זה זמן מה אני שואלת את עצמי מה הוא המקצוע שמצריך הכי הרבה סבלנות. תמיד סברתי, כמו רוב האנשים אני מניחה, שמורים ומורות הם שנדרשים להכי הרבה סבלנות.
חשבתי את זה בעיקר כי כשאנשים שומעים שאני מורה הם אומרים לי: "וואו, בטח יש לך הרבה סבלנות". עם השנים גיליתי עוד כמה וכמה מקצועות שמאיימים על התואר. השאלה הזאת הובילה אותי לחשוב מה הוא "המקצוע הכי", בכל מיני קטגוריות. להלן המסקנות.
המקצוע הכי מחטב
אני לא מדברת כמובן על מדריכי ומדריכות כושר, יוגה ופילאטיס, שאיתם יש לי חשבון נפרד ואולי הם צריכים להתמודד בקטגוריית המקצוע הכי מעורר קנאה. על התואר הזה התחרו שני מקצועות: גנן ונגר. הדבר המשותף ביניהם הוא שבשניהם יש גימ"ל ונו"ן. לא נותר לי אלא להצטער שנגנית זה לא מקצוע מחטב.
המקצוע הכי מעורר התפעלות
מכיוון שאני מתכווצת עד כדי לא מתפקדת כשאני רואה דם של מישהו אחר, אני תמיד מתרשמת מרופאים ומאחיות ומכל העוסקים במקצועות הרפואה - ובעיקר מרופאים מנתחים. לאו דווקא בגלל חשיבות המקצוע, אלא בעיקר כי אני לא מבינה איך הם מסוגלים לראות את כל מה שהם רואים, לגעת בזה ועוד להישאר שלווים ומחייכים. בעצם אני מתרשמת גם מלוכדי נחשים וממדבירים, ומאותה הסיבה בדיוק.
המקצוע הכי נשי
נו, תראו לי גבר קוסמטיקאי.
המקצוע הכי משעמם
אני חושבת שאם הייתי אחראית על מכונת שיקוף הייתי מנקרת כל היום, או לומדת לישון בעיניים פקוחות.
אמור הרבה ועשה מעט
לאור ניסיוני המפוקפק באקדמיה, פעם חשבתי שיגיע יום שבו יגידו לי "את מושכת את התואר הראשון כל כך הרבה שנים - שכבר מגיע לך על זה תואר דוקטור לשם כבוד, רק תעזבי אותנו כבר!". אבל אז גיליתי שיש תואר הרבה יותר טוב מדוקטור לשם כבוד, והוא נשיא של כבוד. שימו לב להגדרה שלו בויקיפדיה: "לעתים מינוי לנשיא הוא תפקיד ייצוגי הניתן לאדם שהארגון חפץ ביקרו אך אינו מעוניין לתת לו תפקיד ביצועי". נשמע לי אחלה!
המקצוע שדורש הכי הרבה תכנון מראש, שיווי משקל, ריכוז, קואורדינציה ולוגיסטיקה
הרבה אנשים נוטים להקל ראש במקצוע הכל כך מסובך הזה, אבל תשמעו - מלצרות זה מקצוע לא פשוט בכלל. אתה מהנדס המון צלחות על מגש אחד, הולך איתן בזהירות אך במהירות, חייב לזכור מי הזמין מה מתי ולמה, מחזיק מגש ביד אחת, מסדר את השולחן ומחלק מנות בשנייה ועוד מנהל סמולטוק תוך כדי.
המקצוע שדורש הכי הרבה נחמדות
אנשי מכירות, מוכרים בחנויות רשת ואנשי טלמרקטינג למיניהם.
לפעמים יש לי קטע, מעט מרושע למען האמת, שכשמתקשרת אליי מישהי ואומרת "שלום, מדברת א' מחברת א' א'. מה שלומך, גברת ברלין?", אני עונה לה: "טוב שאת שואלת! היום בבוקר כאב לי הראש, ואתמול הרגשתי ממש לא טוב, ובנוסף לזה הכלב שלי מת אתמול בלילה ואני ממש עצובה...". בדרך כלל התשובה שלהן מסתכמת ב"יופי! רצינו לעניין אותך ב...". אבל לפעמים יש יחידות סגולה שעוצרות לרגע את שטף הדיבור, ולמרות שזה לא כתוב להן מול העיניים שותקות שנייה אחת כדי להזדהות - ורק אז ממשיכות.
המקצוע הכי כיף
מילדות היה נראה לי שלהיות מצילה בחוף זה הכי כיף, אבל אחרי שביקרתי שם כמה פעמים בקיץ האחרון גיליתי שהם בעצם כמו מורים, רק עם מגפון ("ילד, ילד, לא להתרחק! תחזור הנה, אתה שומע?"). אחר כך חשבתי שאולי להיות שומר בביתן בצומת של מסילות רכבת זה מקצוע כזה בסתלבט, אבל נזכרתי בכל הרעש והפיח וויתרתי.
אז כדי למצוא את המקצוע הכי אטרקטיבי נכנסתי לאתר JOBER, ומצאתי בו את ג'וב חלומותיי: טועם יין ואלכוהול. אך שימו לב מה כתוב באותיות הקטנות: "עבודה כטועם יינות או בירות יכולה להיתפס כמשרה המושלמת לגברים ונשים כאחד. היא מתאימה למי שאינו חושש להכניס לגופו כמויות גדולות של אלכוהול, רגיל לשתות סוגים שונים של משקאות, ומעוניין לטעום גם דברים חדשים. החסרונות של המשרה הם פגיעה פוטנציאלית בכבד, ולעתים גם חוסר יכולת לשלוט בלוח הזמנים. גם הטועם המנוסה ביותר יחוש לאחר זמן מסוים את השפעת האלכוהול, ויידרש לשמור על צלילות כדי לכתוב דוח טעימות מנומק". זה כנראה לא בשבילי, כי בשביל לא לשלוט בלוח הזמנים אני לא צריכה לשתות - זה בא לי טבעי.
נשארנו עם שאלת השאלות: מהו המקצוע שמצריך הכי הרבה סבלנות? בינתיים, אם יש לכן הצעות מנומקות למקצוע הכי סבלני, או רעיונות נוספים למקצועות הכי הכי - הכי אשמח אם תכתבו לי.
פורסם בפנימה