שמונה בבוקר. לטיפול הידרותרפיה יוצאים.
ברקע שומעים שירים:
"אם תמצאו את דודי מה תגידו לו? שחולת אהבה אני'
למצבנו כל כך מתאים,
לאהוב את בורא העולמים,
גם כשלטיפול בילד נכה הולכים.
ובבית אנשי העירייה את נכותו חותמים,
וחניית נכה לנו מכינים.
לבריכה מגיעים.
המקום חם ונעים.
המדריכה כבר מוכנה לקבל את נסיך הנסיכים,
התחברה אליו מאוד כי הוא כובש ומדהים.
למים הוא נכנס, מים חמימים
אך ליבי לא חמים.
קר לי בלב על מצבו של בני הקטן והתמים.
שלא זז בגופו ולא נשמע להוראות המדריכה, כמו ילדים אחרים.
"תחשוב טוב על הרגליים, תזיז אותם"
כמה שניות מחכים,
האם יש כבר שיפור שלו אנו כה מייחלים?
אז יש ימים שהרגליים זזות ואנו מאושרים
ויש ימים שהוא עייף ולא מתפקד כמו שאנו רוצים.
ואין כמו החיוכים
שהוא נותן כשאיתו משתוללים.
כי כך הוא היה לפני תאונת הדרכים.
שמח. תוסס. שובב ומלא שמחת חיים,
עד ששנייה אחת גרמה לו לישון שנת ישרים.
הקול של המים הזורמים
מזכיר שהחיים לא נעצרים.
עליות וירידות אנו עוברים.
כעסים והודיה אנו מרגישים.
את ההשתדלות שלנו בעולם עושים
ואת בורא העולם באהבה שאינה תלויה בדבר אוהבים.
"אתה מסוגל איתן מיכאל. בוא נרקוד. יופי. עוד. יופיייי תני. תרים רגל גבוה. בוא נלך. גבוה. תרים רגל. יופי אתה מרים את הראש'
מי היה מאמין?
"כל הכבוד. עוד קצת. לצעוד. אתה מסוגל. קדימה".
הילד שלי המדהים,
מתי כבר תשוב ללכת ולרקוד בלי לחשוב על הצעדים?
מתי תבוא לבריכה ללמוד שחייה
ולא כטיפול שמעניקים לנכים?
אני יושבת וצופה בו.
האוויר חמים.
מרגישה מוגנת וקטנה כמו שלתינוק חדר מחממים.
לא מתחשק לצאת החוצה לימים הקרים.
לא תמיד יש כח להתמודד עם רוחות ומשברים.
לפעמים ידיים להרים רוצים.
ולהתכרבל כמו תינוק קטן מבקשים.
הגיע הזמן להוציא את הנסיך מהמים העוטפים.
במגבת אותו עוטפת ולחדר להלבישו הולכים.
בקרם גוף אותו מושחים.
נשיקות וחיבוקים עליו מרעיפים.
לעבודה ממהרים.
כמה מסירות יש לנו ההורים.
כמה כוחות נפש צריכים.
להתנתק מהכאב ולבוא חזקה מול התלמידים.
לדעת שבגן ברחוב הסמוך בילדך מטפלים.
והוא כה רגיש ונתון לחסדי אחרים.
הראש חושב עליו ולא מרפים.
בתגובות החיוביות שלו במים נזכרים.אך הדמעות עמוק בפנים.
רוצות לצאת אך יצאו בבית. בחושך. בין הכרים.
די אלוקים. כמה כוחות אנו צריכים.
להיות שמחים בשביל הילדים.
להיות חזקים ולהמשיך בחיים.
אבל כואב.
כואב לי עמוק בפנים.
כמו המים העמוקים המאיימים.
נגד הגלים אנו שוחים.
להנות מהשחייה מנסים.
ומתפללים.
ומבקשים.
עשה שנהיה שלמים
עם עלילות החיים.
שלא יהיה לנו מצפון על דברים שאנו עושים.
שבאים על חשבון הילדים האחרים.
כי כמשפחה נורמלית מתפקדים.
לאחר העבודה לבית מגיעים.
אומרים תודה על עוד ילדים בריאים.
על דשא מוריק ופרחים שפורחים
ועל כך שלראות את הטוב זוכים.
----------------------------------------------
למעוניינים להתייעץ איתי בנושא של כלי האימון ואלה המבקשים כלים נוספים, אשמח שתכתבו לי: [email protected]
ריעות לוי, גרה בגרעין התורני ברמלה. מאמנת אישית, עובדת בתיכון איתן ברמלה. אם לארבעה ילדים. בי' באייר תשע"ג עברה משפחתה תאונת דרכים קשה, בנה הקטן נפגע בראשו, היה בתרדמת וכעת הוא בתהליך של התעוררות.