אתמול [שני] בבוקר קיבלנו בבית המשפט את גזר הדין של השופטת בעניינו של ינון לבנון הי"ד.
ינון נהרג בתאונת דרכים מחרידה ליד מיתר על ידי מבריח שבחי"ם שברח מהמשטרה ונסע בנתיב הנגדי במהירות מופרזת.
גזר הדין התייחס רק לנסיעה הפראית, תוך התעלמות מוחלטת משאר העבירות הבטחוניות הנלוות.
המשפט התנהל כאילו מדובר בתאונת דרכים רגילה והנאשם קיבל עונש של שלוש וחצי שנים, עונש שנמצא מתחת לרף הענישה הנמוך ביותר בחוק לעבירות דומות.
הרמב"ם בחלק השלישי של מורה הנבוכים בפרק לה' מתאר בקצרה תפיסה מוסרית המגדירה את עצם חוסר ההענשה של פושעים והשארתם מזיקים בחברה כפשע וכמעשה המוסיף פשע-
"אם לא ייענש העבריין, לא יסולק שום נזק כלל ולא יירתע מי שמתכוון לעבור עבירה. אין הדבר כאיוולתו של מי שטוען שהימנעות מעונשים מהווה חמלה כלפי הבריות, אדרבה, זאת היא עצם האכזריות כלפיהם ושיבוש סדרי המדינה. החמלה היא מה שהוא יתעלה ציווה: שֹפטים ושֹטרים תתן לך בכל שעריך".
גם בחכמי האומות מוצאים תפיסות מוסריות. ישנו הצו הקטיגורי של קאנט שאומר שבבואנו למדוד מעשה האם הוא נכון ומוסרי אם לא, עלינו לבחון אותו מנקודת מבט אוניברסלית.
מה יקרה אם כל העולם ינהג כך?
על עסקאות הטיעון אפשר לומר בכלליות שמדובר בפשיטת רגל ערכית ומוסרית בכל קנה מידה של צדק. האם ניתן לחתום על עסקה עם פושע?, עם אדם שגילה דעתו שהעדפתו היא אנרכיסטית- טובתו של האדם האנוכי, הוא עצמו, במרכז- על חשבון כלל ערכי החברה?
כמו כל הסכם גם כאן להסכם מספר צדדים, התביעה, הנתבע והשופט המאשר את העסקה.
מכאן נובע שבכל עסקה כזו האחריות על הפשע שהיה והפשעים מכאן ולהבא שיבואו מפאת חוסר ההרתעה והענישה המספקת [גם של פושעים אחרים הלומדים שהפשיעה משתלמת] מחולקים באחריותם -לא בצורה שווה- בין הצדדים שחתומים על ההסכם.
לבחור בעסקת טיעון המבקשת להקל עד מצב של חוסר ענישה, ומגיעה לרף ענישה שנמצא מתחת לרף הענישה שנקבע בחוק היבש על עבירות דומות, הוא פשע לכל דבר, והדבר הנורא הוא ששופטים עושים זאת בשם הצדק.
איך אפשר לנהל קנה מידה של עונש אל מול פשע עם עסקאות טיעון סובייקטיביות הנתונות לשיפוטו האישי של כל שופט ולניסוחו של כל תובע, גם אם הוא זוטר.
מצב זה יוצר אבסורד איום ונורא שבו אדם אחד מקבל עונש זהה לאדם אחר בעוד האחד עבר עבירה חמורה והשני קלה לאין שיעור. [על רצח שקרוב למזיד, נסיעה בפראות, במהירות, בנתיב הנגדי עם שבחי"ם ברכב 3.5 שנים- לפני ניכוי שליש על "התנהגות טובה" שנה ו-10 חודשים לאחר ניכוי!].
ההבנה שעסקאות כאלו כמו עסקאות טיעון למיניהן נובעות מעצם ההבנה שהיעילות המערכתית קודמת לצדק, והמערכת עמוסה, קורסת ועוד שיקולים שאינם ענייניים בתחום הצדק והמוסר מקוממת ופוגעת בכל הצדדים הראויים לצדק.
עוד נקודה שעולה מהעניין היא הבעיה התודעתית של הפוגע.
אדם זה חי בתודעה שהוא שילם את חובו לחברה, שהוא שילם על הפשע שעשה ולא היא!
אדם זה לא שילם את חובו לחברה אלא שילם את חובו לשופט בודד ולמיעוט שבמיעוט שיסכים עם עסקה כזו פושעת, זו אינה דמוקרטיה.
אלו אינם ערכים של מוסר וצדק.
נדמה שהגענו לנקודת משבר שבה הצדק לא נמצא כלל בהיכלי הצדק ולא יכול להימצא שם.
צדק וענישה של פושעים ורוצחים אינם מותרות, בטח שלא במחוזותינו הפרוצים מפשע ורצח.
עלינו לדרוש צדק כבסיס לניהול תקין של חברה ועצם הדרישה הזו היא תעודת עניות לחברה ולמדינה.