המתח הצרפתי – ליבראליות מול ביטחון

מומחה לצרפת מנתח את התסבוכת הערכית אליה הכניסה צרפת את עצמה – זכויות אדם ללא מגבלה או ביטחון, חילוניות או השפעת מדינות מוסלמיות

שמעון כהן , ה' בכסלו תשע"ו

שוטרים סמוך מגדל אייפל בפריז
שוטרים סמוך מגדל אייפל בפריז
צילום: רויטרס

בראיון ליומן ערוץ 7 מגולל ד"ר דניס שרביט, מומחה לצרפת ומרצה בכיר למדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה, את הקשיים והמורכבויות הניצבות בפני הממשל הצרפתי המתחבט בימים אלה בין המשך נשיאת הדגל הליבראלי, דגל זכויות האדם, לבין הביטחון והצורך בהגנה אזרחית.

"האירועים האחרונים לוקחים את החברה הצרפתית להבהרת הדילמה הקשה שבה הם ניצבים בשנים האחרונות – בין כיבוד זכויות האדם הדמוקרטיה ויחס למיעוטים לבין צורכי ביטחון והכרזת המלחמה שדאע"ש הכריזה על צרפת", אומר ד"ר שרביט.

שרביט מסכים שאכן מדובר בהתלבטות דומה לזו שעמדה בפני ארצות הברית אחרי אסון התאומים, אך לדבריו כאן מדובר במציאות מאתגרת יותר שכן "אנחנו יודעים שלושה מהמפגעים הם מוסלמים שנולדו וגדלו בצרפת. יתכן שהיה סיוע נוסף מבפנים. בארה"ב לא היה אויב מבית, לא היה שיתוף פעולה מקומי, אלא זרים שהגיעו ועשו את המעשה והמלחמה של ארה"ב הייתה כלפי חוץ. כאן הדילמה של זכויות אדם מול ביטחון לא עוסקת במלחמה בדאע"ש אלא בתוך צרפת - איך מפרקים יחידות ותאים רדומים ואיך מתמודדים עם המסגדים שבהם קוראים לבצע פעולות שכאלה".

"אני מתרשם שהצרפתים מבינים שאין ברירה. בניגוד מכפי שהיה בעבר כאשר המטרות של הפיגועים היו היהודים או הפוגעים בכבוד האסלאם, כאן הפגיעה היא באצטדיון, במסעדות ובאולם קונצרטים, כלומר זה ניסיון לפגוע במרקם החיים הצרפתי, בפנאי ובמה שהצרפתים משתבחים בו. בזה פגעו, ולכן יש גם אופי מגוון של קורבנות. היום כל צרפתי הוא בבחינת מטרה".

"המפגעים הם לא רק שליחים שהגיעו מבחוץ. חלקם ואולי רובם התחנכו בפריז. איך מתמודדים עם תופעה כזו? זו הדילמה הקשה שמציבה בפני החברה הצרפתית את הצורך לומר עד כאן, יש גבול והפעם צרכי הביטחון היומיומיים עומדים בחזית", אומר שרביט המדגיש כי אין המשמעות שצרפת תהפוך את עורה ותהיה לארה"ב, "הם עדיין יתלבטו בדילמה, אבל ברור שזה עניין של חיים ומוות ולכן הויכוח הציבורי יהיה מגובש ומורחב יותר מבעבר".

ומה לגבי כוחו של המצביע המוסלמי, הכוח שממנו חושש כל פוליטיקאי צרפתי? האם הכוח הזה ימנע מאבק נחוש בגורמי האסלאם הקיצוני. שרביט מסביר גם כאן את המורכבות הניצבת בפני האומה הצרפתית. "בעיני הצרפתים המוסלמים הם צרפתים. מרבית המוסלמים מגנים זאת ולא מזדהים עם המעשה. דאע"ש הוא נגע גם להם. השאלה היא איך למנוע מלחמת אחים, שהרי המטרה של המפגעים מעבר לנקמה היא קריאה למוסלמים לבחור אם הם צרפתים או מוסלמים כמונו. הדילמה היא גם למוסלמים שחולקים אמונה משותפת עם המפגעים אבל עם זאת הם צריכים להגיד 'עד כאן. זו פרשנות שלא מקובלת עלינו'. המבחן יהיה מעניין. בינואר הרבה מאוד מוסלמים אמרו שמגנים את הפיגוע ב'שרלי הבדו' אבל נפגענו מהציורים הללו. הפעם זה לא קיים. לכאורה ההתעוררות צריכה להיות של המוסלמים להגיד 'עד כאן' ללא תירוצים. זה יהיה מבחן מעניין".

ד"ר שרביט מחריף את דבריו ומעריך כי "אם המוסלמים יחליטו שהם הולכים עם המפגעים הפירוש הוא שצרפת בדרך למלחמת אזרחים שהציבור לא רוצה בה".

בהמשך הדברים נשאל ד"ר שרביט אם ייתכן שדווקא סערת הפיגועים האחרונים יכולה להניב מסקנה שלטונית לפיה יש לחבק את המוסלמים, לחזק אותם ואת מעמדם ובכך לקוות לניטרול שנאה. לדבריו אפשרות שכזו בהחלט תיתכן ורעיון ההכלה של המוסלמים שצעיריהם מתארים מצוקות ועוני יבוא לידי ביטוי בדרכים שונות, אם כי קשה לבצע שינוי מרחיק לכת כל כך בשל המיתון הכלכלי העמוק שבו שרויה צרפת, מה שאינו מאפשר העברת תקציבים רבים מדי למטרות נוספות, ובשל הקושי לבצע רפורמות באופן מהיר ודרמטי מדי.

כאשר זו המציאות, צופה ד"ר שרביט, הציבוריות הצרפתית תאמר למיעוט המוסלמי שאמנם קלטנו אתכם וכעת אתם חלק מאיתנו, אך עליכם ועלינו לבודד את הקיצוניים שבכם.

ומה לגבי המהגרים שהיו מהם שותפים למסכת הפיגועים האחרונה? האם העם הצרפתי משנה את גישתו אליהם? "זו דילמה נוספת. האירופאים אומרים שהפנמנו את הלקח ולא נסגור את ליבנו כלפי פליטים ולא נגרש זרים, אבל היום הפנייה היא שמקבלים פליטים, אבל צריך לבדוק היטב, כי לא קשה לדאע"ש לשתול חמישים או מאה איש בתוך המהגרים. מהצד השני הימין הקיצוני יטען וידרוש לסגור גבולות. זו דילמה קשה – האם בשם הביטחון נסגור את הדלת?".

לדברי ד"ר שרביט יש להבין כי אמנם קל לומר לאירופים בכלל ולצרפתים בפרט להפנים לקחים, אבל המשמעות היא ביטול ערכים שהפכו לדגל עבורם במרוצת דורות רבים. "התשובה לדעתי צריכה להיות – אם אתם רוצים להפסיק את זרם הפליטים תילחמו בנגע של דאע"ש כולכם, תורכיה, ארה"ב, אסד, איראן צרפת וכו'. זה הנגע האמיתי. טפלו בשורש של הבעיה".

עוד נשאל ד"ר שרביט אם לחילוניותה של צרפת יש משמעות במאבק מול מוקדי האסלאם הקיצוני הדתי במסגדים? האם החילוניות הזו מונעת מאבק? להערכתו התשובה שלילית ואף הפוכה: "דווקא משום שזו מדינה חילונית, ללא כבוד והערכה לדתות, היה אפשר לצפות שיילחמו יותר מול מסגדים. יש בעיה אחרת, אמנם המדינה חילונית אבל למרות זאת רואים את העלייה בשיעור הדתיים המוסלמיים. זו ההפתעה הגדולה ביותר לצרפתים. כעת, כאשר המשמעות בה שכל שירותי הדת על כתפי המאמינים בלבד, לא קאדי לא כומר ולא רב יקבלו תקציב מהמדינה, לנוצרים יש את הוותיקן, ליהודים יש עשירים שמממנים ולעומת זאת למוסלמים, שהם אוכלוסיה ענייה, אין מענה ולכן הם פונים למדינות זרות וזה גורם מתח בין מדינות כי פתאום אלג'יריה, סעודיה מרוקו ומדינות אחרות מעורבות. הצרפתים מבינים שהעיקרון החילוני פוגע בצרפת והם מאבדים שליטה. צרפת נאלצת לשנות את הקוד החמור הזה כדי שהדברים יעברו רק תחת פיקוחה ולא של מדינות זרות שמנצלות את העובדה שצרפת לא מממנת שירותי דת ומעבירים תקציבים משלהם".