פלאפון בנהיגה
פלאפון בנהיגהצילום: shutterstock

1. בחנוכה האחרון, בעת מעבר מפתיע בין אטרקציות, נדרשתי למשימה לא פשוטה – לנווט מחולון ללטרון במהירות.

כאדם שלא נמצא בדרך כלל בחולון ולא בלטרון ומתקשה להבין מה הקשר ביניהם זאת הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית. כמעט. 5. מובן שאני יודע שגם ייצור הווייז הוא בהשגחה אלוקית והכול מאתו יתברך – אבל זה בשכל, פחות בלב
בגללו. הלא הוא ה'ווייז' ישתבח שמו. תוך עשרים דקות הוא העביר אותי בין חמישה סוגי כבישים בקלילות תוך שהוא מעודד אותי בתחזיות אופטימיות ומשרווה אווירה נעימה של שלווה וביטחון. בסיום הנסיעה לא יכולתי שלא לחבר לו תפילה אישית. הרגשתי ממש להט דתי להודות לו ולהללו בפי – וכל זה בחנוכה.

2. שקעתי בהרהור נוגה. חשבתי שכל הסיפור הזה של האלילות כבר מאחוריי, ובעצם הוא מלפני ומצדדיי. הרי את כל תחושת האמונה והביטחון הפקדתי בידי אלוהי הוויז. את תפילת הדרך הפטרתי בקלות בלתי נסבלת ואת רוב הוני הנחתי על אייפוני ועל הקריינות המרגשת המוליכה אותי כמו עמוד ענן אל היעד (דרך אגב, אלוהי הווייז בגדול בעד בחירה חופשית אף על פי שהוא יודע מתי תגיע. פלא ממש). את מי אני עובד? על מי אני עובד? על מי אני סומך? במי אני בוטח?

3. מיד ניסיתי להסיח את הדעת מהשאלות הנוקבות – הלא אלוהי הווייז אינו מונע תאונת דרכים! אבל הסדק הקטן שפערתי במציאות התמלא מיד - הוא מתריע... ולאח שלו יש מערכת שהתקנתי ברכב ומצפצפת כשאני עושה שטויות. בכל מקום שבו ניסיתי להשאיר רווח להשגחה – מיד הופיע ברוחי איזה אליל טכנולוגי אחר שעושה את העבודה מצוין. בסוף מצאתי כמובן סדקים שבסעיף בביטוח קוראים להם 'כוח עליון' אבל עדיין הרגשתי עובד אלילים שפוסח על שתי הסעיפים.

4. ובעצם, אולי כל מה שאני מבזה כרגע הוא בעצם התקדמות אמונית? אם פעם היינו חסרי אונים ותלויים בכל דבר בבקשה מאלוקים, הרי היום האנושות התקדמה וגם הקשר לאלוקים התקדם. בעבר מה שהחזיק את הקשר היה ההכרח. אנחנו לא יכולים לעשות כלום בלעדיו אז אין בררה אלא לשמור על הקשר – אחרת יהיה איום ונורא.

כיום יש לנו קיום פשוט ועצמאי ולכן ההתקשרות מגיעה מתוך רצון לחרוג מעבר לאנושיות הרגילה שלנו. להידבק בו. אולי בעצם הגדילה שלנו אפשרה את המעבר של העולם הדתי משפת הכוח לשפה של דבקות?

5. מובן שאני יודע שגם ייצור הווייז הוא בהשגחה אלוקית והכול מאתו יתברך – אבל זה בשכל, פחות בלב. הלב מחפש קשר אמתי לקב"ה והוא לא מוצא אותו בווייז. כלומר, אם העניין הוא רק ההצלחה הטכנית בנסיעה – הווייז יכול לתת פייט לא רע. אבל נדמה לי שהווייז בא לפנות אותי לתפילת הדרך בעומק אחר.

תפילה שלא רק תתחנן למצוא את הרחוב ולחזור הביתה בשלום אלא תפילה שתתכוון למצוא את דרכי בחיים ושהפעולה שלקראתה אני נוסע תהיה לטובה ולברכה. תפילה שתימלך במלך כיצד לחיות את חיי בתחנה הבאה באופן הכי ישר ומדויק. תפילה שלא רק תבקש לשרוד אלא תתחנן על התנועה הפנימית הנכונה והקשר לאלוקיי בכל מעשיי אי שם מחוץ לבית. אחרי תפילה כזאת, אלוהי הווייז חוזר להיות יצור מתכתי וחסר חן ואני נקשר יותר לאלוקי ישראל.

הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם",  

מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן