מירי רגב
מירי רגבצילום: חזקי עזרא

1. ערוץ 10 פרסם אמש הקלטות בהן נשמעת שרת התרבות והספורט מירי רגב (הליכוד) מדברת על היועץ המשפטי לממשלה ואנשי צוותו בשפה שניתן לכנותה בעדינות "לא דיפלומטית".

"חבל שהיועץ המשפטי לממשלה נזכר שבועיים אחרי להוציא דיון שהיה אצלו לפני שבועיים", נשמעת השרה אומרת בהקלטה שנחשפה אמש. "עשו פה סיבוב עלינו, החארות שם. 'ויינשטיין עוצר את התערבות רגב בתרבות', הוא לא עוצר שום דבר. איזה זבל".

2. נכון, לא הייתי לוקח את מירי רגב כמורה לנימוסין והליכות עבור בתי המתבגרת. פניני הלשון שיצאו מפיה של השרה בטח אינם מכבדים לא אותה ולא את מעמדה החשוב במדינת ישראל.

אולם, במחילה, זה בכלל לא הסיפור החשוב. מי שמקשיב לרגב, ומנטרל את הקללות, מבין מייד מה קרה כאן.

שרה בישראל, עומדת בראש משרד ממשלתי, יושבת עם היועץ המשפטי לממשלה ואנשיו לדיון מקצועי הנוגע לעניינים תקציביים של משרדה. היועץ ואנשיו מגיעים לסיכום מסויים עם השרה ואנשיה, ובכך למעשה מסתיימת הפגישה.

שבועיים לאחר מכן, בדרך פלא, יוצא תוכן הפגישה לתקשורת באופן שמוציא את השרה רע, רע מאוד אפילו, ואת היועץ המשפטי לממשלה ואנשיו כשומרי חופש הביטוי וחופש היצירה התרבותית. ברור שתוכן הפגישה לא דלף מאנשיה של השרה, אין להם שום אינטרס, ולכן התשובה לשאלה מאיפה דלף החומר ברורה.

3. השיטה הזו, שבה פקידים ממונים ממנים את עצמם לשומרי סף על פעולותיהם של פוליטיקאים, משגיחי כשרות מטעם עצמם, כבר איננה חדשה. אולם, הדרך שבה הדבר בוצע במקרה הזה היתה בוטה באופן חריג.

בסביבת היועץ לא הסתפקו בדאגה לחוקיותן כביכול של פעולותיה של השרה. שם החליטו בנוסף גם לחנך אותה. עכשיו לא רק הם ידעו שהוגבל חופש פעילותה של השרה (אם בכלל אכן הוגבל), כעת ידע זאת כל עם ישראל.

האמת היא ששרה בישראל באמת לא צריכה לדבר כפי שדיברה מירי רגב, אולם היועץ המשפטי לממשלה ואנשיו זכו בכינויים שהדביקה להם רגב בזכות גמורה. הניסיון לחנך את הדרג הפוליטי דרך כלי התקשורת חייב לזכות לכל גינוי אפשרי.