''געגוע אישי לפשטות והבהירות של הרב נריה''

עשרים שנה לפטירת הרב נריה זצ"ל שניסח אמיתות גדולות בפשטות והפך אב לדור שלם. הרב יונה גודמן בערוץ 7: "הוא אב, האם אנחנו בניו?''.

שמעון כהן , י"ח בכסלו תשע"ו

הקבר של הרב נריה
הקבר של הרב נריה
אמציה האיתן



טוען....

מחר (שלישי) יצוין מלאת עשרים שנה לפטירתו של הרב משה צבי נריה זצ"ל, מי שזכה לכינוי 'אבי דור הכיפות הסרוגות'.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו על דמותו הייחודית עם תלמידו ומי שעבד כמזכ"ל תנועת בני עקיבא בסמיכות אליו, איש החינוך הרב יונה גודמן.

הרב גודמן נשאל האם הציונות הדתית יודעת לזכור להכיר ולהוקיר את דמותו הייחודית של הרב נריה והשיב כי לטעמו "לא מספיק".

"לא מדובר רק בארכיאולוגיה או היסטוריה, אלא בהבנה מאיפה באנו ולינוק מהשורשים כדי להעצים ולחזק את הענפים. חלק גדול מהילדים יודעים את שמו אבל לא מעבר לכך", אומר הרב גודמן ומספר כי במסגרת הכנת חומר חינוכי על הרב נריה נחשף באחרונה לסרטים בהם מתועד הרב ו"אני חש געגוע אישי לפשטות לבהירות לדמות. הוא כונה 'אבי דור הכיפות הסרוגות' ובאמת היה בו פן אבהי ואני מרגיש את החסר באופן אישי, עוד לפני הדיונים החשובים על תרומתו ופועלו בעבר ובהווה".

"צפיתי בסרטונים שבהם רואים אותו מדבר ושר. כל מי שהיה חי אז היה זוכר איך היו אז נואמים מדברים באריכות רבה בהפגנות ואז מזמינים אותו, והוא היה רק שר וכל מה שהוא רצה להגיד נאמר בשיר. כשהוא היה אומר 'יהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור' הוא אמר את הכול. זו תחושת געגוע במובן האישי לפשטות ולבהירות".

את דבריו, מדגיש הרב גודמן, הוא אומר בעיקר על רקע החוקרים המדגישים את יכולת החיבור והטשטוש בין הגוונים והאחדות שיצר, "מעבר לכך הוא הוביל. אפשר לתאר את החינוך הציוני דתי בלעדיו. כל מה שיש היום בחינוך הציוני דתי יונק בהשראה מהדגם שהוא הקים בכפר הראה ואחר כך שלח את מיטב התלמידים ובמקום להגיד להם להישאר בישיבה שלח אותם עם הר"מ הטוב ביותר להקים ישיבות במקומות אחרים. הוא לא רק שר את 'ישיבות נקים בכל מקום' אלא חי את זה".

"ישיבות חרדיות היו, אבל לא הייתה ישיבה שאפשרה להרגיש חלוציות יחד עם היניקה מעולם התורה. הוא חינך לאידיאליסטיות, גם בזה שהוא אישית ליווה את חטיבה 7 בתש"ח. חייו היו שירה בשני מישורים - ההקמה של דגם שמאפשר הזדהות מלאה עם התנועה הציונית, ובהמשך עם המדינה.

''לאחר מכן הוא היה שותף לעיצוב דמותו של יום העצמאות בתפילות של היום הזה בציבור שלנו מיד עם קום המדינה. הוא הקים מסגרת שממנה כולנו יונקים. הדגם הזה שמאפשר בפשטות ובבהירות והיכולת לשלוח אותנו לשליחויות בבני עקיבא, לשמוח בזה ועם זה לדעת שזה לא מספיק".

על תרומתו של הרב נריה לבני עקיבא אומר הרב גודמן כי מדובר בתרומה מכרעת "קשה לתאר את התנועה הזו בלי עמוד השדרה היהודי שהוא יצק כשהצטרף ליחיאל אליאש באותה תקופה".

מעט מחוויותיו האישיות בצלו של הרב נריה מספר הרב גודמן על אירוע בו כשביעיסטים יזמה כיתתו פאנל בינו לבין אבא קובנר. קובנר דיבר בצורה חדה נוקבת ובהירה מסרים של שמאל חילוני. "הרב נריה חייך והגיב ברבע משפט והרגשנו שהאבא קובנר שדיבר בחריפות ניצח. חזרנו לחדרים מלאי בושה ואחרי חצי שעה קרא לנו הרב נריה לספריה. הגענו, והרב מחייך אלינו ואמר שיכול היה להשיב לו והראה איך מול כל טענה וטענה יש לו מענה וניתן היה לענות. אנחנו נותרנו בפה פעור 'אז למה לא אמרת לו?' או בלשון ימינו 'למה לא נכנסת בו?' והוא אמר לנו 'הוא אורח'.

''התעצבנתי 'מה זה קשור שהוא אורח. אם הוא אורח תן לו כוס תה ותראה לו שאנחנו הכי צודקים ויותר טובים. אבל הרב נריה הראה לנו שיש דרך שהיא ארוכה והיא קצרה ולהיפך. הוא ידע גם לעמוד על שלו ושלנו ולהתעקש, אבל היה לו אורך רוח שבנה דור. לא סתם הוא נקרא 'אבי דור הכיפות הסרוגות' ולא מנהיג או מפקד. הוא היה אבהי".

מוסיף הרב נריה ומציב שאלה: 'הוא היה אב, אבל האם אנחנו בניו?, "האם אנחנו בניו ביכולת לפרוץ דרך, להאמין ולא להתייאש מול הזרם. אמרו לו שאין סיכוי לזרם המזרחי ואין טעם להקים ישיבות. לא נתנו לו כספים. התנועה הציונית דתית הקטנה אז התנגדה לו ולרעיון הישיבות הללו.

''בסוף הלך למישהו שנתן לו קצת כסף וחבר'ה אכלו קליפות תפוזים וגרו בליפטים מעץ שהובאו מגרמניה, והוא האמין בצעידה בהדרגתיות ולחשוב מה מתאים לדור. לא יזיק לנו ללמוד מהרכיבים הללו שבדמותו".

עוד נשאל הרב גודמן אם יתכן ודמות ענקית כזו מתאימה הייתה לדור הקודם, דור האידיאליזם ופריצת הדרך ולא הדור הנוכחי שאמנם מחולל תמורות אך תמורות הנמשכות מהמפכות הגדולות של הדור הקודם ולא ייבוש ביצות של ממש. "אני מתחבט בשאלה זו כל הזמן.

''ראשית, אין ספק שצריך ללמוד ממנו מה זה לפרוץ דרך, ומה זה שאיפות רוחניות גדולות ולתרגם למציאות חיים בהתאמה לדור. אני מתחבט בשאלה האם כשאני בסמינריון של בני עקיבא אני צריך להתאים את עצמי לנפש הדור ולהפסיק לדבר על כלל ישראל וללמד משהו חסידי פרטי, מבלי לזלזל, או להיפך, שבגלל שהדור רחוק ורוצה חיבור פרטי דווקא משום כך חשוב יותר להשמיע בקול רם את בשורתו. אולי לא לחינם יש היום בחירה בי"ט כסליו, אם ללכת לאזכרה של הרב נריה או לאירוע שממנף בקול גדול את החסידות שאינני נגדה אבל יש כאן שתי דרכים במובן מסויים".

"דווקא משום שהדור – ואני לא אוהב את ההכללות שבמילה 'הדור' - מרוכז בעצמו יותר ודווקא בגלל זה תפקידנו לאזן, לא לומר שאני בדיוק כמול ועוסק בממד הפרטי. יישר כוח לעוסקים בזה, אבל אנחנו מאבדים קצת את החיבור לערכים הכלליים שינקו ממנו וממורו ורבו הרב קוק זצ"ל, ודווקא בדור הזה תפקידנו להקשיב לנוער ועם זאת להשמיע קול אחר שממשיך להרים על נס את התורה הגדולה שהרב נריה חיבר אותנו אליה".

ובאשר לאישיותו הפרטית אישית, האם היא יכולה הייתה לגשר בין התורה הגדולה לנוער של היום? "בדור של מסכים ואינטרנט וניכור, דווקא אישיות שמתבוננת בעיניים ושמה יד על הכתף, את זה אנחנו לומדים ממנו ובזה הוא היה כובש לבבות, גם אם בנושאים מסוימים הוא היה בתפיסות אחרות. דווקא בדור הזה אנחנו זקוקים לדור אבהית".