50% מהפיתוחים ברפואה נכשלים, אבל לפעמים משתמשים בהם לצורך אחר. למשל, לאחרונה פותח קטטר חדש המונע זיהומים בשתן (סיבוך ידוע ונפוץ של השימוש בקטטר) ובנוי על ניטור ויברציות, והוא מבוסס על פטנט שנכשל למדידת תנועות עובר בעזרת ויברציות.
לעומת זאת חייבים להודות שבמידה מסוימת הרפואה המודרנית התמכרה לפיתוח הטכנולוגי. יש התקדמות אדירה בחומרות, בתוכנות ובאפליקציות שמשתמשים בהן במערכת הרפואה, אך הכול נהיה קר וממודר מאוד. פעם הרופא היה יודע כול ובעל פרספקטיבה חובקת שחקים. היום, עם המעבר ממחלקות כלליות ליחידות עם תת-התמחות ולמרכזי מצוינות עם פרוטוקולים טיפוליים ממוקדים, יש לרופא הרבה פחות שיקול דעת קליני. הידע שלו מצומצם לתחום צר, ועל פי הגולם הממוחשב יקום דבר. רופא מודרני עוסק באבחון תסמינים על בסיס אפיון באולטרסאונד ובמכשירי הדמיה אחרים במקום לגעת בחולה, לבדוק אותו ולהקשיב לתלונותיו. זה פשוט מאוד: נכנסים לתוכנה המתאימה ומקבלים אבחנה מבדלת על פי מערכת ממוחשבת. בחדר הניתוח משתמשים במסכים וברובוטים במקום לצפות ברקמות, לגעת בהן בכפפות המנתח, להרגיש את החולה. הרובוט יודע כול, והרופא הבכיר יכול לעקוב באייפד שלו מרחוק אחר מהלך הניתוח שמבצע עוזרו הצעיר בעזרת כל הטכנולוגיות האלה. אבל התועלת הגדולה שבכל זה לפעמים מתמוססת בגלל הקטנת הקשר של הרופא ומעורבותו בבעיותיו האמתיות של החולה. והאמת היא שקיימים תחומים שבהם כל עניין הרובוטים הוא בלון נפוח. לפני עשור העריכו שלבית חולים בלי רובוטים לא תהיה זכות קיום, והנה עם השנים נמצא שלפחות בתחום הגינקולוגיה אין לכך כל הצדקה מבחינת עלות, יעילות ונוחות לפציינטיות, ולפחות בשלב זה מדובר בטרנד חולף.
ועם כל זה, הטכנולוגיה בסך הכול הביאה לפתחנו אפשרויות שלא יכולנו לחלום עליהן לפני קצת יותר מעשור. סיימתי לקרוא כעת בשקיקה את ספרו החדש של ד"ר רחמים מלמד-כהן, 'הפונדקאית'. הספר גדוש בתיאורים ססגוניים של תרבות הודו, שהמחבר התגורר בה במסגרת שליחות לפני שנים רבות. העלילה מרתקת, ונשביתי בקסמיה עד לסיום היצירתי והטוויסט המפתיע. המחבר, המשותק בכל גופו, יצר כל זאת בעפעף אחד, שהוא האבר היחיד שהוא שולט בו, ובעזרת טכנולוגיה ממוחשבת, המתרגמת את תנודות העפעף לאות ומצרפת אות לאות ומילה למילה, נולדה היצירה הזו, שהביאה לפתחנו טעימות מעולמו הפנימי העשיר של רחמים, ה' ירבה ימיו בשמחה ובטוב.
מחכים בסיבוב
וכעת אני מחכה לפיתוח טכנולוגי שיהפוך אותי לסביבון מעופף. בכל שבוע, לאחר שאני 'משחררת' את הגיגיי והם מתנוססים בשחור על לובן דף העיתון, יימצאו קוראים ש'יסובבו' אותי לכיוונם, פעם לכאן ופעם לשם. והרי שבעים פנים לתורה. אשת חיל גיבורה מצרה על שסיפרתי ש'התורה ניצחה' כשבעלי חזר לישיבת הגולן במקום להמשיך לקצונה בשריון; ובפעם אחרת מטר מכתבים ודוא"לים מקוראים חרדים (והם אינם מעטים, לשמחתי) ניתך עליי, כשהם מתקוממים על הרושם שנוצר מדבריי כאילו בני התורה בציבור שלנו 'צדיקים יותר' או מסתפקים במועט יותר מבני התורה החרדים. ואני לא באתי כי אם להרים על נס בכל שבוע דגל אחר משלל הדגלים הרב-גוניים שנושאים ציבורים יקרים שונים, כולם אהובים, כולם ברורים, כולם גיבורים. אז תנו לי כנפי רוח ואוכל להסתובב כה וכה, כיד הדמיון והמקלדת.
לתגובות: [email protected]