בית הכנסת עדס
בית הכנסת עדסצילום: Yonatan Sindel | FLASH90

אחר סעודת ליל שבת בשבתות החורף עולים היינו על יצוענו מוקדם מהרגיל כדי שנמצא כוח להשכים בטרם נכיר בין תכלת ללבן ונלך לשירת הבקשות. כך היה הדבר נוהג בילדותינו; מהשעה שתיים וחצי לפנות בוקר של השבת שאחרי סוכות ועד שבת שלפני הפסח לא ראינו שינה בעינינו. עושים היינו צעדינו בסמטאות נחלאות בואכה בית הכנסת "עדס" שהוא ראש קשה הדבר על בני אדם קרוצי-חומר לשיר ארבע שעות ברציפות. וכל שכן בחורף. וכל שכן לפנות בוקר! מה עשו ראשוני הפייטנים? למדו ממלאכי השרת המשבחים לקונם בכל יום בכמה כתות, וחלקום לפייטנים לשתי כתות
תהילה לכתר כל קהילה היא קהילת ארם צובה (חלבּ) המעטירה. מצטופפים היינו, אני ואחי, על הספסל שממול ראש הקבוצה הפייטן אליהו לוי ז"ל (או כפי שם חיבה שכינוהו בנחלאות "אֱלִיָהוּנֶה") ומחזיקים אחריו בשורות השיר בקול ענות גבורה.

שירת הבקשות הספרדית-ירושלמית-חלבִּית מושרת בארבע שעות. קשה הדבר על בני אדם קרוצי-חומר לשיר ארבע שעות ברציפות. וכל שכן בחורף. וכל שכן לפנות בוקר! מה עשו ראשוני הפייטנים? למדו ממלאכי השרת המשבחים לקונם בכל יום בכמה כתות, וחלקום לפייטנים לשתי כתות; האחת תפתח בבית השיר ראשונה, ושנייה תענה לעומתה את הבית השני. וחוזר חלילה.

בשעה שלוש פותחים בקול נעים גִּילַת וְרַנֵּן בפיוט "אֵ-ל מִסְתַּתֵּר בְּשַׁפְרִיר חֶבְיוֹן". וזאת למודעי, הפיוטים היותר קלים לביצוע מושרים בתחילת הבקשות. על כן היינו ממהרים בילדותינו להגיע מבעוד מועד תחילת השירה כדי שנספיק להשמיע קולנו כפי כוחנו. התרגשות גדולה היינו מתרגשים לקראת פיוטו של רבי ישראל נג'ארה "אָנָּא הוֹשַׁע מְאוֹר עֵינֵי עַבְדְּךָ וּרְאֵה בְּעָנְיִי אֵלִי אַל תְּאַחַר". בו על כל חרוז המסיים בהברת 'חַר' יש סלסול שיורד ממעלה למטה בשלושה חלקים. תולים היינו את עיננו כלפי ראש הקבוצה ומקווים שייתן לנו אות-רשות לסלסל. מי מאִתנו שהשמיעו בנשימה אחת - הרי זה משובח. מי שחילקו לשתיים כדי שיעור משיכת אוויר לריאותיו - יצא ידי חובתו. ועד השלוש לא בא פייטן מעולם.

פעמים רבות מזדמן שבשעה שש בבוקר מגיעים הפייטנים לשורות השיר "בְּשֵׁשׁ עָשָׂה עוֹלָמוֹ". ומיד מציצים בשעוניהם מי מאִתנו שהשמיעו בנשימה אחת - הרי זה משובח. מי שחילקו לשתיים כדי שיעור משיכת אוויר לריאותיו - יצא ידי חובתו. ועד השלוש לא בא פייטן מעולם
ומחווים בידיהם כלפי זולתם שבאה השעה בה יעלה הרב לשאת מדברותיו. פעמים רבות זכיתי לשאת דרשה בשעה מרוממת זו שהדברים שמחים ומאירים במיוחד בזכות שירה שקדמה להם. לאחר הדרשה ממשיכים בשירה עד השעה שבע בבוקר וחותמים בקדיש מסולסל לפי מקאם השבת. והקפדה גדולה מקפידים על אומר הקדיש שלא ישנה במנגינתו ממקאם שקבעו גדולי הפייטנים לשבת זו. שכך מקובלנו מדורות פייטנים שקדמונו, שכוונה הייתה בידי חכמי אר"ץ לחבר נעימת המקאם לפי נושא הפרשה. ואף על פי שאין אִתנו יודע עד כמה קשרם אמיץ, ומה ראו על ככה, ומה הגיע אליהם - קבלה היא וקיבלנוה. ובלשון של זהורית מתרים בפרחי חזנים שלא יקלקלו במקום שתקנו ראשונים.

ככה יעשו בבית הכנסת "עדס" כל הימים.

---

מתוך מגזין ערוץ 7