כששריד סייע למתנחל להציל חיי פלשתיני

סיפור המתפרסם כאן לראשונה על הצלתו של קבלן פלשתיני מידי המשטרה הפלשתינית, בעזרת יוסי שריד.

חגי הוברמן , כ"ט בכסלו תשע"ו

השאיר אחריו העתק דהוי של השמאל. יוסי שריד
השאיר אחריו העתק דהוי של השמאל. יוסי שריד
צילום: פלאש 90

יוסי שריד, מנהיג השמאל הישראלי הבולט ביותר ב-40 השנים האחרונות, היה אוייב מר של ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. עד כאן, מן הסתם, לא הפתעתי אף קורא.

למרות זאת, בשעת הצורך, הוא לא היסס בתפקידיו הממלכתיים לסייע ליישובים ביו"ש, כשהיה לכך צורך. יצחק מאיר, מנכ"ל איגוד ערים לאיכות סביבה ביו"ש, תושב עפרה – יישוב שבוודאי לא היה אהוד על יוסי שריד, ואשר עם עלותו על הקרקע לפני 40 שנה דרש מעל במת הכנסת לפנותו, סיפר לי שכאשר שריד התמנה לשר לאיכות הסביבה, הוא הכפיל את תקציב משרדו להתנחלויות, בטענה מעניינת: אני צריך לתת 'אפליה מתקנת' לשני מיגזרים שעד כה היו מופלים בתקציבי איכות הסביבה: ערבים ומתנחלים. שריד כינה את זה 'לעצור זיהום חוצה גבולות'.

הוא הבין שכאשר זורם ביוב בשומרון, הוא מזהם את מי השתיה שכל תושבי גוש דן שותים מהם. "שריד הצליח לשכנע את המינהל האזרחי להעביר תקציב של 10 מיליון לפרוייקט קולחי נחל קנה בשומרון, המנקזת את הביוב של יישובי מערב השומרון, כדי שבבוא היום הפלשתינים יוכלו להתחבר לקו הזה ללא תשלום, כשתהיה להם סוף סוף מערכת ביוב", מספר איצ'ה מאיר.

כמו בהרבה פרוייקטים חלומיים של השמאל, הפרוייקט אכן משרת את היישובים היהודיים, אבל עד היום, למעט כפר אחד במערב השומרון, אף כפר לא התחבר אליו. הסיבה טכנית: בכל הכפרים אין עדיין מערכות ביוב. הם ממתינים לכסף האירופי שהפסיק להגיע, אחרי שהאירופים הפסיקו את ההשקעות כשגילו שכסף לביוב הולך למטרות אחרות, מימון טרור למשל.

סיפור מעניין יותר הוא הצלתו של קבלן פלשתיני מידי המשטרה הפלשתינית, בעזרת יוסי שריד, לפי בקשתו של מאיר. הסיפור הזה מתפרסם כאן לראשונה. היֹה היָה קבלן פלשתיני מאחד מכפרי מערב השומרון, שעבד עם איגוד ערים לאיכות סביבה שומרון, בנושא הטמנת אשפה. בהנהגה הפלשתינית לא אהבו את שיתוף הפעולה הפורה הזה לטובת אוכלוסיית השומרון משני העמים. באחד הימים הגיעו שוטרים פלשתינים לאחד האתרים שבו שהה אותו קבלן, עצרו אותו והעבירו אותי לכליאה באחד ממתקני העינויים ביריחו.

יצחק מאיר שמע על המקרה, הצליח להבריח לו כסף, ופעל לחלץ אותו. הוא פנה לאירגון זכויות אדם בלונדון, שכצפוי גילה בטלנות מופגנת כשהתברר שמדובר אכן בפלשתיני, אבל כזה שעבד עם מדינת ישראל. מהם לא יצאה הישועה. "כשראיתי ששום דבר לא עזר פניתי ליוסי שריד", מספר יצחק מאיר. "שריד לא היסס, נסע ליריחו, דיבר עם הקצינים הפלשתינים, והצליח להביא לשיחרורו של אותו ערבי".