מקצינים בשביל הכותרות?

איפה עובר הגבול בין חופש הביטוי להסתה? בכנס העיתונאים באילת ניסו להבין מדוע חברי הכנסת מקצינים את עמדותיהם מול המצלמות. צפו.

עוזי ברוך , ד' בכסלו תשע"ו

בניהו, לוי וריקלין
בניהו, לוי וריקלין
צילום: יוני קמפינסקי

בכנס העיתונאים באילת נערך היום (שני) מושב שעסק בשאלה, "היכן עובר הגבול בין חופש הביטוי להסתה". בדיון השתתפו: איש השמאל הקיצוני מעיתון הארץ, גדעון לוי, איש ההתיישבות ביהודה ושומרון, שמעון ריקלין, יועץ התקשורת ודובר צה"ל לשעבר, אבי בניהו, סמנכ"ל מועצת יש"ע יגאל דילמוני והעיתונאי הערבי, ג'קי חורי מעיתון הארץ.

במהלך הדיון הועלתה השאלה האם המיעוטים בישראל זוכים לביטוי בכלי התקשורת. דילמוני מצד אחד וחורי מצד שני טענו שכדי לזכות בסיקור תקשורתי נאלצים היום חברי הכנסת להשתמש בפרובקציות.

כדוגמא להקצנה הובאו דבריו של ח"כ מוטי יוגב שאמר שצריך לעלות עם D9 על בית המשפט העליון, ושלולא היה אומר את המשפט הזה הוא לא היה זוכה לכותרות ענק בעיתונים, למרות שחברי הכנסת הן מימין והן משמאל עוסקים בנושאים רבים שאינם פוליטיים, אך את הכותרות הם יקבלו רק בעקבות אמירות פרובקטיביות. עורכי החדשות והתכניות מחפשים היום רק פרובקציות ובלעדיהן לא ניתנת להם במה, נאמר.

גדעון לוי טען, כהרגלו, שבעיותיה של מדינת ישראל נובעות "ממדיניות הכיבוש" כלשונו שמובילות ממשלות ישראל ודחה בתוקף את הטענה שבספרי הלימוד של ערביי ישראל נמצאים חומרי הסתה המועברים כבר מגיל צעיר.