בשבע מהדורה דיגיטלית

נכונים למלחמה על קודשי ישראל

השבועיים של המאבק הנחוש נגד הריסת בית הכנסת בגבעת זאב, גילו את הכוח והאחדות בציבור האמוני לפלגיו להתקומם נגד חילול השם

משה הררי , י"ד בכסלו תשע"ו

בית הכנסת בגבעת זאב
בית הכנסת בגבעת זאב
צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

במהלך השבועיים האחרונים השקענו הרבה מחשבה, הרבה מרץ והרבה כוחות למניעת הרס וחורבן בית כנסת בישראל, שנבנה על אדמות הקודש ששוחררו במלחמת ששת הימים.

כידוע, מי שהיום נקרא בית הדין הגבוה לצדק, פסק שיש להרוס בית כנסת זה כי קיים ספק אם יש לערבי מסוים חלק בבעלות על הקרקע.

המאבק שלנו למנוע את הריסת בית הכנסת היה כפול: במישור הכלל-ישראלי - על קדושת ארץ ישראל, ובמישור השני - מניעת הריסת בית כנסת, ח"ו. בג"ץ ניסה לקעקע את הקדושה - קדושת הארץ וקדושת ישראל, בשני המישורים הללו, ולהרוס את איילת השחר המבצבצת, באה ועולה, למרות כל העיכובים שמנסים לעכבה.

מה הרווחנו במאבק

ראשית, הראינו לעם ישראל שאנחנו לא נשברים. גם כאשר המאבק ממושך ובמשך יותר משבועיים, הצלחנו להיות בכוננות מתמדת ולאייש את המקום ברמה זו או אחרת, שהרתיעה את המשטרה מלפלוש ולהרוס בית כנסת בישראל, עם כל החרפה הענקית שבדבר.

שנית, אם לא היינו שם, הרי שכבר לפני יותר משבועיים היה בית הכנסת נהרס עד היסוד. לא הייתה נשארת בו אבן על אבן, בלי בניית בית כנסת חילופי, ואנשי בג"ץ היו משפשפים את ידיהם בשמחה על כך ששוב הצליחו לקעקע את הקדושה. לזאת לא נתנו שיקרה.

שלישית, אם ח"ו היו הורסים את בית הכנסת, הרי שהדבר היה נותן לגיטימציה לכל ארצות העולם להרוס בתי כנסת אחרים בטענות שונות אחרות.

רביעית, הראינו לעצמנו שבס"ד עדיין כוחנו במותנינו. נלחמנו נגד כמה גורמים: המערכת המשפטית, התקשורת העוינת, המשטרה, מג"ב, פוליטיקאים שמאלנים, ובפרט אנשי הארגון הקורא לעצמו 'יש דין', אשר מפעילים את אויבינו הערבים לצמצם את ההתיישבות היהודית בארץ הקדושה. גם חלק מהפוליטיקאים החרדים לא עזרו לנו, אלא גילו חוסר אונים לא מובן בישיבה על הגדר, ה' הטוב יכפר להם.

שוב הראינו שאנחנו יודעים לפתוח את הגמרא וללמוד, ואנחנו יודעים מתי לסגור את הגמרא, כשהקב"ה רוצה אותנו למען קידוש שמו, או יותר נכון: למנוע את חילול שמו יתברך.

חמישית, עיקר העיקרים: הצלחנו להראות לקב"ה שאנחנו מוכנים להילחם למענו גם אם הדבר כרוך בסכנה של "שן ועין". למרות שהיס"מניקים ידועים באכזריותם כלפי אנשי הצדק הימני, בכל זאת היינו מוכנים לעמוד בחזית בשורה הראשונה ולספוג את מכות האלימוּת המשטרתית (עיין ערך עמונה), שלעולם אינה נוהגת כך כלפי השמאל המטורף הקיצוני.

מה הפסדנו

בסופו של דבר בית הכנסת אילת השחר עומד להריסה, וייתכן שבעת קריאת שורות אלה בית הכנסת כבר נחרב. מי שחתם על ההסכם מטעם בית הכנסת לא שמע לרבותינו, אותם עיני העדה, שאמרו שלא לחתום על הסכם זה. לא הצלחנו לרתום את גבאי בית הכנסת לחסות תחת כנפי גדולי הדור האלה, האמיתיים.

הפסדנו שאנשי הממשלה לא עקפו את פסק בג"ץ בטענות של חוסר בכוח אדם וכדומה, כמו שעשו בעבר להחלטות בג"ץ שפסקו להרוס מסגדים.

יש לקוות שכשייבנה בית המקדש במהרה בימינו, אנשי בג"ץ לא יאמרו להעבירו למקום אחר בטענה שהקרקע בבעלות ערבית.

לקחים

אחדות היא דבר חשוב מאוד. הייתה פה אחדות כוחות גדולה. בחורים ממגוון רחב של ישיבות הגיעו למאבק, וגם הישיבות שלא הגיעו לשטח פעלו בדרכים פוליטיות למען המאבק, כגון פעילות להוצאת מכתב ממועצת רבני אירופה אל ראש הממשלה.

גם האחדות המסוימת עם אנשי ש"ס עזרה סוף סוף במשך המאבק, כי על ידי כך היה גם לחץ מהשטח בנוכחותנו במקום, וגם לחץ פוליטי על ידי מכתב רבנים שכלל גם את הרב שלום כהן, ראש מועצת חכמי התורה, שחתם על כרוז למען המאבק.

מה שבאמת חבל הוא שאחד השרים ממפלגת ש"ס נכנס לתמונה, ואז הכול התקלקל. אנשי ש"ס הפנו עורף למאבק במישור הכלל-ישראלי של ארץ ישראל, ופנו למאבק רק במישור של איסור סתירת בית כנסת, שגם זה לא ברור שעל פי השו"ע מותר לבצע הסכם כזה.

עוד נכונים לנו מאבקים נוספים, חס ושלום. אנשי השמאל מהבג"ץ פסקו שיש להרוס עוד בתים של יהודים חלוצים בעמונה, בעפרה ובעוד מקומות. אסור לנו להתייאש! נעמוד ונראה לקב"ה שאנחנו מוכנים להילחם על כבוד שמו, למען שמו באהבה.

יישר כוח לכולם! חזקו ואמצו בעד עמנו, בעד תורתנו ובעד ארצנו, וה' יעזרנו!