פרופ' אריה אלדד
פרופ' אריה אלדדפלאש 90

בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחס הפרופ' אריה אלדד לפטירתו של מנהיג מרצ בעבר, יוסי שריד, מי שהיה עבורו יריב אידיאולוגי עיקש הן בתקופת כהונתם המשותפת בכנסת והן מחוצה לה.

בראשית דבריו הגדיר פרופ' אלדד, כיום חבר במועצה האקדמית למדיניות לאומית, את שריד כמי שהיה "בעיקר יריב ראוי. מעולם לא ניתן היה לקחת אותו כמובן מאליו או שלא לחשוב פעמיים לפני שמשיבים על טענותיו, כדי שלא להרים לו להנחתה. הוא היה חריף ושנון והלך והקצין בדעותיו עם השנים".

עדות להקצנתו ההולכת ומחריפה ככל שחלפו השנים, מוצא אלדד בציטוט של שריד אותו מצא באחרונה מימי הויכוח הפנים ישראלי סביב הסכם השלום עם מצרים. אלדד מזכיר כי באותם ימים, כחבר כנסת של המערך, התנגד שריד לעקירת הישובים מסיני. "אם נשרטט את המסלול שהאיש הלך, הוא הלך מאוד מאוד שמאלה, אבל בכל השנים הוא עושה ככל יכולתו כדי להישאר ציוני על פי הגדרתו".

מאז ימים אלו הלכו עמדותיו המדיניות פוליטיות של יוסי שריד והקצינו ו"השיא היה ממש בימים אלה כאשר הוא בירך על החרם על מוצרי ההתנחלויות", אומר אלדד ומציין כי שריד לא היה מוטרד במיוחד מאפשרות של הטלת חרם כללי על ישראל, חרם שיכניע את ישראל ויוריד אותה על הברכיים, ובלבד שהדבר יוביל בסופו של יום לפירוק ההתנחלויות.

מוסיף פרופ' אלדד ומעריך כי "העצבות הגדולה שלו בשנים האחרונות הייתה כיוון שהוא הבין שהחלום שלו הוא מתרחק והוא כבר אינו בר השגה ויש פחות סיכוי שהוא ירא את חלומו לחלוקת הארץ והקמת מדינה פלשתינאית".

אלדד נשאל אם להערכתו שריד ידע להעריך אנשים כמוהו, והוא משיב בחיוב, "ולו בדרך השלילה. הוא בעיקר בז לאנשים שלהבנתו היו בורים והנימוקים שלהם היו בגדר סיסמאות ולא בגדר הנמקות. אני חשוב שמבחינתו לא נפלתי בהגדרות האלה".

ממשיך אלדד ומספר על היחס המיוחד שהיה בין שניהם: "היו לנו הרבה מאוד עימותים, אבל זה נובע גם מהרקע של ההיכרות האישית ולא רק מהערכה הדדית, אלא גם מהנסיבות שכאשר יוצאים מהן אנשים הם אינם יכולים רק לצעוק אחד על השני. אני לא מדבר רק על תקופת הכהונה המשותפת בכנסת ובוועדת החוץ והביטחון, אלא גם מהימים בהם בילינו יחד בגבול רואנדה זאיר בימי מגפת הכולרה. שריד היה השר שיזם וקיבל את אישור ראש הממשלה ואני הייתי מפקד המשלחת הרפואית שיצאה לשם לטפל במגפה, והמראות שהוא ראה והחוויות שהוא השתתף בהן יצרו איזשהו מכנה משותף של מקומות ששנינו ראינו ואחרים לא ראו. הוא אמר לי פעם שכך להערכתו ייראה סוף העולם, ואני חושב שזה תיאור קרוב למציאות".

עוד נשאל פרופ' אלדד אם קוטביות העמדות שבינו לבין שריד לא גרמה לכך שכלל לא היה להם על מה להתווכח שכן אין מכנה משותף כלל ועיקר בין שתי העמדות. אלדד אינו מקבל את הקביעה שביסוד השאלה ואומר: "היה ויכוח כיוון שיוסי שריד הגדיר את עצמו וענה על כל הגדרות היסוד של ציוני. אין לי ויכוח עם מי שאינו ציוני. עם אברום בורג או הח"כים הערבים אין לי ויכוח. עם חברי כנסת ציונים יכול להיות לי ויכוח על הדרך ולכן היה ויכוח עם יוסי שריד".

באשר לחיפוש אחר ממשיכים בשמאל לאופן התבטאותו של שריד, אומר פרופ' אלדד כי אמנם יש לשמאל דוברים ודברים אך "הנטייה שלנו היא להגיד שאם ראשונים כבני אדם אנחנו כחמורים". הוא עצמו אינו מקבל את האמירה הזו כיוון שלטעמו לו היה בה אמת הרי ש"העולם היה מזמן מתאיין...".

"נדמה לי שהשמאל, גם אובייקטיבית מספרית הולך ומצטמצם וזה היה חלק מהתסכול של יוסי שריד שהוגדר כ'השמאלן האחרון'. הוא לא היה האחרון אבל הוא היה הרהוט והמושחז שבין דוברי השמאל. האיש סבל באופן כרוני לא רק ממחלת לב אלא גם מעודף כושר התבטאות, ולפעמים הביטוי החד והחריף היה חשוב לו יותר מהיעד הפוליטי שלו. הדוגמא הטובה ביותר לכך הייתה כאשר ישבנו שנינו בועדת חוץ וביטחון ערב ההתנתקות וניסינו להבין מה גרם לשרון להפוך את עורו.

פיקפקנו בכך שהוא גילה מציאות חדשה כשהתיישב על כס ראש הממשלה, שדברים שרואים משם לא רואים מכן ושנינו שאלנו את שרון, כל אחד בדרכו, 'תגיד מה השתנה בקוסמוס מהיום שאמרת דין נצרים כדין תל אביב, תסביר לנו מה קרה בעולם'. שנינו שאלנו את אותה שאלה וכיוונו כמובן לשחיתות שלו. כשאני אומר שהיה בו עודף כושר התבטאות אני מתכוון לכך שהוא שטבע את המשפט 'עומק העקירה כעומק החקירה' ו"נתן אותו" בידיו של צבי הנדל שיעשה בו שימוש. הוא נתן את המשפט להנדל כי הוא רצה לראות את העקירה, אבל לא רצה לשמוע את הבשורה מהמצורע, הוא לא רצה שמי שהמערכת המשפטית סוגרת עליו הוא שיביא את בשורת עקירת הישובים. הוא אמר את מה שהיה נכון בעיניו ולא התגבר על האמת הפנימית שלו – עומק העקירה כעומק החקירה".

כשהתבקש לציין שם של ממשיך רטורי ליכולותיו של שריד אמר אלדד כי הוא מתקשה למצוא כזה בשמאל הציוני, אם כי מבין חברי הכנסת הערבים יש כמה בעלי יכולת רטורית טובה שקשה להתווכח איתם. "קשה לי להגיד שבשמאל של היום יש מישהו שאני צריך להתכונן לויכוח אתו כפי שהייתי צריך להתכונן לויכוח עם יוסי שריד".

ומה באשר ליכולתו "להמריץ" את ממשלת רבין? אלדד מסביר את היכולת הזו בכך ששריד הגיע מתוך השמאל "והמשיך להשמיע את אמיתות היסוד שלהם כאשר הם הלכו לפשרות מול מציאות מדינית, והוא הלך עד הקצה. הוא היה המצפון השמאלני ולכן הוא הצליח לגרור אותם שמאלה".