הדמוגרף יורם אטינגר מותח ביקורת בראיון לערוץ 7 על דבריו והתנהלותו של מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי, בעקבות נאומו בפורום סבן, בו קבע כי לנוכח האיום הדמוגרפי לא תוכל ישראל להישאר מדינה יהודית שאינה נגועה באפרטהייד אם לא תוקם מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון.
"הוא לא מכיר את הנתונים הדמוגרפיים, כפי שהוא לא מכיר את הנתונים המדיניים, והגאו-אסטרטגיים. זהו אותו אדם שנמנה על המיעוט הקטן בוושינגטון שהיו חברים של חאפז אסד ובנו בשאר. הוא נהג לאכול איתם ארוחות ערב וניסה לשכנע את ישראל שמדובר באנשים שוחרי שלום ואוהבי אדם. זהו אדם שכתב בספרו 'מלחמה חדשה', שערפאת הוא אב טיפוס של פושע שהפך למדינאי שוחר שלום. זהו אותו אדם שמקבל את עבאס כאחד מנביאי השלום למרות שמדובר במי שמייסד ומנהל מערכת החינוך לשנאה", אומר אטינגר בפתח דבריו.
וגם באשר לנתונים הדמוגרפיים שמציג קרי מותח אטינגר ביקורת לא מבוטלת. "קרי מתעלם מהמציאות המתועדת של 15-20 השנים האחרונות והמגמה לשנים הבאות, כמו למשל סגירת הפער בפריון היהודי לעומת הערבי. בשנת 69' היו לאישה הערבייה 6 לידות יותר מהיהודייה. ב-2014 הפער הזה נסגר. הערבייה במגמת ירידה של פחות משלוש לידות לאישה, והיהודייה כבר כעת במגמה של יותר משלוש לידות לקראת שלוש וחצי לידות לאישה".
לדבריו, "כל זה קורה כאשר הפריון החרדי בירידה והפריון החילוני, ובמיוחד במגזר עולי ברית המועצות ו"הצפונים", ב"התפוצצות". מדובר בהתעלמות של ג'ון קרי מהתופעה של מאזן הגירה שלילי בקרב ערביי יו"ש שהחל כבר ב1950 ונמצא במגמת עלייה של המאזן הזה משנת 2000 ועד היום. זאת במקביל למאזן הגירה חיובי של יהודים עקב גלי העלייה והעובדה שמספר היורדים הוא הנמוך ביותר מאז שנות השמונים. מספר החוזרים הוא הגבוה ביותר מאז שנות השמונים".
אטינגר מוסיף כי מזכיר המדינה האמריקני לא מתעלם רק מהמצב בישראל, אלא מהמצב בעולם המוסלמי כולו. "יש קריסה של נתוני הפריון. גם ביו"ש הפריון של ערביה הוא נמוך מהממוצע בקרב היהודיות בישראל – 2.76 לאישה ערבייה ביו"ש לעומת 5 לידות שהיו לאישה ערבייה בשנת 2000. כלומר יש רוח גבית יהודית דמוגרפית חסרת תקדים לעומת ירידה משמעותית אצל ערביי יו"ש במיוחד, אבל גם בקרב ערביי ישראל".
"השורה התחתונה היא שיש כיום 66 אחוז יהודים בשטח המשולב של יו"ש והקו הירוק והרוב הזה נהנה מרוח גבית הן מהפריון היהודי והן מההגירה", אומר אטינגר ומציין כי אם נכלול בנתונים גם את תושבי עזה נגיע לרוב יהודי של 58 אחוזים בשטח כולו.
באשר לגורמים המובילים לשינוי המשמעותי הזה בדמוגרפיה הערבית, אומר אטינגר כי כיום "כל נערה ערבייה ביו"ש מסיימת בית ספר תיכון, ורבות יותר הולכות למכללות. המשמעות היא שכל תהליך הפריון לא מתחיל בגיל 15 כפי שהיה נהוג אלא בגיל 20 פלוס. בנוסף, בשנת 67' היו 70 אחוז כפריים, כלומר צריכים ידיים עובדות וקל לגדל ילדים, ואילו היום יש 75 אחוז עירוניים, אין צורך בידיים עובדות וקשה לגדל יותר ילדים".
בעקבות כל אלה נשאל אטינגר אם ישראל הדמוקרטית תוכל להכיל גם מיעוט גדול כל כך, מיעוט הנאמר בלמעלה משלושים אחוזים, ולשמור על דמותה היהודית ישראלית.
אטינגר משיב וממליץ להכיר את העובדות והנתונים. הוא מזכיר כי ערביי ישראל מהווים כעשרים אחוזים מהאוכלוסייה אך בכנסת הם מונים כעשרה אחוזים בלבד. נתון נוסף מלמד כי בבחירות כלליות אחוזי ההצבעה הערביים הם 50 אחוז בעוד בבחירות המקומיות מדובר בכ-90 אחוזים.
לטעמו של אטינגר הסיבה לכך היא שלפחות מחצית, אם לא מעבר לכך, אינם רואים בחברי הכנסת הערבים נציגים אותנטיים שלהם.
"אין ספק שלפחות חמישים אחוזים מהם עוברים תהליך של ישראליזציה", הוא אומר ומציין כי גם ביהודה ושומרון ובאזורים הסמוכים לירושלים, כך מלמדים הסקרים, קיימת העדפה ברורה של האוכלוסייה לאחוז בתעודת זהות ישראלית ולא לחיות תחת שלטון פלשתיני. לדבריו, החוששים משלושים אחוזי ערבים שייכללו במוסדות הדמוקרטיה הישראלית מתעלמים מהעובדות שבשטח.
עם כל זאת ומעל כל זאת מדגיש אטינגר את כי במציאות המזרח תיכונית הקיימת הסוגיה הדמוגרפית אינה אלא משנית במכלול השיקולים לקבלת החלטות.
לדבריו הסוגיה המשמעותית הרבה יותר היא ההתמודדות המתבקשת וההגיונית מול תמורות המזרח התיכון.