לאחר פעילות שהחלה לפני 6 שנים מצליחה היום עמותת 'מתנת חיים' המחזקת את המודעות לתרומת כליה ללא היכרות מוקדמת בין התורם למושתל, להגיע לניתוח ה-250.
לקראת האירוע שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם הרב ישעיהו הבר, ראש העמותה המברך "ברכת שהחיינו על כך שזכינו לראות איזה עם נפלא יש לנו, מעבר להצלת חיי אדם, מעבר לכך שמשפחה שלמה מקבלת שמחה וישועה ממצוקה נוראית שעוברת עליהם".
הרב הבר שב ומדגיש בדבריו את תחושת התרוממות רוח לנוכח גדלות הנפש שמתגלה על ידי התורמים, גדלות נפש שאותה הוא משייך לרוחו הייחודית של עם ישראל כולו. "איזה עם יש לנו. איזה עם אנחנו. בני עמי בחרו בדרך של תרומת חיים לזולתם גם אם אינם מכירים אותו".
הרב הבר מספר על ראשית ימיה של העמותה בשנת 2009 ומציין כי בשלוש השנים האחרונות התגברה הפעילות והמודעות לסוגיה. "על מנת ליצור שינוי בתודעה של האנשים ביחס לתרומת כליה, זו פעולה לוקח זמן עד שאנשים קולטים ומפנימים שתרומת כליה זה הרבה פחות מסוכן והרבה פחות קשה ממה שהם חושבים.
"התרומה נעשית בצורה שבעזרת ה' היא עם סיכונים מועטים וההחלמה קלה ופשוטה, כאשר אדם שהוא בריא וכשיר לכך והוא יודע כמה זה פשוט לעומת גודל ההצלה שזה מעניק למושתל, אז אנשים טובים נענים ותורמים".
כדי להבין את מקור השינוי התודעתי סביב תרומת הכליה מציג הרב הבר כדוגמא את התורם ה-250, "יש משהו נוסף שמתחולל לאחרונה: אם ניקח את אותו אדם שנכנס לחדר ניתוח כדי להיות התורם ה-250, יהודה אוזן ממגורשי גוש קטיף, אדם יקר שביקרים, הוא תורם כליה בעקבות גיסו, אלישיב הילר, שתרם לפני מספר חודשים כליה. אנחנו רואים סדרות של בני משפחה, אחים, גיסים, אב ובנו וכו', שתורמים.
"אנחנו רואים אנשים מישובים מסוימים וקהילות מסוימות - שבעה מהישוב עלי, ארבעה מיצהר, לפי הסטטיסטיקה היינו חושבים שביצהר יש חצי מיליון איש והיא מכילה קצת פחות... יש ישובים שלמים, ביתר עילית כמה וכמה תורמים, בשכונת הר נוף יש הרבה תורמים, בבית שמש יש הצטיינות בתרומה. אלו קהילות שלמות של אנשים מהמגזר הציוני דתי והחרדי וחבר מביא חבר. גם העיר רחובות מקבל הצטיינות בנושא הזה".
בעקבות דבריו אלה נשאל הרב הבר מה מביא דווקא אנשים מהמגזר הדתי והחרדי לתרומות שכאלה, והוא משיב: "כולנו מבינים שאנשים שיש להם אמונה קל להם יותר לעשות את הפעולה הזו כי הם יודעים שהסיכון קטן והם חיים באמונה שאם לא נגזר על אדם דבר משמים לא יקרה לו רע, ומהמצווה יכול להיות לו רק טוב.
"מעבר לכך, מדובר באנשים עם שליחות ורצון להציל חיים, אנשים שלא חיים רק לעצמם, אלו מגזרים שחיים למען זולתם. מעבר לכך יש גם את העניין ההסברתי. התחלתי לפעול במגזר החרדי שאני חלק ממנו, אחר כך הרחבנו אל הציונות הדתית, ובמגזר החילוני הפעילות שלנו רק עכשיו מתחילה לנבוט. אני משוכנע שבתוך כמה שנים גם שם הפעילות תניב תוצאות".
באשר ליעד של העמותה שלו הוא אומר ש"אנחנו חולמים שבתוך 3 או 4 שנים לא יהיה בישראל מי שימתין להשתלת כליה ולא יקבל אותה בתוך זמן קצר. יש לנו חלום להיות הראשונים בעולם שאין אצלם המתנה להשתלת כליה. נהיה אור לגויים, סמל ודוגמא לפתרון לבעיה שאין לאף אחד פתרון עבורה, וזה רק בזכות אנשים טובים שבאים מעצמם ותורמים בהתנדבות. זה לא קל, אבל החלק הקשה הוא התהליך שקודם לתרומה, בגלל הבדיקות היסודיות והדקדקניות,
"אז 'מטרטרים' אותו לעוד ועוד בדיקה כדי לוודא שלא יאונה לו כל נזק. מדובר בתהליך ממושך ומטריד ולכן זה הפך להיות דבר קשה. אני רגיל בהתבטאות של אנשים שאומרים שהחלק הקל ביותר בתרומת הכליה הוא הניתוח".
עוד נשאל הרב הבר באשר לייחודיותה של התופעה בישראל לעומת העולם כולו, והוא משיב בחיוב. "תופעה של תרומה לזר אין לזה תקדים בעולם לכמויות כאלה. יש מקרים בודדים שמציינים אותם בהתרגשות רבה בכלי התקשורת, אבל תרומה שנעשית בעולם היא בדרך כלל לבן משפחה או לחבר קרוב, אבל תרומה אלטרואיסטית כמו של יהודה אוזן שתורם לאדם שאותו הוא פגש רק אתמול כשהתאשפזו לניתוח בביילינסון, זו תרומה שאין לה אח ורע".
ומה באשר לסיכוי שהמהלך יתפוס גם בעולם? הרב הבר מגלה כי באחרונה "'מתנת חיים' הקימה לראשונה סניף בלונדון, מובן שבקרב הקהילה היהודית בלונדון, אבל אנחנו משוכנעים שמשם זה יגיע לקהילות אחרות וקהלים אחרים באנגליה. יש אנשים טובים בכל מקום. צריך להיות אדם טוב באופן מיוחד כדי להיכנס לניתוח להיפרד מאיבר מהגוף, אבל יש בכל מקום אנשים טובים".
איך הכול התחיל? מאירוע אישי שבו הרב הבר עצמו נזקק לתרומה. "הייתי מטופל בדיאליזה והפסקתי את תפקידיי הקודמים כר"מ בישיבה ומנהל חינוכי בחיידר, נפלתי לטיפול דיאליזה ב'משגב לדך' ושם פגשתי בחור יקר מקרית ארבע, פנחס תורג'מן שעבר דיאליזה רצינית, אחיו יאיר הי"ד נפל בקרב מול מחבלים ופנחס כבחור ישיבה היה מטופל בדיאליזה לאחר השתלה כילד, השתלה שבה הכליה נדחתה ולמדנו יחד בחברותא. הקימונו ישיבה בדיאליזה.
"כשיצאתי להשתלה היה לי ברור שאעשה הכול להוציא גם אותו להשתלה. חיפשתי לו תורם, אבל עד שהגענו להשתלה הוא נפטר מדום לב. יום פטירתו של פנחס ז"ל היה יום ההולדת של 'מתנת חיים'. הפטירה שלו השאירה בו רושם כל כך עמוק שלא יתכן שהורים יקרים כמו הוריו של פנחס יישארו ללא ילדים בגלל חוסר מודעות לגבי האפשרות לתרום כליה ולהציל חיים. האירוע הזה גרם לנו להקים את 'מתנת חיים' והשאר היסטוריה".
עוד התייחס הרב הבר גם לשאלת ההתנדבות. שאלה זו עולה מעת לעת, גם אם אינה זוכה לפומבי – מדוע על תורם כליה להתנדב ולא לקבל תגמול כספי למהלך שבו הוא נוקט, מהלך החוסך סכומי עתק למדינה ולמערכת הרפואה בהוצאת המושתל ממעגל הנצרכים לטיפולים רפואיים יקרים ביותר.
הרב הבר מציין כי אכן "כל אדם שעובר השתלה חוסך למערכת סכומים של מיליונים. כל טיפול עולה לאוצר המדינה בממוצע חמישה מיליון שקלים. הדברים נכונים, אבל ישנה אמנת איסטנבול שאוסרת כל דבר שקשור לסחר אברים. בגלל החששות של המדינה מתופעות של סחר באיברים הקצינו ואסרו על כל תמורה גם אם היא נעשית על ידי המדינה עצמה. המדינה נותנת פיצוי על אבדן הכנסות, ימי עבודה ונסיעות אבל אין בכך כדי להוות תגמול".
עם זאת מעיר הרב הבר כי "יכול להיות שהיה נכון לחוקק חוק שיינתנו לו הטבות, אבל כל עוד החוק אוסר אנחנו שומרים עליו". הוא גם מזכיר כי בעבר היו שניסו לשנות את החוק אך בשמאל הפוליטי היו שהתנגדו למהלך שכזה.