בראיון ליומן ערוץ 7 התייחס ד"ר יובל ארבל, מדען ארגון 'אקופיס' ומומחה לאקלים ומים, להסכם פריז שנחתם אתמול בקול תשואות גדול, ההסכם שנועד להגביל את העלאת הטמפרטורה העולמית במעלה וחצי או לכל היותר שתי מעלות ולא מעבר לכך.
ד"ר ארבל מציין בפתח דבריו כי מעורבותה של ישראל מטבע הדברים היא מעורבות מצומצמת שכן גם אם פליטת הגזים בישראל אינה מבוטלת הרי שבהיות ישראל מדינה קטנה השפעתה קטנה.
באשר להחלטת באי הכנס בפריז להגביל את עליית המעלות במעלה וחצי מציין ד"ר ארבל כי בתחום זה "כל עשירית מעלה היא מאוד משמעותית". עוד הוא מבהיר כי כאשר מדברים על שתי מעלות לכל היותר הרי שמדובר בממוצע והמשמעות היא שבקטבים העלייה תהיה 5 או 6 מעלות ואז "מדובר בהמסה משמעותית בקטבים ועלייה של פני הים על כל מה שנגרם מכך כמו הצפת איים ומחיקה של מדינות ופגיעה בערי החוף, הצפת שטחי חקלאות גדולים, המלחת מי תהום ועוד.
"כל עשירית מעלה בממוצע העולמי יכולה לשנות את היקף התופעות ולכן ירידה מערך שנקבע קודם כיעד – 2 מעלות, שכמעט כל המדענים מסכימים שהוא ערך לא מיטבי וישאיר אותנו עם נזקים חמורים, ירידה כזו היא הצלחה עצומה לוועידה שבה מנהיגי העולם קיבלו יעד משמעותי יותר ושיקטין משמעותית את הנזקים של שינויי האקלים.
באשר למציאות הנוכחית, מבהיר ד"ר ארבל "כרגע מבחינת תכניות הפחתת צמצום פליטת גזי חממה שגורמים לעלייה הזו, מה שהוגש לועידת פריז מביא ל-2.7 מעלות, כלומר הרבה יותר גבוה. המשמעות היא שכרגע ההסכם הסופי אומר שמה שהגישו לא מספיק טוב וצריך לחזור הביתה ולבחון איך נערכים מחדש ואיך מצמצמים עוד.
"זו הבשורה האמיתית שאינה טובה בהכרח לממשלות, אבל יחייב אותן לעבור בייצור החשמל לאנרגיה מתחדשת, לעבור להליכה ברגל, לתחבורה ציבורית, לאופניים וכו'".
עוד מוסיף ד"ר ארבל ומציין כי "הקושי הגדול יהיה במדינות המתפתחות. סין היא היום המדינה שמבחינת פליטת גזי חממה היא הגדולה ביותר, ושם צריך להיעשות השינוי המשמעותי ביותר וכבר נעשה שם כעת שינוי שכזה. הם הבינו את זה. הם הסתמכו על תחנות כוח פחמיות שמזהמות מאוד וכעת הם עוברים לאנרגיה מתחדשת ולכורים גרעיניים. אנחנו מקווים שהם יעברו לאנרגיה מתחדשת ופחות לכורים גרעיניים כי בכורים ישנן בעיות אחרות, לא פחות מדאיגות".
באשר להשפעות הממשיות של עליית הטמפרטורות מציג ד"ר ארבל שורת אזורים ברחבי העולם שבהם הסכנה מיידית להצפה ומחיקת ערים ומדינות, וממשיך ומתאר תמורות אקלימיות באזור שלנו, במזרח התיכון, שיכולות להוביל לתוצאות גם בתחום הביטחון והטרור.
ארבל מציין כמדאיגה מאוד את המציאות באיים המאלדיביים ואיים באוקיינוס השקט ש"שם המקום הגבוה ביותר הוא שני מטר ואם לא נצמצם פליטה ונגיע לעלייה של 3 מעלות הם פשוט יימחקו וייעלמו. כיום מתמודדים במחסומים שמוצבים שם ועדיין הם נאלצים להזיז את הבתים לפי עליית מפלס הים, השטח שם מצטמצם, כך גם מקורות המים והשטח לעיבוד שדות. אלו בעיות הולכות וגדלות ובחלק מהמקומות הללו מתכננים פינוי והגירה. מדינה שלמה צריכה לעבור. אמנם מדינות קטנות אבל זו בעיה".
מציאות מטרידה דומה מתרחשת גם בבנגלדש שגובהה נמוך מאוד ו"דלתת הגנגס יכולה להציף שטחים נרחבים, בעיקר אם זה מגיע עם מונסונים והוריקנים חזקים. זו קטסטרופה", קובע ד"ר ארבל.
ובאזור שלנו המציאות האקלימית יכולה להגיע עד לכדי מלחמות אזרחים וטרור. ארבל מזכיר את הדלתא של הנילוס שבה אם יעלה מפלס פני הים אזורים נרחבים יומלחו, מי התהום יומלחו ומצרים תמצא את עצמה מתמודדת עם חמישים מיליון פליטים.
"תופעות של חוסר יציבות ומלחמות אזרחים ופליטים, אחת הסיבות לכך היא שינויי האקלים. מלחמת האזרחים בסוריה התחילה בין השאר ובעיקר בגלל אבדן מקורות מים ומידבור. מאות אלפי חקלאים איבדו את פרנסתם, הגיעו לערים והמהומות התחילו עד שהגענו לטרור גם בפריז, וועידת פריז חודש אחרי האירועים הללו סוגרת מעגל".
עוד נשאל ד"ר ארבל אם ניתן לסמוך על הבטחות והצהרות המנהיגים בוועידת פריז. לדבריו "אין מקום רק לסמוך על מילים טובות ורצון טוב. הוחלט על מנגנון דיווח ושקיפות מלאה. תתכנס ועידה בכל חמש שנים כדי לבדוק אם עומדים בהתחייבויות". לזאת הוא מוסיף ומעיר כי "לא הוחלט על מנגנון אכיפה וסנקציות, אם כי היו ארגונים ומדינות שדרשו שיהיה מנגנון כזה, אבל ההצעה לא התקבלה".
לדבריו על מנת להבטיח שאכן מהלכים יבוצעו יש להפעיל לחץ ציבורי חזק והתעניינות של התקשורת. "אנשים מבינים שהנזקים הללו עולים לנו ביומיום, חברות ביטוח מעלות פרמיות ומחירי המזון עולים גם בגלל הייצור וגם בגלל הביטוח כשאסונות אקלים מתרחשים יותר ויותר. זו מערכת מורכבת עם הרבה פרטים ובסופו של דבר לחץ ציבורי שילחץ על מנהיגים ישכנעו אותם שזה לטובתנו. המספרים של הכלכלנים מלמדים שעדיף לנו לצמצם פליטת גזי חממה יותר מאשר להיערך להתמודד עם שינויי האקלים".
באשר לישראל ויכולותיה הטכנולוגיות לסייע במאבק הבינלאומי הזה אומר ד"ר ארבל כי "ישראל היא מעצמת טכנולוגיות גם בתחום זה של האנרגיות המתחדשות. הובלנו בעולם עם קולטי שמש, חימום מים מעל כל גג ישראלי. עם זאת ביישום הטכנולוגיות של האנרגיות המתחדשות אנחנו הרחק מאחור.
"בגרמניה יכולים לייצר אנרגיות מתחלפות בעשרים אחוז אצלנו זה רק שני אחוז, ואצלנו יש הרבה יותר שמש מאשר בגרמניה. זה אומר דרשני. דרוש שינוי של מדיניות משרדי הממשלה, בעיקר משרד האנרגיה. הוכנה תכנית עם משרדי הממשלה השונים לאנרגיות מתחדשות ותחבורה אבל מי שעוצר את היישום הוא משרד האנרגיה".
ד"ר ארבל אינו יודע להסביר את עמדת משרד האנרגיה המונע מעבר לאנרגיות מתחלפות ומציין כי גם במדינות שהמבנה שלהן הופך אותן לאי אנרגטי, כלומר מדינה שאיננה מחוברת לשכנותיה באפיק זה, יש פתרונות שישראל יכולה להשתמש בהם. אחת הדוגמאות היא הקמת שדות סולאריים בירדן, וישראל תצרוך חשמל מהשטח הירדני, מאחר והיא קטנה בשטח, ובכך לא תהיה ישראל בגדר אי אנרגטי. "זה מורכב אבל זה אפשרי ועובדה שזה נעשה במדינות אחרות".