בבואנו לנתח את מצבה של ישראל בזירת התקשורת הבינלאומית, המצב טעון שיפור. אילוסטרציה
בבואנו לנתח את מצבה של ישראל בזירת התקשורת הבינלאומית, המצב טעון שיפור. אילוסטרציהצילום: alexaldo | istockphoto

ארץ ישראל, כך לימדונו חזל"נו, היא מרכז העולם. עם זאת, בניגוד למה שאנחנו נוהגים לחשוב, התקשורת הבינלאומית אינה עוסקת במדינת ישראל דבר יום ביומו, אלא אם כן, כמובן, יש סיפור מעניין או הקשר שלילי, במיוחד אם מדובר באירופה.

הנה כך לדוגמה, פגישת ראש הממשלה נתניהו והנשיא אובמה תפסה כאן כותרות ראשיות, כצפוי, והייתה במוקד השיח אז מתי אנחנו מעניינים את התקשורת הבינלאומית? בזמני עימות, אנחנו מככבים בה, בעיקר בזו האירופית. ואיך זה נראה? במרבית המקרים, ואני מתכוון לרוב מוחלט, תמונת המצב היא שישראל תמיד תוקפת, והפלסטינים מותקפים
במשך שבוע ויותר, על רקע כל ההתפתחויות והבעיות בין שני האישים.

למחרת הפגישה, ירדתי לחפש את עיתוני הבוקר של וושינגטון בפרט ושל ארה"ב בכלל. הפגישה שנראתה לנו הרת גורל, הייתה שווה בעיני האמריקנים עמוד פנימי, בחלקם אפילו ללא תמונה, ודיווח לאקוני.

עיתונים אמריקניים בעלי גישה פרו ישראלית הוסיפו גם מאמר בעמודי הדעות ואצל היתר זה נגמר בידיעה אינפורמטיבית. לעיתונים האירופיים לא הגעתי באותו יום, אבל מהיכרותי עם הנושא, סביר להניח שאם בכלל פורסמה ידיעה כזו, היא הייתה שולית מאוד.

אז מתי אנחנו מעניינים את התקשורת הבינלאומית? בזמני עימות, אנחנו מככבים בה, בעיקר בזו האירופית. ואיך זה נראה? במרבית המקרים, ואני מתכוון לרוב מוחלט, תמונת המצב היא שישראל תמיד תוקפת, והפלסטינים מותקפים.

קחו לדוגמא את העיתון הספרדי הנפוץ "אל פאיס" שדיווח יום לאחר פיגוע כי "חמישה פלסטינים נהרגו בשל אלימות בישראל". מה ששכחו לציין בעיתון הוא שאותם פלסטינים היו מחבלים שנוטרלו בכמה פיגועים שונים, וכמובן לא צוין בשום מקום מה עשו אותם "תמימים" שבעטיו נהרגו. התשובה אגב: ניסו ואף הצליחו לדקור חיילים ואזרחים.

בריטניה אגב היא הבעייתית מכולן. גורם במשרד החוץ אומר ל'מגזין ערוץ 7' כי "יושב עורך ברשת או עיתון בריטי, מקבל את החומר מבלי שהוא מבין את האירוע לאשורו, והדעות שלו מתערבות בתוך הכותרות, שהן העיקר, והתוצאה חמורה".

העיתונים המובילים בבריטניה, אלו הנחשבים איכותיים, דיווחו באחת ממתקפות הטרור כי שני נערים פלסטינים נפגעו מאלימות ישראלית, אחרי שנופפו בסכינים כלפי יהודים
עד כמה חמורה? העיתונים המובילים בבריטניה, אלו הנחשבים איכותיים, דיווחו באחת ממתקפות הטרור כי שני נערים פלסטינים נפגעו מאלימות ישראלית, אחרי שנופפו בסכינים כלפי יהודים. מיותר לציין שמדובר היה בפיגוע דקירה שכלל פצועים.

רשת ה-BBC, שנחשבת גם היא אובייקטיבית, נאלצה לאחר מחאה קשה ישראלית לשנות כותרות בימי גל הטרור הנוכחי, לאחר שפיגועים נגד ישראל הפכו פתאום לאלימות קשה נגד המחבלים.

כאמור, באירופה העניין פופולרי יותר, אבל גם בארה"ב היו מעידות.

כתב זר עמו שוחחתי באחרונה גילה לי שלדעתו גם אנחנו, הישראלים, רגישים מדי. "אנחנו לא מדווחים על כל דבר, ולא כל דיווח מוטה. אפשר לומר בצורה שונה ששני הצדדים, הישראלים והפלסטינים הפכו מעניינים באופן מוגבל מאוד".

אז למה אנחנו מרגישים שברגע שמדברים על טרור ישראל מופלית לרעה? הנה תשובתו של הכתב הזר: "לעתים דווקא בגלל שריטואל הטרור כאן הוא לא חדש ונמשך שנים, הדיווח מכאן הוא יותר שגרתי, ולעתים מסתכם במספר הרוגים ישראלים מול פלסטינים, כי יותר מזה לא באמת מעניין את הצופה או הקורא מעבר לים".

המציאות אגב, לא עומדת להשתנות. אנחנו לא אוהבים את הסיקור של העיתונאים הזרים בישראל, אבל הם בסופו של דבר כקוראים או צופים, אנחנו פחות ערים לטורי הפרשנות המתפרסמים בעולם, ואלו יכולים להיות כואבים וחדים הרבה יותר מכל כותרת מסיתה. העניין שהם פחות מתפרסמים בעולם
עושים את עבודתם ומדווחים, כשהעורכים מעליהם מנווטים את הדיווח בצורה המתאימה להם.

כקוראים או צופים, אנחנו פחות ערים לטורי הפרשנות המתפרסמים בעולם, ואלו יכולים להיות כואבים וחדים הרבה יותר מכל כותרת מסיתה. העניין שהם פחות מתפרסמים בעולם. בשיא ההתלהמות נגד ישראל בגל הטרור, כתבו כמה בכירים אירופיים בעבר ובהווה טורים אישיים קשים נגד ישראל, שלא נופלים בחומרתם מהדברים הקשים שאמרה שרת החוץ השבדית.

העניין הוא שבעוד שלכותרות עוד יש מי ששם לב, למאמרי הדעה רק המתעניינים באמת מגיעים, וכך ההסתה מחלחלת אל אזרחי אירופה וארה"ב, וכאן איננו מודעים לכך.

רוצה לומר, לסיום, שבבואנו לנתח את מצבה של ישראל בזירת התקשורת הבינלאומית, המצב טעון שיפור. את ישראל זוכרים בעיקר בשל מצבים שליליים, מדברים חיוביים, שכנראה מעניינים פחות את העורכים בחו"ל, מתעלמים ממדינת ישראל כדבר שבשגרה.

---

מתוך מגזין ערוץ 7