אין ספק כי אותם שוליים קיצוניים בחברה הישראלית, הנושאים בתרמילם את האמת המוחלטת, יוכלו להשיב לשאלה זו בנקל.

אלה מימין ידרשו סגירה ללא פקפוק, ובלי שום צורך לבחון את השלכותיו של מהלך זה על האוכלוסייה באיו"ש.

אלה משמאל ימחו נגד רעיון ההפרדה הגזעני לטעמם, ובלי התייחסות למחיר הדמים הכבד בכבישים אלה. המציאות המורכבת, כדרכה, אינה מסוגלת לאמץ פתרונות חד-ממדיים, ומחייבת התייחסות קונקרטית.

נדמה לי, שאין חולק שהעיקרון המנחה חייב להיות מתן חופש תנועה בכבישי יהודה ושומרון. אין מקום לסגירת כביש כאמצעי ענישה. סגירת כבישים היא ענישה קולקטיבית אשר חלה בהכרח גם על חפים מכל זדון. זהו מעשה פסול לא רק במישור המוסרי, אלא גם במישור הפרגמטי.

יחד עם זאת, גם שיקולים נכבדים אינם יכולים לעמוד במנותק ממערכת הנסיבות האופפת את המציאות הנוכחית, ואינם גוברים על עקרונות עילאיים כדוגמת קדושת החיים של קורבנות הטרור החפים מפשע. לכן תיתכן מציאות שבה יהיה צורך לסגור משיקולים ביטחוניים כבישים לתנועה פלשתינית, זאת חרף המשמעות המוסרית הכרוכה בכך, כמו גם הנזק במישור התועלתני וניצחון הטרור.

החלטה מסוג זה אמורה לאזן מגוון שיקולים שחלקם סותרים. הראשון הוא עוצמת הסיכון הביטחוני הקיים. שיקול זה מטבעו אמור להיבחן מחדש בכל רגע. השני הוא האם קיימת חלופה תחבורתית סבירה במונחי זמן ומרחב. בחינת חלופה מחייבת גם התייחסות לנפח התעבורה המוסט לאותה אלטרנטיבה, ויכולתו להשתמש בה. ייתכנו כמובן מצבים שהפתרון הפרקטי יהיה דווקא הסטת התעבורה הישראלית לנתיב חלופי. השיקול השלישי הוא האם ניתן למצוא, בעלות סבירה, פתרונות חלופיים שיסדירו הפרדה בין שתי האוכלוסיות בקטעי דרך מועדים לפורענות, באופן שייתר את הצורך בהפרדה בכבישים עצמם.

יישום עקרונות אלה לשני הכבישים האמורים לעיל מלמד שלכביש 443 קיימת חלופה תחבורתית. לעומת זאת, לכביש 60 אשר נע בנתיבה של דרך ההר הקדומה, אין כמעט תחליף. זהו עורק התנועה המרכזי והחיוני של כל תושבי גב ההר ברכס הרי יהודה. בנסיבות שבהן אנו מצויים, פתרונות שיטפלו בהפרדה קונקרטית בנקודות חיכוך מובהקות, דוגמת צומת גוש עציון, הם מעשיים יותר.

ח"כ עליזה לביא

יש עתיד