"החלטתי לשבור שתיקה"

מכתב אישי של לוחם בצה"ל אלון מליק לנשיא המדינה ראובן ריבלין לקראת השתתפותו בכנס השמאל הקיצוני בשבוע הבא.

אלון מליק , כ"ט בכסלו תשע"ו

ראובן ריבלין
ראובן ריבלין
צילום: מארק ניימן, לע"מ

נשיא המדינה רובי ריבלין, 

החלטתי לשבור שתיקה.

שירתתי כלוחם בחטיבת כפיר בין השנים 2008-2011, וחלק ניכר מהשירות הצבאי היה "תפיסת קו" בגזרות שונות באזורי טרור. אחת הפעולות השגרתיות בפעילות השוטפת שלנו הייתה לאייש "פילבוקס" שנמצא צמוד לצומת הכניסה לכפר כדי למצוא נשק ואמלח.

בכל התקופה הזו היו מגיעות מידי יום שישי, בשעות קבועות ובמשמרות מתחלפות נשות הארגון "מחסום ווטש". תפקידן מטעם הארגון היה להפריע לנו לבידוקים, לצלם אותנו בוידאו ובתמונות רגילות לכל אורך הזמן במטרה להפחיד אותנו עם איומים בתביעות ובתלונות. כאן המקום לציין כי מעולם לא עבר דרכנו אדם שחווה איזשהו סוג של התנכלות, התעללות או הפרעה כלשהיא. נהפוך הוא, כל אדם ואדם שעבר דרכנו התקבל בצורה הולמת בהחלט. רוב הזמן אלו היו רק צילומים, ומידי פעם אמירות לעברנו כמו "איך אתם לא מתביישים" "בשביל זה הלכתם לצבא? בשביל להתעלל בחפים מפשע?" "חיילי כיבוש" "קלגסים" ועוד. אולם למרות הכאב והעלבון מעולם לא הגבנו, מעולם לא קיללנו, מעולם לא הפנינו מבטנו מביצוע המשימה תוך התנהגות נאותה.

השגרה הייתה לא נעימה, אבל היא הייתה כאין וכאפס לעומת המקרים בהם נאלצנו לבדוק רכב רכב ביציאה מהכפר בשל התראות חמות לביצוע פיגועים. אז הן היו הופכות מקבוצה של נשים מבוגרות בכובעי מצחיה, מצלמות ושפה אלימה ופוגענית לאיום של ממש.

פעם אחת הזכורה לי ביותר הייתה בתחילת ינואר 2010. בשעה 10 בבוקר קיבלנו הוראה מהחמ"ל לעשות בידוק קפדני בשל התראה חמה ליציאה של רכב שמבריח חומרי חבלה ונשק לעבר מחבלים במטרה לבצע פיגוע. ברגע שהתחלנו לבצע את המשימה ולבדוק את הרכבים, התקרבו למרחק של מטרים בודדים מאיתנו כמה מהנשים והחלו לקלל אותנו ולצעוק עלינו, לצלם את פרצופינו ממרחק של סנטימטרים ספורים ואף לדחוף אותנו ולנסות למשוך אותנו בכוח מהרכבים הנבדקים. הבלאגן שנוצר כתוצאה מההפרעה שלהן יצר התקהלות המונית מסביב לחסם ופקק גדול ביציאה. תוך דקות ספורות כל הסיטואציה הפכה לכאוס אחד גדול.

עשרות ערבים מתגודדים מסביבנו בעוד הנשים מתעמתות עם המפקד ואיתי. לעולם לא אשכח את אותם כמה רגעים, בהם אני מוצא עצמי עומד בחוצץ בין 6 נשים מבוגרות, בגילאים שבין אמא שלי וסבתא שלי, מקללות אותי בקללות איומות כמו "נאצי מנוול" "איך אמא שלך לא מתביישת שהבן שלה מתנהג כמו חייליו של היטלר" ועוד השוואות נוראיות ואמירות קשות. כשניסו לעבור אותי בכוח, נאלצתי לפרוס ידיי ולחסום בעדן את ההגעה למפקד אשר בדק רכבים באותה שעה בניסיון להקל על העומס ולתמרן את המצב. אז, בקור מקפיא של שיא החורף בהרי חברון שתיים מהנשים החלו לשפוך עליי מים מבקבוקי השתיה שלהן תוך שהן דוחפות ומקללות אותי, דבר שנמשך מספר דקות עד אשר הגיע החפ"ק הפלוגתי והוא פינה אותן מהשטח לאחר חצי שעה שבהן הן מפריעות לנו למנוע את הפיגוע הבא, תוך ניסיונות השפלה ותוך שהן מפריעות לנו לבצע את תפקידנו. 

אדוני הנשיא,

שמעתי שהחלטת לתמוך בכנס של הקרן החדשה לישראל, אתה הולך לשבת על במה אחת עם מי שמגייס מאירופה כסף רק כדי שהזוועה הזו תתרחש, כדי שחיילים כמוני יסבלו, יחטפו קללות, ויסכנו את החיים. לא יכול להיות שנשיא מדינת ישראל יעשה דבר כזה.

אה כן, 10 דקות לאחר שעזבו נשות ווטש עצרנו רכב טויוטה אדום, ובו רובה M16 ושתי מחסניות.