"צריך להשפיע על הציבור שלא ישכח את אשר עשה לנו עמלק של דורנו".  אוושויץ
"צריך להשפיע על הציבור שלא ישכח את אשר עשה לנו עמלק של דורנו". אוושויץThinkstock

היום (שלישי) חל צום עשרה בטבת. הרב יונה גודמן מבקש לבחון במבחן המציאות האם רכיב מרכזי מהיום הזה נשכח, וכיצד ניתן להפוך את היום למשמעותי.

להאזנה לטור המלא של הרב גודמן

מאז ראשית ימיה של המדינה, עשרה בטבת מצוין כ-'יום הקדיש הכללי', והרב גודמן מסביר כיצד היום הזה 'הלך לאיבוד', "אירועים רבים בלוח העברי באים לביטוי בצורה משמעותית בחיק המשפחה: ראש השנה ופסח, סוכות וחנוכה ועוד. אך עשרה בטבת, בעיקר במובן של 'יום הקדיש הכללי', מקבל ביטוי רק במסגרות החינוך, ואילו במשפחה ובקהילה הם כמעט ונשכחו".

הרב מזכיר כי בעבר היה וויכוח לגבי מועד קביעת יום השואה, "ביום הזה יש גם הד לוויכוח שהיה בזמנו האם לקבוע 'יום שואה' בעשרה בטבת או בניסן, אך המציאות כבר הכריעה אצלנו שגם וגם, כשליום השואה בניסן יש אופי ממלכתי-ציבורי ואילו לעשרה בטבת, אופי בעיקר דתי".

לדבריו, "בשנים עברו, היו בני משפחות רבים שאמרו קדיש על יקיריהם שמועד הירצחם לא היה ידוע. ילדים ואחים אמרו קדיש דווקא ביום זה, כי לא ידעו מתי התאריך בו נספו הוריהם ואחיהם. אך בחלוף השנים, הלכו לעולמם רבים מהאחים ומהקרובים, ובבית הכנסת כבר אין מעמד מלא הוד של קהילה שלמה האומרת כאיש אחד קדיש על מיליוני אחינו שנרצחו או שנספו". 

הרב גודמן מזכיר את דברי הרב יעקב אריאל שליט"א, שקרא לכל אחד לומר ביום 'עשרה בטבת' באופן אישי קדיש, למען אותם אנשים, קרבנות השואה, שאין כבר איש שיאמר עבורם קדיש.

הוא מציע לאמץ באופן אישי את פסיקתו של הרב אריאל, ובו-זמנית, למצוא השבוע דרך לתת ביטוי משפחתי ליום ולמשמעותו, "לספר לילדים, בשפה מותאמת, על השואה ועל אנשים שמועד הירצחם לא נודע. עם ילדים בוגרים ונערים יותר אפשר להתייחס למשמעות הרוחנית והלאומית של השואה ואף ללמוד יחד משהו לעילוי נשמתם".

לדבריו, גם בקהילה ראוי לתת משמעות ליום זה. הן בלימוד ובשיחה קצרה בבית הכנסת לפני או אחרי ערבית, והן בפעילויות לקהל בכלל, כגון בשיחה או בהרצאה.

הרב גודמן מסביר כי ככל שהשנים עוברות המצב הולך ומשתנה וכי האחריות על זכר השואה עובר לדור הבא, "בעבר היה מקובל מאוד להזמין לקהילה 'עד', ניצול שואה, שיספר את סיפורו. אך כמות העדים שמסוגלים להגיע לקהילות הולך ופוחת. מי שהופכים לעדים אלו אנחנו, שבעוד כמה שנים נוכל לספר לילדינו ולנכדינו שאנו אישית הכרנו ניצולי שואה. מקל האחריות עובר אלינו, ועלינו לתת לו משמעות, דתית וחינוכית, במשפחה ובקהילה, גם השבוע".