ילד אלים הוא ילד אומלל
ילד אלים הוא ילד אומללצילום: פנימה

צריך לזכור: כל אלימות מקורה בכאב. אדם הוא יצור חברתי מטבעו. חלק מהתפתחותם הטבעית של ילדים הוא התוודעות מענגת לנוכחותם של ילדים אחרים, למשחק משותף ולשיתוף רגשי מעמיק יותר ויותר.

מדובר בלימוד, וכמו כל לימוד הוא כרוך בכישלונות, בנפילות - ולא פעם גם במה שנראה כאלימות.

ילדים מתווכחים, מרביצים, צועקים - זוהי דרכם הטבעית. הילד עדיין לא למד להתמודד עם דחפיו, ועליו ללמוד לעשות זאת. וכמו בכל לימוד, יש ילדים שהלימוד הזה קשה להם מסיבה כלשהי. הפרעת קשב יכולה להיות הסיבה לכך, אבל העיקרון אינו משתנה. צריך לעצור את הילד המתפרע בנועם, אם אפשר. מסבירים לו שאסור להרביץ, מלמדים אותו דרכים מקובלות להתמודדות חברתית - הכול מתוך אותה אווירה נעימה שאנחנו מנסים להשרות בבית או בכיתה.

והכי חשוב - לא לכנות זאת בריונות, כי תווית שלילית סופה להגשים את עצמה. ילד שמתייחסים אליו כבריון סופו להפוך לכזה, משום שהוא חש שאין בוטחים בו ואין מאמינים ביכולתו להשתלט על דחפיו השליליים. גם הוריו של הקורבן חייבים לשוחח על הבעיה עם הורי הילד הזה, עם הגננת או עם מחנך הכיתה. זכותו של הורה לדרוש הגנה על ילדיו, אבל לא להכפיש ילד אחר!

כל זה נכון במקרים רגילים. אבל מה לעשות במקרים הבעייתיים באמת, שבהם אנחנו רואים התנהגות בריונית ממשית של ילד? ממש כפי שאסור להדביק תווית של בריון לילד תקין, אסור להתעלם מילד שמפתח בעיית התנהגות אמיתית. קודם כול, לטובת הילד עצמו. בסופו של דבר, הנזק הצפוי לו עולה לאין ערוך על כל נזק שיגרום לקורבנותיו.

מתי נראה ילד כבריון? כשהאלימות הופכת אצלו להרגל, לכלי מיידי ותמידי להשגת מטרות. כשהוא מתקשה לפתח מערכת יחסים לא אלימה עם חבריו. כשהילדים בסביבתו נעשים מפוחדים.

כלל ברזל: ילד אלים הוא ילד אומלל. הוא זקוק לעזרה, והעזרה הראשונית היא לבלום את אלימותו. לא להגיב באלימות על אלימות, אלא פשוט לבלום אותה: לחבק עד שהוא נרגע, למנוע ממנו הישגים שהשיג באמצעים אלימים. צריך להבהיר לו שאנחנו אוהבים אותו, אבל בשום אופן לא נאפשר לו להמשיך בהתנהגויות הרסניות.

לאחר מכן יש לחפש את הסיבות לאומללותו. האם יש משבר במשפחה? האם הוריו אנשים אלימים, וכך הם מחנכים אותו? או שמא להפך, הם חלשים ונכנעים לגחמותיו? הניסיון מוכיח שלפעמים הדרכת הורים עושה נפלאות (ולפעמים, כמובן, יש צורך בהתערבות יותר מקיפה, שלא אתייחס אליה כאן). כל זה נכון לאחרים, הישירים והעקיפים, על הילד עצמו.

הורי הקורבנות אינם מחויבים בכך. אחריותם הראשונית היא לילדם שלהם. קודם כול, להדריך אותו בהתמודדות. להתרחק מהילד האלים, לחפש חברים אחרים ולשחק הרחק ממנו. במקרה הצורך לפנות לאחראי הישיר עליהם, במינון ובצורה נכונה. צריך לשאול את הילד מדי יום איך הוא התמודד, ולהעניק לו הדרכה צמודה.

וכמובן, ילד אינו אמור להתמודד בעצמו. צריך לפנות לאחראים, להעמידם על חומרת הבעיה, לשאול איך הם מתכוונים לעמוד על הגבולות בגן או בבית הספר. אם מתרשמים שאין מי שיציב גבולות כאלה, לא צריך להתבייש להעביר את הילד למוסד אחר (כמובן, בכפוף לשיקולים רבים ואחרים).

זכרו שלילד באשר הוא ילד יש יכולת גדולה להשתנות. טיפול נכון בילד בריון יכול ליצור אדם חיובי, חברתי וטוב. אסור להתייאש מאף ילד!

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי