חינוך בתנועה

אלחנן גלט חולש על מעצמה חינוכית של עשרות ישיבות ואולפנות, חולם על שילוב מסורתיים במערכת וקובע שגמרא בכל זאת חשובה יותר מאנגלית

שלמה פיוטרקובסקי , כ"א בכסלו תשע"ו

"מצד אחד חזרתי הביתה, ומצד שני אין רגע משעמם". אלחנן גלט
"מצד אחד חזרתי הביתה, ומצד שני אין רגע משעמם". אלחנן גלט
צילום: מרים צחי

אלחנן גלט אמנם עבר את שנתו החמישים כבר מזמן, אבל הסמל הכחול עם אותיות ת"ע ממשיך ללוות אותו, ונראה שבאותה התלהבות כמו זו שהייתה לו כחניך בגיל העשרה.

הסמל שלו אמנם השתדרג במהלך השנים, כשעבר מתפקיד מזכ"ל בני עקיבא למנכ"ל רשת ישיבות ואולפנות בני עקיבא, כיום כבר קדנציה שנייה בתפקיד, אבל סיסמת "תורה ועבודה" ממשיכה להיות הדגל שבעקבותיו הוא צועד, כמו גם השורה המפורסמת שקובעת "ישיבות נקים בכל מקום". גלט כבר הספיק להקים כמעט בכל מקום ישיבות לרשת החינוך שהוא מנהל, ועכשיו הוא רוצה להתקדם הלאה אל הגשמת חלומות נוספים לטובת עשרות אלפי התלמידים שנמצאים תחת אחריותו.

"אסור להתלונן על מדינת ישראל"

גלט נולד בניו יורק. הוריו עלו ארצה עם המשפחה כשהיה בן שמונה, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, אולם לדבריו לא היה מדובר בהפתעה. "גדלתי כילד יהודי שחי באווירה שכל הזמן יושבים על המזוודות בבית זמני, כי בעזרת ה' נעלה ארצה. הוריי הכירו בארץ וגרו בקיבוץ כפר דרום. בעקבות המצב הבריאותי של ההורים שלהם הם נאלצו לחזור לארצות הברית לפרק זמן שנמשך כ‑14 שנה, וכל התקופה הזאת היינו באווירת מזוודות. בבית דיברנו חצי עברית וחצי אנגלית, והתחושה הייתה תמיד שעוד מעט עולים ארצה. רוח מלחמת ששת הימים הביאה את המכה בפטיש, עלינו ארצה והגענו לשכונת בית וגן בירושלים".

מכאן המסלול שעבר גלט הוא מסלול ציוני-דתי קלאסי. נעורים בסניף בני עקיבא לצד לימודים בישיבת בני עקיבא נתיב מאיר, לימודים בישיבת ההסדר במעלה אדומים וחברות בגרעין שהקים את ישיבת ההסדר באפרת. כשהתגייס לצה"ל במסגרת ההסדר, הוחלט להחזיר את תלמידי הישיבות לחטיבות החי"ר, לאחר לא מעט שנים שבהן שירתו תלמידי ההסדר רק בשריון. גלט מצא את עצמו בחטיבת הצנחנים, שם היה לראשון הקצינים בני ישיבות ההסדר. הוא שירת כמ"מ וכמ"פ בצנחנים ובחי"ר, הן בסדיר והן אחר כך במילואים במשך שנים רבות.

גלט חזר לישיבה במעלה אדומים, ומשם נשאב לתנועת בני עקיבא. "התנועה ליוותה את חיי לאורך כל השנים, ובסופו של דבר התנועה גם הצליחה למשוך אותי מבית המדרש. במשך שלוש שנים עסקתי בארגון מחנות הקיץ והטיולים של בני עקיבא". בד בבד השלים לימודים בהיסטוריה של עם ישראל ותלמוד באוניברסיטה העברית, תואר ראשון ואחר כך גם תואר שני. בשנים הללו התחתן גלט עם תמר רעייתו, והשניים הקימו את ביתם ביישוב עופרה שבבנימין, שם הם גרים עד היום. לבני הזוג חמישה ילדים.

את מסלול חייו מייחס גלט במידה לא מבוטלת לעובדה שעלה ארצה, גם אם כילד, ולא נולד בארץ. "מסלול חיים כזה קצת דומה למה שחז"ל אמרו 'במקום שבעלי תשובה עומדים'. כמו שמי שנולד דתי לא מבין את מה שמבין מי שחזר בתשובה, כך גם מי שנולד בארץ מתקשה להרגיש את תחושת הזכות הגדולה שזכינו, שאותה חש מי שעלה לכאן. אמי זיכרונה לברכה תמיד הייתה אומרת לנו: אסור להתלונן בכלום על מדינת ישראל. אם יש בעיות צריך לטפל בהן, אבל אסור להתלונן. זו תחושה של זכות גדולה שזכינו לחיות בדור הזה של ראשית צמיחת גאולתנו, תפיסה ששולבה גם בבית, בחינוך, בבני עקיבא, וכך התחושה הייתה שתמיד צריך לחפש איפה אפשר להיות בשליחות".

לאחר תקופה בבני עקיבא הפך גלט למנהל מתנ"ס בנימין. הימים היו ימי האינתיפאדה הראשונה, לפני שהרכבים מוגנו ולפני שהצבא והתושבים למדו להתמודד עם המצב החדש. גלט מתאר אווירה לא קלה, לצד גילויי חוסן ועוצמה של התושבים. תפקידו של המתנ"ס היה בין היתר לסייע לחוסן, וגלט נזכר באחת הפעילויות המקוריות שבה שאלו אנשי המתנ"ס מהצבא את החצציות שנועדו לטפל בהפרות סדר כדי לזרוק סוכריות על הילדים ביישובים. "לקחנו את החצצית, ובמקום למלא אותה בחצץ פשוט מילאנו אותה בסוכריות". בתחילת שנות התשעים יצאה משפחת גלט לשליחות בצפון אמריקה, ומשם חזרה ארצה לתפקיד מזכ"ל בני עקיבא, תפקיד שבו שימש גלט כארבע שנים.

את תקופתו כמזכ"ל מאפיין גלט בהתעצמות של התנועה הן מבחינה מספרית והן מבחינה רעיונית. "אחד המעשים הראשונים שלי כמזכ"ל בני עקיבא היה הטמעת המנהג שלומדים כל שנה מסכת בסניפים, ומוציאים מהדורת כיס של משניות קהתי לאותה מסכת. כל מדריך נמדד בין השאר גם בכך שהוא מסתובב עם משניות קהתי בכיס ולומדים בקביעות תורה. כך הסיסמה 'תורה ועבודה' מקבלת משמעות אמיתית".

בפסח לפני כ‑20 שנה קיבל גלט טלפון מהרב חיים דרוקמן, שסיפר לו כי במרכז ישיבות בני עקיבא עומדים להתרחש חילופי דורות. מי שעמד עד אז בראש המרכז, הרב אברהם צוקרמן זצ"ל, החליט לפרוש עם הגיעו לגיל שמונים, והרב דרוקמן אמור היה להיכנס לנעליו. הרב דרוקמן ביקש מגלט להצטרף אליו ולשמש כמנכ"ל המרכז, וגלט נענה להצעה. מאז ועד להקמת הממשלה הקודמת שימש גלט כמנכ"ל המרכז, תחת הרב דרוקמן העומד בראשו.

הקדנציה הראשונה של גלט כמנכ"ל מרכז ישיבות בני עקיבא התחילה במהפכה. בתוך זמן קצר מאוד הפך מרכז ישיבות בני עקיבא מארגון גג לרשת חינוך שכמעט כל המוסדות במסגרתה מופעלים על ידי עמותה אחת. במקביל לשינוי האופי חלה גם התרחבות מהירה, הוקמו מוסדות חדשים ומוסדות ותיקים שהתנהלו באופן עצמאי הפכו לחלק מהרשת.

משרד הדתות לחילונים

עם הקמת הממשלה הקודמת מונה גלט למנכ"ל המשרד לשירותי דת. "הדגש, הן של שר הדתות נפתלי בנט והן של סגן השר הרב אלי בן דהן, היה להנגיש את שירותי הדת גם לציבור הכללי. ההנחה הייתה שהציבור הדתי מסתדר עם שירותי הדת כי זה בנפשו. צריך למצוא ערוצים להביא את שירותי הדת גם לציבור הכללי, הן בשיפור הנגישות, הן בשיפור הגישה הידידותית והן בשיפורים טכנולוגיים, שיאפשרו בתהליכים הרבה יותר מקצועיים לתת מענה בתחומי הנישואין והקבורה".

כאנקדוטה שמסמלת משהו מהרוח שביקש להנחיל במשרד, מספר גלט על ההחלטה לשלב באפליקציית וייז מידע על כל המקוואות במדינת ישראל. "הצעד הזה מאפשר גם שירות טכנולוגי ומקצועי יותר וגם צניעות גדולה יותר. כל אישה בכל מקום בארץ יכולה לקבל באופן דיסקרטי בינה ובין הסלולרי שלה את מיקום המקווה הקרוב, שם הבלנית, הטלפון שאליו אפשר להתקשר ושעות הפתיחה. זו דוגמה לחיבור בין טכנולוגיות מודרניות ובין שירותי הדת". כהישג משמעותי של הקדנציה ההיא מסמן גלט את הקמת המנהלה לזהות יהודית בתוך המשרד. "זו זרוע שמפעילה במיליוני שקלים מעגלים עצומים של היכרות עם ערכי היהדות בקרב זוגות צעירים, סטודנטים, בני נוער, ואלו גלי השפעה אדירים שתהיה להם השפעה בעתיד".

בתקופת העבודה במשרד פעל בנט למעשה תחת שני בוסים, השר נפתלי בנט וסגנו הרב אלי בן דהן.

נעלבת שבנט לא לקח אותך למשרד החינוך?

"לא נעלבתי. האפשרות הזאת עמדה על הפרק, שוחחנו עליה וקיבלנו החלטה משותפת שממשיכים בכיוונים אחרים", משיב גלט בדיפלומטיות.

איך אתה מסתכל על מה שקורה היום במשרד הדתות?

"באופן טבעי קשה לראות אנשים אחרים שמנהלים, ואת העובדה שהדגשים שלהם שונים. זה קשה וזאת האמת. יש פער שקשה לדלג עליו בין התפיסה של אנשי הבית היהודי במשרד ובין התפיסה של אנשי ש"ס, והגם שאנחנו רואים את עצמנו אחים גם של אנשי ש"ס, יש בינינו חילוקי דעות מהותיים. מצד שני, גם בתקופה הקצרה שלנו במשרד נוצרו ונוצקו החלטות שאי אפשר לשנות במחי יד, והן עדיין רלוונטיות בהרבה מאוד מקומות. בשיח שהיה לי עם השר הנוכחי לשירותי דת, דוד אזולאי, שישבתי איתו כמה חודשים במסגרת חפיפה, הם יודעים להעריך בצורה אמיתית את הקידום שעשינו במשרד בנושאים מסוימים, וחלקם הגדול ימשיך באופן טבעי בגלל זה".

שנתיים וחצי במשרד הדתות הספיקו לגלט כדי להכיר מקרוב את נזקיה של הביורוקרטיה הממשלתית, בעיקר זו שבאה מכיוונם של היועצים המשפטיים. "היה לנו רצון עז לתקן תקנות כדי להגביל את המחיר של שירותי הקבורה. במקום שייקח שלושה חודשים לתקן את התקנות הללו, זה לוקח שנתיים. צוותי עבודה של משרד המשפטים מעירים הערות שכשלעצמן הן לגיטימיות, אבל הן מעקרות את היכולת לבצע שינויים בתהליך קצר. חייבים ליצור קיצורי דרך בתהליכים של היועצים המשפטיים. הכוונות הטובות קיימות, אבל הביורוקרטיה של התהליכים כבדה מאוד".

13 אלף דפי גמרא לקראת יום כיפור

עם חילופי השרים במשרד הדתות עזב גלט את המשרד, ולאחר שכאמור התברר שלא ימשיך בשירות הממשלתי, חזר למרכז ישיבות בני עקיבא, שכבר שינה את שמו ל'מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא', בצעד שעורר אצל לא מעטים הרמת גבה.

החזרה למרכז ישיבות בני עקיבא לא מרגישה לך כמו חזרה אחורה?

"בני עקיבא וישיבות בני עקיבא זה הבית. תחושת שליחות, תחושה של פלטפורמה שממנה ממריאים. מרכז ישיבות בני עקיבא גדל בשנים האחרונות, התרחב והפך לרלוונטי בתחומי עשייה רבים בציונות הדתית בכלל, יש המון מה לעשות בכל כך הרבה תחומים. כך שמצד אחד חזרתי הביתה, ומצד שני אין רגע משעמם".

האתגרים שהציב לעצמו גלט עם החזרה הם כהגדרתו "לתת מענה טוב יותר, הן לתלמידים המצטיינים והן לתלמידים המתקשים". כדוגמה למענה למצטיינים הוא מספר על פרויקט התלמידות שמכשירות את עצמן לשירות לאומי בתחום הסייבר. "מחזור ראשון של בנות שירות לאומי כבר התחיל לשרת בתחומים שהם ממש סודיים בשביל משרד הביטחון".

אתגר שלישי שמציין גלט הוא ההגעה לציבור המסורתי. "אנחנו רואים לעצמנו כאתגר למצוא את הדרך להגיע לציבור הזה, כי יש ביקוש גדול גם של הורים וגם של תלמידים למצוא את דרכם לערכי היהדות במסגרות שלנו. בימים אלו אנחנו עמלים על השאלה איך מתרגמים את זה לתוכנית מעשית".

דוגמה לאתגר נוסף שניצב בפני המערכת וגלט לקח את הטיפול בו כמשימה הוא לימודי האנגלית. בין השורות נשמעים בדבריו של גלט מסרים זהים לאלה שהעביר שר החינוך נפתלי בנט עם כניסתו לקדנציה. "בציבור הדתי יש לקות משמעותית בכל מה שנוגע ללימודי השפה האנגלית. יש לזה סיבות מוצדקות: אנחנו משקיעים יותר בלימודי הקודש, אנחנו מעודדים את התלמידים לעשייה חברתית רחבה, ומטבע הדברים משהו צריך להיפגע. פרט לכך, החשיפה לשפה האנגלית בכלל היא מצומצמת יותר. יחד עם זה, אנחנו צריכים להסתכל על האתגרים הלאה, וכמי שרואה את עצמו מחויב ליצור בכל תחום את המנהיגות העתידית של עם ישראל, תלמידינו ותלמידותינו צריכים אנגלית טובה. בלימודים אקדמיים זה נדרש, בהסברת מדינת ישראל צריך אנגלית טובה. אנחנו בנינו תוכנית ותקצבנו את זה השנה, כדי שהמורים והמורות לאנגלית ייענו לאתגר של שיפור תוצאות הבגרות באנגלית, וזה יימדד בשנה ובשנתיים הבאות".

עם זאת, גלט מבהיר כי המוקד היה ונשאר חיזוק לימודי הקודש. "זה הנושא שאנחנו שמים בראש מעיינינו. זה הדבר שממנו הכול מתחיל. לימודי הגמרא תמיד היו אתגר שאנחנו מתמודדים איתו. אנחנו רואים ברכה רבה בחיזוק הלימודים האלה. יש לנו תלמידים מצטיינים, כיתות תורניות, קבוצות ללימוד דף יומי, ואנחנו גם מעניקים פרסים לתלמידים מצטיינים בתחומים הללו. בערב יום כיפור האחרון כינסנו תלמידים שלקחו על עצמם לימודי קודש מוגברים חוץ מהמסכת הנלמדת, והם למדו יחד יותר מ‑13 אלף דפי גמרא נוספים לקראת יום הכיפורים בתוכנית 'יגדיל תורה' שאנחנו מריצים כבר כמה שנים. כך שגם בתחום הזה אנחנו ממשיכים להשקיע מאמצים גדולים".

מה קרה לנושא שכר הלימוד? בקדנציה הקודמת נעשה צעד אחד בנושא, ומאז נראה שהעניין ירד מסדר היום, למרות שהבעיה לא נפתרה.

"האווירה הציבורית מחייבת את הורדת שכר הלימוד והגבלתו. בחינוך הפנימייתי זה קשה עד בלתי אפשרי כמעט, כשצריך לתת לילד או לילדה את כל מעטפת החיים המלאה של החינוך הפנימייתי. בחינוך הלא פנימייתי הרצון שלנו לתת תוספות לימודיות רבות עומד בסתירה לצורך להתחשב בתקציב המשפחה הממוצעת, בעיקר במקומות שבהם ברוך ה' יש משפחות מרובות ילדים. הפתרון לכך נעוץ גם בהתייעלות שהמוסד הצליח לקחת על עצמו, אבל גם בקביעת סדרי עדיפויות, שמחייבים להוריד חלק מהדברים. לפעמים זה פחות טיולים, לפעמים זה פחות שבתות סמינריונים וימי עיון ולפעמים זה גם פחות מגמות. סוד העניין במקרה הזה, ולא כולם יודעים, הוא הבעיה של מוסדות שמספר התלמידים שלהם קטן מדי. חייבים לפחות שתי כיתות בשכבה, ועדיף שלוש וארבע כיתות, כדי שיהיה אפשר במסגרת שש שנתית להחזיק מעמד".

גלט מציין כי לעובדה שהמוסדות הדתיים קטנים יותר מהמוסדות החילוניים יש סיבה אחת אובייקטיבית וסיבה אחת שקשורה לאופיו של הציבור הדתי. "בפריפריה, במקומות כמו אופקים או כמו ערד, אין מה לעשות, יש פחות תלמידים דתיים מתלמידים חילונים. אם אנחנו לא רוצים שהתלמידים ייסעו שעה כל בוקר, התוצאה היא מוסדות קטנים יותר. זה ההסבר הטוב לתופעה הזאת. ההסבר הפחות טוב הוא החיידק של הפיצול שקיים לפעמים בציבור הדתי, שכל אחד רוצה להקים מוסד שמתאים בדיוק, ולפעמים גם בדיוק זה לא מספיק, לאג'נדה החינוכית שלו. לזה צריך עבודה עצמית גדולה, לחבר יותר, למצוא מכנה משותף גדול יותר, וזה גם יוזיל את העלויות בסופו של דבר".

בעניין אחר שקשור למרכז: הרב דרוקמן, שעומד בראש מרכז ישיבות בני עקיבא, פורש את חסותו הציבורית על הרב מוטי אלון ונראה כי הוא יחיד בעמדתו זו. גם אתה השתתפת, יחד עם הרב דרוקמן, באירוע שהיה לאחרונה במגדל בהשתתפות הרב אלון. עצם קיום האירוע גרר ביקורת רבה, מדוע בחרת להשתתף בו?

"אני השתתפתי באירוע שהמועצה המקומית מגדל קיימה בבניין המועצה עם ראש המועצה, עם רב היישוב ועם הרב אלון גם כן. אני חושב שהרב אלון שילם את חובו לחברה, גם על פי פסק בית המשפט. לא צריך להחרים אירועים שהוא משתתף בהם וצריך לאפשר לו לבוא לידי ביטוי, בלי לפגוע בשום דרך ומתוך הבנה מלאה למשפחות הקשורות לעניין. מדובר באירוע פתוח שהיה מיועד לציבור המבוגרים, ובאו אליו מי שמצאו לנכון".

"לעודד הקמת סניפים נפרדים"

כמזכ"ל לשעבר, גלט עוקב בעניין אחרי הדיון המתחדש בתוך תנועת בני עקיבא סביב סניפים שיש בהם הפרדה בין בנים לבנות. גלט מחזיק בעמדה שכל קהילה צריכה לקבוע את אופיו של הסניף שקם בתוכה, ולכל הסניפים מכל הגוונים יש מקום בתוך בני עקיבא. "בני עקיבא נמצאת בתקופה מאוד חיובית ומאוד פעילה, וכדרכה של תנועת נוער היא חוזרת מדי פעם לשאלות היסודיות. זה מחזק את הנוער כשהדברים מונחים על השולחן ומבררים אותם.

"אני מאוד בעד לעודד את האפשרות של סניפים נפרדים גם בתוך בני עקיבא. החברה היא חברה מעורבת. זה קורה במקומות העבודה, זה קורה בתור במכולת וגם בישיבות מזכירות בכל יישוב. ממילא הסוגיה הזאת מחייבת מענה והכנה, אבל כל קהילה תבנה את זה בדרך שלה. צריך לאפשר מסלולים שונים שבהם כל אחד מוצא את מקומו".